ארה"ב מאמינה בקטנוע
לאחר שנים ארוכות של גלות מאונס, חזרה לפני שנים אחדות הווספה לארה"ב. עכשיו, לאחר שגם רוכבי אמריקה גילו את יתרונות הקטנוע, מגיע לשם גם הגרנד-טוריסמו...
לא פחות מ-15 שנים נאלצה פיאג'ו, כנראה יצרנית הקטנועים החשובה בעולם, לוותר על שוק היעד הגדול מכולם, עם פוטנציאל מכירות תיאורטי גדול אפילו משוק הבית המכור-מראש. ונכון, קוראים לו צפון אמריקה, או באופן ברור יותר – ארה"ב. תקנות זיהום אוויר נוקשות, עמן לא נאלצה כלל להתמודד באירופה (וודאי לא באיטליה של שנות ה-90'...), מנעו מהמפעל האיטלקי כל אפשרות שיווק בארה"ב.
אלא שבשנת 2000 יכולים היו האיטלקים לנשום לרווחה. מנועי הווספה המודרנית עמדו כבר ברמות זיהום נמוכות מספיק, ועולם חדש של אפשרויות רווח נפתח שוב. רגע, לא נשמע לכם מוזר במקצת, אמריקני על קטנוע צנום מידות? בצדק גמור, ולא רק בגלל כתבה אחרת המתפרסמת כאן בדיוק היום, אודות הטנדר המהיר בעולם. אחרי הכל, זה לא סוד שהאמריקנים מעדיפים את הכל בגדול. והווספה? זו נועדה הרי להשתחל בקלילות בין הסמטאות המקיפות את הפנתיאון ברומא, ופחות לשייט על אוטוסטרדה שמונה-מסלולית בכניסה ללוס אנג'לס.
ובכן, למרות החיבה העזה שם למותגים עם, איך נאמר, "מקדם גודל" עדיף, כמו הארלי, מקדונלד, שברולט, אמפייר סטייט וג'מבו, זוכים קטנועים בשנים האחרונות להצלחה גדולה ושיפור חסר תקדים בנתוני המכירות. על-פי נתוני ה-Motorcycle Industry Council, הארגון האוסף ומנתח מידע אודות השוק הדו-גלגלי - בין השנים 1997 ל-2002, גדל מספר הקטנועים החדשים שנמכרו בארה"ב כמעט פי שישה!
הצפיפות הגדולה (והגדלה) במרכזי הערים מחד, יעילות גבוהה ועלויות תפעול נמוכות בקטנועים מאידך, היוו כנראה שיקול מרכזי בגידול. אך לא רק. ארה"ב, השבויה כל-כך בענייני סלבריטיז, מחקה בתענוג גדול אישים שבכותרות דוגמת ג'רי סיינפלד, רוברט דה-נירו, לני קרביץ, שרה ג'סיקה פארקר ועוד, הנקלטים מפעם לפעם רוכבים בניו יורק על-גבי אחד מדגמי הווספה האישיים שלהם.
ווספה, עכשיו
וזו כנראה הסיבה להשקה המושקעת של דגם ווספה חדש בניו יורק, ממש לפני ימים אחדים. מדובר ב"גרנד-טוריסמו 200L" , "ספינת הדגל" במשפחה הרחבה עם השם המיתולוגי. והשקה זו, המקדימה את תחילת השיווק בפברואר הקרוב (4,899 דולר, למתעניינים), נערכת כחצי שנה לאחר שהוצג כבר באירופה.
ומה יש לווספה להציע לשוק האמריקאי המפונק? באופן מסורתי, השלדה עשויה מפלדה. ופה בערך נגמרת המסורת. מנוע החד-צילינדר מודרני לחלוטין, ארבע פעימות וקירור מים, 20 כ"ס וכמובן, ממיר קטליטי. קוטר החישוקים צמח - לראשונה בווספה – מ-"10 ל"12, במטרה לשפר את היציבות. בלמי דיסק משולבים מלפנים ומאחור, והתמסורת כמובן אוטומטית, על-ידי ואריאטור.
אבל ברור הרי שלא המפרט מעניין את רוכשי ווספה. לא באיטליה, לבטח לא בארה"ב. כי ווספה היא ממש לא נתונים טכניים יבשים, אלא בעיקר נוסטלגיה, עיצוב ודרך חיים. כך גם הגרסה העדכנית ביותר נראית עדיין כשומרת על המראה המסורתי, גם אם היא מצליחה להימנע מנוסטלגיה עודפת ודביקה. כבר אמרנו שככה אוהבים אותן האמריקנים?
מומלצים
