ביום רביעי, נחפש את ביבי

השבוע אחר הצהריים ישב ראש עיריית חדרה, ישראל סדן, במשרדו בעירייה ורוחו הייתה טובה עליו, עד שמישהו פלט את השם אריק שרון. סדן, ממאוכזבי בנימין נתניהו ואהוד ברק - שמע, החמיץ פנים וגיחך. "ביום שלישי, בעשר בלילה, אחרי שהתוצאות יתפרסמו, אין לי ספק שראש הממשלה ירים טלפון כדי לברך אותי על הניצחון", ליגלג על התנהגותו הצפויה של שרון. "מה, אני לא מכיר את זה? הוא יעשה את זה בצורה הכי טבעית, כאילו שום דבר לא קרה, כאילו שהוא וכל הליכוד לא הפנו לי עורף בבחירות האלה. אבל אני אגיב באדישות".

לא קשה לראות על ישראל סדן, הרץ ברשימה עצמאית, שהוא כועס כשהוא מדבר על המפלגה ועל האנשים שהראו לו את הגב כשהאינטרסים הפוליטיים שלהם התנגשו חזיתית עם המונח "נאמנות" וההיגיון הפשוט. אבל יותר משהוא כועס, סדן מאוכזב, אפשר אפילו לומר מתוסכל - בעיקר מהיחס שקיבל בחודשים האחרונים מהליכוד ומהעומד בראשו, ומהעובדה שבמקום לטפס על הקירות כדי לתמוך בו ולסייע לו, זנחו אותו בכירי המפלגה לטובת חיים אביטן, יו"ר סניף חדרה רב העוצמה.  

אביטן, כמו רבים מחבריו האחרים בעלי הכוח בסניפי הליכוד, השולטים בכמה עשרות חברי מרכז, כופפו את השרונים (אריק ועמרי), כפו קיום פריימריס בסניפים, ויחד עימם גם הביאו במו ידיהם לאיבודם של כמה ערים מרכזיות ושל כמה אנשים טובים ומצליחים כמו סדן וצבי בר, ראש עיריית רמת גן, שלא רצו להתבזות בהתרוצצות אחרי חברי מזכירות סניף.  

"כל העסק הזה בליכוד מתנהל בצורה מגעילה", אומר ראש עיריית חדרה. "אני מאוד מאוכזב מזה שהליכוד לא הצליח להעמיד בראש הפירמידה המוניציפלית איש מתאים, ולמצות את מיטב כוחו בשטח כדי להישאר בשלטון בכמה שיותר מקומות. תראה למשל מי האנשים מטעם הליכוד ברמת גן ובחדרה".  

המירמור של העצמאים 

האכזבה והמרירות של סדן ושל ראשי עיר עצמאיים מכהנים נוספים המזוהים עם הליכוד אבל שנזנחו על ידו, צריכה להדאיג יותר מכל את בכירי מפלגת השלטון. ניצחונם העצמאי יוכיח, יותר מכל דבר אחר, שאת התושבים לא ממש מעניינת ההשתייכות הפוליטית של האדם שהם רוצים שינהל להם את העיר, וגם לא התמיכה המפלגתית שלו, ועוד פחות מזה רמת הקירבה שלו לשר זה או אחר. מי שטוב - טוב, מי שלא – יילך הביתה. 

שרון צריך לזכור רק דבר אחד בתום יום הבחירות: שאנשים דוגמת ישראל סדן וצבי בר לא ישכחו לו את מה שהוא עשה להם, את הסכין שהוא תקע להם בגב. ראשי ערים מכהנים שממורמרים הם לא חברי מרכז מרוגזים, חזקים ככל שיהיו. על אלה, עם כל הצניעות, שרון יכול לשים פס, שהרי מה הם כבר יכולים לעשות לו? לשרוק לו בוז בישיבת מרכז? להצביע נגד מפת הדרכים? אבל אנשים כמו סדן, שפיקד בעבר על משמר הגבול ונחשב לאדם מתון ומקובל בציבור, הם בעלי משקל ציבורי ובעלי השפעה על הבוחרים שלהם. נקודה למחשבה, רגע לפני שסדן, למשל, יתחיל לדבר בפומבי על דברים שהוא שומר לפורומים אינטימיים, כמו לדוגמה, על אכזבתו הגדולה משרון, ועל געגועיו המתחדשים לנתניהו או אפילו לברק.  

כמה פסיעות לפני הבחירות לרשויות המקומיות, מתעצם החשש שכבר חילחל היטב בליכוד מהתרסקות. אין בחשש הזה, שמקבל באחרונה ביטוי בתקשורת, שום דבר חדש. כבר לפני כמה חודשים, בעיצומו של הקיץ, דיברו בכירי הליכוד על האופציה הזו, ואפשר לומר שכמה מהם אף הזהירו מפניה. ההבדל היחיד הוא שאז עוד ניתן היה לעשות משהו, בעיקר סדר בתוך הליכוד.

כעת, ימים ספורים לפני הבחירות, כשהסקרים מנבאים פגיעה בכוחו של הליכוד בשלטון המקומי, אין לאזהרות ולדאגות האלה שום משמעות. הן טובות, אולי, רק לאלה שמבקשים לנקות לעצמם את המצפון, שרוצים לחוש כי הם עשו את כל מה אפשר היה לעשות כדי להזהיר מפני "המפולת". שרון יודע את זה, לכן הוא מתרוצץ אחוז תזזית ברחבי הארץ, מכנס בחירות אחד למשנהו, מפזר הבטחות, גורר ודוחף את שרי וחברי הכנסת של הליכוד לעשות כמוהו.  

נתניהו עלול להיפגע

מה שמעניין לא מעט אנשים בליכוד בימים האחרונים זה למצוא את הכתובת, את האשמים שעליהם יהיה ניתן להשליך בוץ ורפש כשיתברר שהליכוד איבד מכוח חלוקת הטובין המוניציפלי שלו לאנשיו. השרונים, האב והבן, יחד עם שר האוצר בנימין נתניהו ועם מנכ"ל הליכוד, אריק ברמי, מוצבים, כמובן, בראש הרשימה. השרונים יחטפו בגלל שהם מנהלים את הליכוד. כך גם ברמי, איש סודם והמוציא לפועל שלהם בתוך התנועה. נתניהו יחטוף בגלל התוכנית הכלכלית. בכל מקום שבו יאבד הליכוד מכוחו, נתניהו ותוכניתו "יועמדו לדין".

אבל בעוד לשרון ובנו אין ממש מה לדאוג, נתניהו הוא הבכיר שיכול להיפגע באופן משמעותי. הצווחות של אנשי השטח עוד עלולות להביא לכך (וזו תיאוריה שנשמעה השבוע מפי כמה וכמה פעילים), שהוא ישלם את המחיר על הבחירות המקומיות: או בכסאו, או בעתידו הפוליטי.  

פרולוג למופע הצווחנות הוצג לפני כשבועיים ביבנה: כמה עשרות פעילי ליכוד ותיקים, בהם לא מעט אנשי נמל אשדוד, התכנסו בחוג בית בו השתתפה גם יו"ר סיעת העבודה, ח"כ דליה איציק, ונשבעו אמונים למפלגת העבודה. והכל בגלל ביבי, הם אמרו שם בקול רועד. האם הם אכן מסמנים את תחילתו של עידן חדש? מוקדם לקבוע. 

"אנחנו לא בקבר", אמר פרס

וישנם עוד כמה פרמטרים במשוואה הזו. למשל, איומן של המפלגות החרדיות לנקום את בושת הישארותן מחוץ לקואליציה. בכירים בליכוד מאמינים כי מספר המקומות בהם תיפגע המפלגה, תלוי בכמות החרדים ובעוצמת המועמד של הליכוד. "אם המועמד שלנו הוא חזק, החרדים יילכו איתו", אומר בכיר בליכוד. "במקומות שבהם זה גבולי, הם יעשו הכל כדי לדפוק אותנו. הפסד של כמה רשויות צריך להדליק נורת אזהרה, אבל בטווח המיידי זה לא ייפגע בליכוד. בטווח הרחוק, נצטרך להסיק מסקנות". 

והאם פגיעה בליכוד תהפוך אוטומטית לרווח של האופוזיציה שלו? כלל לא בטוח. ח"כ איתן כבל, העומד בראש המטה המוניציפלי של העבודה, משוכנע כי ניצחון של מועמדים המזוהים עם העבודה במקומות שונים ישפיע בעיקר על מצב הרוח. "ניצחון ייתן לאנשים תחושה של תזוזה קדימה, של התחדשות", הוא אומר. "אני לא תולה בזה יותר מדי תקוות שזה יוציא אותנו מהבוץ, אבל בכל מקרה – זה לא יכול להזיק. הנחת העבודה היא שיש משמעות לבחירות, אבל אני לא יודע לכמת אותה".

גם יו"ר העבודה, ח"כ שמעון פרס, משוכנע שהבחירות הקרובות יעשו רק טוב למפלגה שלו. "העיתונות קברה אותנו", אמר פרס ביום שני בשיחה עם כתבים בכנסת. "הבחירות האלה יוכיחו שלא מתנו, שאנחנו לא בקבר אחים".