למען מי השביתה?
שר האוצר ויו"ר ההסתדרות מתנצחים על מטרות השביתה ועל צדק כלכלי-חברתי
| בנימין נתניהו |  | עמיר פרץ | | | | |
בנימין נתניהו חזור למעלה
כך אי אפשר להמשיך
אי אפשר להמשיך כך. ההסתדרות לופתת את גרון המדינה ומתעללת באזרחיה.
זו אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 הפכה ההסתדרות את ישראל לאלופת העולם בשביתות (פי 4 לעומת איטליה, פי 13 לעומת בריטניה). מכת שביתות זו התרחשה בתקופת כהונתם של שבעה שרי אוצר, ואינה תלויה באיש זה או אחר. אין עוד מקום בעולם שבהינף יד יכול קומץ ראשי ועדים כוחניים לסגור מדינה שלמה.
השביתה הנוכחית מכוונת לדבר אחד: לעצור את הרפורמות שיבטלו את המונופולים בנמלי הים, בשוק הדלק, המים, החשמל ועוד, ולהחליפם בשוק חופשי ותחרותי, כמו שקרה עם הטלפונים הסלולריים. פתיחת המונופולים תחסוך לכל משפחה בישראל לפחות 5,000 שקל בשנה, והיא תקדם את הצמיחה.
התחרות טובה לאזרחי ישראל, אבל איננה טובה להסתדרות ולקומץ הוועדים החזקים. הם משביתים את המשק כדי לשמר את המונופולים, את המשכורות המפליגות שלהם, ואת כוח השררה של המחזיק בשאלטרים של המדינה.
כדי להצדיק את השביתה, נתלית ההסתדרות בתירוץ אומלל במיוחד: קרנות הפנסיה. תחת הניהול הכושל של ההסתדרות הגיעו קרנות אלה לפשיטת רגל. הממשלה נחלצה להציל את הפנסיות. היא הקציבה עשרות מיליארדי שקלים, והכנסת חוקקה חוק פנסיה היסטורי. עכשיו באה ההסתדרות פושטת הרגל, ודורשת מן הממשלה והכנסת, שהצילו את קרנות הפנסיה, לבטל את החקיקה ולחזור לפשיטת הרגל. זה אבסורד שאיש לא יכול לקבלו.
לראשי ההסתדרות לא אכפת שהשביתה שלהם פוגעת בחולים, בקשישים, בילדים, בנכים, בכל משפחות ישראל – ולא פחות מזה באלפי עובדים שיפוטרו במפעלים שיקרסו בגלל השביתה המופקרת. זהו אינו מאבק על זכויות עובדים. זהו קרב על השררה, הקרב על היגואר.
בסוף המאה ה-19 נותרו האיגודים המקצועיים כדי להגן על עובדים חסרי ישע מפני מעסיקים עריצים. בתחילת המאה ה-21 התהפכו היוצרות וצריך להגן על אזרחים חסרי ישע מפני עריצות ההסתדרות. הממשלה תעשה את כל הנדרש כדי לבצע משימה זאת.
עמיר פרץ חזור למעלה
שביתת הגנה לישראל
העובדים במדינת ישראל יוצאים לאחת השביתות הקשות ביותר שידעה המדינה. זהו גם אחד הרגעים הקשים בחיי.
כל חיי תרמתי למען מדינת ישראל והייתי שותף לעשייה, לבנייה ולצמיחה – והנה אני מוצא עצמי נותן הנחיות להשבית מערכות. במשך שמונה שנים אני משרת את ציבור העובדים באמונה רבה ומתוך ידיעה כי החוסן החברתי הוא הערובה לחוסנה הלאומי של מדינת ישראל.
בתקופה זו עבדתי מול שישה שרי אוצר. כולם הגישו תקציבים וביצעו שינויים, וגם אתם היו לי חילוקי דעות, אך תמיד הקפדנו לנהל משא ומתן מתוך כבוד הדדי, ובסופו של כל משבר הגענו לסיכום שאיפשר לנו להמשיך ולפעול במשותף למען מדינת ישראל ולמען החברה הישראלית.
לפני מספר חודשים, כאשר נכנס בנימין נתניהו לתפקידו כשר האוצר, נכנסה רוח רעה למערכת יחסי העבודה; כללי ההידברות נהרסו. ראיית ציבור העובדים כקבוצה שאתה אפשר להביא את המשק לצמיחה נעלמה כליל.
למרות התהום הפעורה ביני ובין שר האוצר באשר לתפיסתנו הכלכלית-חברתית, הגעתי אתו לפני מספר חודשים להסכם שגזר על העובדים במגזר הציבורי קיצוץ קשה בשכרם, אך עשיתי זאת מתוך אחריות ומתוך רצון לסייע למשק לצמוח וכן להבטיח בתמורה הגנה על העובדים מפני פיטורים.
אנשים רבים במדינת ישראל, ובוודאי בהסתדרות, ראו במה שעשיתי מהלך שגוי והדגישו כל הזמן שבאוצר לא רק שלא יעריכו מהלך כזה, אלא יפרשו אותו כחולשה ויגזרו גזירות חדשות על העובדים והגימלאים. לתדהמתנו הרבה, למרות ההסכמים החתומים, חודשים ספורים אחרי חתימת ההסכם הביא שר האוצר מכלול הצעות חדשות שיש בהן להביא לפיטורי אלפי עובדים נוספים – וכל זאת תחת הכותרת של שינויים מבניים.
הדבר החמור ביותר הוא ששר האוצר יודע שהחלטות שהתקבלו בעניין הפנסיה – החלטות שנוגעות למיליון וחצי אזרחים, שרובם עובדים במגזר הפרטי – הן החלטות רעות, שיגזלו מהעובדים את חלק הארי מחסכונותיהם ואת יכולתם לפרנס משפחה גם לאחר פרישתם.
אני יודע, יש אזרחים רבים שכועסים על היציאה לשביתה, ואני יודע שהכעס והזעם יתנקזו אליי. אבל אני גם יודע שאם אוותר ואתן לדברים להתרחש, בעוד מספר שנים הכעס כלפיי יהיה גדול יותר, ובצדק יוכלו לשאול אותי: איפה היית כאשר גזרו את הגזירות.
איני יודע איך יסתיים המאבק, אך אני יודע בביטחון כי השביתה הזאת היא שביתת הגנה, כי אם חס וחלילה הגזירות האלה יתממשו, נחיה במדינה שכל רכושה מועבר לידי מספר בעלי הון בישראל, וכל כספי הגימלאים והעובדים שנחסכו במשך עשרות שנים יופנו למשחקים מסוכנים בבורסה.
לפנייה לכתב/ת 
פרץ ונתניהו. מי צודק?
צילום: דן בלילטי
מומלצים
