שתף קטע נבחר

חרדת נטישה אצל ילדים: דרכי טיפול

אם גם הילד שלכם מתקשר לעבודה ללא הרף, ממעיט לבקר אצל חברים, ועולה על מיטתכם בלילה, ייתכן שהוא סובל מחרדת נטישה. על פי ההערכות אחד מכל עשרה ילדים בישראל סובל מהתופעה ההולכת ומחמירה. מדריך להורה המותש

הם פוחדים לישון לבד, מתקשרים אליכם עשרות פעמים ביום, נמנעים מלצאת לטיול השנתי ונבהלים מעוד יום בבית הספר. על פי הערכות מומחים, אחד מכל עשרה ילדים ישראלים סובלים מחרדת פרידה המשבשת לא רק את התפתחותם האישית, אלא גם את איכות חייהם של ההורים. אולם מסתבר שיש מה לעשות.

 

חרדת פרידה מתחילה לרוב בסביבות גיל שבע, ושכיחותה שווה בין בנים ובנות. היא מתאפיינת בפחד וחרדה של הילד מפני נזק שעלול להיגרם להורה או לדמות משמעותית אחרת. בחלק מן המקרים חושש הילד שאירוע חיצוני יפריד אותם מהוריהם.

 

ילדים רבים הסובלים מחרדת פרידה חוששים לישון שלא בנוכחות ההורים. הם מבקשים מההורה לישון עימם, או שיבוא בעצמם למיטת ההורה. פעמים רבות הם סובלים מסיוטי לילה הקשורים לנושא הפרידה. חלק מהסיוטים חוזרים על עצמם ומתארים פרידה מההורים.

 

אולם החרדה מקשה במיוחד שעה שמתלווים אליה סימנים גופניים. כשההורים נוסעים לסופשבוע והם נאלצים להישאר עם בן משפחה אחר, או כשהם עצמם יוצאים לטיול שנתי בבית הספר, הם חשים כאבי ראש, כאבי בטן וסימפטומים אחרים.

 

חלקם אף מפתחים התקפי פאניקה – תחושה הנמשכת מספר דקות בה הילד חש כאילו המוות קרוב או שהוא עצמו "עומד להשתגע". הילד מתאר את התחושה כאילו הוא "נופל מבניין בן 10 קומות". לתחושה זו מצטרפים בחילה, בכי וסחרחורות ובנסוף עשוי להתלוות להרגשות אלו גם דיכאון או תחושת בדידות.

 

אצל חלק מהילדים, מתבטאת החרדה המקננת, באמצעות אובייקט מעבר: באופן תקין מתהלך הילד עם דובי, שמיכה או צעצוע. חפץ זה מזכיר לו את האם, ומסייע לו להיפרד ממנה. אצל חלק מהילדים אובייקט המעבר שאמור להיעלם בגיל שלוש, נשאר גם בגיל ארבע, חמש ויותר. אובייקט המעבר מרגיע אותם לכאורה, כמייצג את האם הצמודה במשך כל שעות היממה.

 

הילד או המתבגר הסובל מחרדת נטישה, לרוב לא יתוודה על חרדתו, אולם הסימנים ברורים: הם ממאנים לצאת מהבית, מעדיפים לצפות בטלויזיה מאשר לצאת עם חברים. לעיתים הם נעזרים באימא בפעילויות החברתיות, ואז בזמן המשחק האם תשוחח עם הורים אחרים, או שהאם תיקח את הילד עימה לקנות בגדים או לראות סרט.

 

האבחנה: היעדרות מבית הספר

 

"פעמים רבות מה שירמז לנו באיזו רמת חרדת הפרידה סובל הילד היא השאלה האם הוא הולך לבית הספר או לא", מסביר שי חן גל, פסיכולוג ילדים המתמחה בחרדה, "אם הילד אינו הולך באורח קבע לבית הספר, משמעות הדבר היא שהחרדה קיצונית".

 

חן-גל מסביר כי תיאוריות רבות בפסיכולוגיה, מסבירות את חרדת הנטישה באמביוולנטיות כבר בגיל 4: "מצד אחד הילד רוצה לעשות דברים בצורה עצמאית", אומר חן-גל, "לחקור בעצמו, לפתח את העצמאות שלו, את האוטונומיה, אבל מצד שני יש לו תחושות אשמה על כך שפתאום הוא עושה את הדברים האלו לבד".

 

על פי הנחה זו, הילד חושש בתת המודע שמא יפגעו ההורים, או שבמידה ויבצע את הפעילויות לבד – ההורים ינטשו אותו לגמרי. אז, מצטרף לתחושה זו גם פחד. תחושות העצמאות מוסיפות לבטחון שלו, אך גם מאיימות עליו מפני מסלול ההיפרדות מההורים.

 

חרדת הנטישה קיימת בעולם כולו, אולם בשלוש השנים האחרונות קיימים דיווחים הולכים וגוברים מבתי הספר וגני ילדים בישראל על יותר ויותר מקרים של חרדות נטישה. על פי מחקרים בעולם, כ-10 אחוז מהילדים סובלים מחרדת נטישה.

 

הפחד מאוד מוחשי

 

הפרידה מההורה מציפה את הילד הסובל מחרדת נטישה באימה, ולפיכך ממליצים המומחים שלא לזלזל בפחדים של הילד או בתחושותיו. "הפחד מאוד מוחשי" אומר חן-גל, "כאילו אסון אמיתי הולך לקרות, והוא לא יראה יותר את האם, לכן חשוב לתת את כל תשומת הלב לחרדה הזו ולא לפתור אותה בתור סתם פינוק".

 

לדברי חן-גל, זוועות הפיגועים הרבים, אליהם נחשפים הילדים בישראל, הגבירו את חרדות הנטישה אצל רבים מהם: "ברגע שהילדים נחשפים למראות המחרידים של הפיגועים, שמשודרים תמידית בטלוויזיה בשידור חי במשך שעות וקיים רצף של טראומה סובבת, האירועים מאיימים בעיני הילד על הוריו. הילד אז אומר לעצמו: 'אין לי שליטה על הפיגועים, על זה שלוקחים את אבא למילואים, אין לי אמצעי לשלוט על מה שקורה, אז באופן פיזי לא אעזוב את ההורים, כי ברגע שאעזוב אותם עלול לקרות להם משהו".

 

לעיתים חרדת הנטישה של הילד משרתת הורים ביניהם קיימים מאבקי כוח, במיוחד אצל זוגות גרושים. חרדות הילד משמשות חלק מהאינטרסים של אחד ההורים שבקונפליקט עם בן/בת זוגו: "זה נותן להורה תחושת ערך עצמי מאוד גבוה", מסביר חן-גל, "הנה, הילד לא יכול בלעדיי. הורים אחדים מקבלים תחושת שייכות ותחליף לבן זוג, שהם מקבלים מהילד".

 

חיזוק הקשר עם הסביבה

 

הטיפול בחרדת הנטישה צריך להתחיל כבר עם הסימנים הראשונים המובהקים:

 

  • אין לאפשר לילד להיעדר מהגן או מבית הספר, אולם צעד זה חשוב שייעשה באופן הדרגתי. בשבוע הראשון על ההורה להישאר עם הילד, ובאופן הדרגתי להמעיט את הביקורים.
  • כדאי להציג בפני הילד את הדברים החיוביים. כך למשל, ניתן לנסות ולחזק את הקשר עם הגננת או המורה, להזמינה לבית, ואז – השהייה בגן או בבית הספר כבר אינה מסוכנת, היא הופכת למקום מוגן ומוכר.
  • שיטת החיזוקים החיוביים שמה דגש על התשורה לה זוכה הילד בגין מעשה תקין. ניתן להבטיח לילד הפתעה נעימה אם ילך לגן מבלי לבכות, או אם יתאפק יום בבית הספר מבלי להתקשר להורה בעבודתו.
  • אם הנסיונות עלו בתוהו, יש לפנות לטיפול, באמצעות יועצת או פסיכולוג. במקרים קשים, יומלץ על טיפול תרופתי להרגעת החרדה.

 

הטיפול בחרדת הנטישה חשוב, לא רק בשל הבעייתיות בגיל הילדות. חרדת נטישה נוטה לעיתים שלא להיעלם. אז, גדל הילד והופך להיות מבוגר תלותי החושש מפני המעבר לחיי עצמאות הרחק מהוריו, חרד מסיומם של קשרים ואף נמנע מלעמוד על שלו. אישיות שכזו עלולה ליצור נטיות דיכאוניות המקננות בנפשו ללא הרף.


פורסם לראשונה 06/01/2004 00:02

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי גל
חרדת נטישה. הדובי מסמל את ההורה הנוטש (אילוסטרציה)
צילום: מוטי גל
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים