יראת הדמוגרפיה
אוריאל פרוקצ'יה נכנס לעורו של ערבי ישראלי, שהעדיף פעם מדינה דמוקרטית על מדינה ערבית, עד שראה שאצל שכניו היהודים הפחד הדמוגרפי חזק מיראת החוק
נתניהו צודק. יש לישראל בעיה דמוגרפית חריפה
אתנו. תשאלו אותי אפילו. קוראים לי אחמד ואני גר ביפו. יש לי שלושה אחים וארבע אחיות וכולם עוד בחיים ומסוגלים ללדת ולהוליד. לא רק האחיות, גם האחים, וזה אולי בגלל שאין לנו יאור והירקון כל-כך סתום בלכלוך שאי אפשר להטביע בו שום דבר.
אני ערבי ישראלי ולכן אני רוצה לחיות בחברה שהיא גם ערבית וגם דמוקרטית, ופעם היה לי קצת קשה להחליט מה מושך אותי יותר - הקטע הערבי או הקטע הדמוקרטי. כשהייתי יותר צעיר התווכחתי עם החברים שלי וניסיתי להסביר להם שכדאי להדגיש את הצד הדמוקרטי, כי כל מדינה מכבדת את הנאמנים לה ולא את המסתגרים בתוך עצמם. אבל הם הוכיחו לי שבמדינה שלנו זה לא בדיוק כך, כי יהודים אדוקים שלא מכירים במדינה או בזכות קיומה דווקא מקבלים את כל הזכויות, ואפילו מתקיימים מזה שהם משכפלים, עוד יותר מהר מאתנו, עוד המון בני אדם כמותם שלא מכירים במדינה או בזכות קיומה. מכאן הסקתי שאם ליהודים מותר להעדיף את החברה הסגורה שלהם על המערכת הכללית שקוראים לה מדינה, ועוד לקבל צ'ופרים, אין לי סיבה מיוחדת להקריב את הזהות הלאומית שלי למען הרעיון הכללי.
אחת האחיות שלי חשבה שיש בכל זאת משהו קורץ במדינה דמוקרטית, כי היא מבטיחה שוויון בפני החוק, ולכן אולי גם היא ואני, ואם לא אנחנו אז הילדים והנכדים שלנו, נוכל ללכת ברחוב יום אחד בראש מורם כאילו שהיינו יהודים. אבל אז ראינו את כל אלה ששרים "עוצו עצה ותופר" על הג'בלאות שלנו, ברחובות ובמסדרונות הכנסת, והבנו שבשביל המוני יהודים שמעדיפים לבנות את ביתם מהצד השני של הקו הירוק החוקים הם רק עצות ומותר להפר אותן, וזאת עבורם אחלה סיבה למסיבה.
מה שבלבל אותנו קצת בסיפור הזה של השוויון בפני החוק הוא שהייתה לנו תחושה כזאת, שאילו בני הדודים שלנו מחלחול היו באים בלילה עם קרוונים ודגלים יפים מתנפנפים ברוח וספרי קוראן ומתיישבים בנס ציונה, הם לא היו מגיעים רחוק בריקוד הזה, "עוצו עצה ותופר", והם היו חוזרים הביתה לחלחול במצב די אופקי ועם עוד כמה חורי אוורור בגוף חוץ מחורי הנחיריים.
נתניהו צדק, אנחנו בעיה דמוגרפית. המדינה הזאת לימדה אותנו, כפי שכבר ראינו, שכדי לשרוד בה אין צורך להאמין בזכות קיומה ואין צורך לקיים את החוקים שלה, וכאשר נתרבה יותר מדי זה רק טבעי שדי הרבה תושבים לא יהיו מעוניינים להנציח את הסיוט הזה, וכל החוקים יתמסמסו ויירקבו להם. אבל האמת? האמת היא שנתניהו צודק אפילו יותר ממה שהוא עצמו חושב (תכונה של מדינאי דגול).
כי יש למדינת ישראל בעיה אמיתית לא רק עם ערבושים כמוני וכמו האחים והאחיות שלי, שכולם, השבח לאללה, בריאים ופוריים, אלא גם עם היהודים. ולא רק עם היהודים שמתנגדים לציונות או שמתייחסים לחוקים כאל ערמה של עצות שכיף לחרבן עליהן ולרקוד, אלא גם עם יהודים כמו נתניהו, שאומר שהוא ציוני ושמטיף לציות לחוק. יהודים כמו נתניהו יש המון, וגם הם יתרבו ויתרבו, עד שנתניהו עצמו ייהפך לנקודה קטנטונת בפסיפס ענק של ביבים קטנים וצפופים, וכולם אומרים ביחד, ועוד מוחאים כפיים אלה לאלה, כי אני והאחים שלי והאחיות שלי, וגם התינוקות שאפילו עוד לא נולדו, כי אנחנו ולא הם, אנחנו ולא החרדים, אנחנו ולא המתנחלים, אנחנו ולא פורעי החוק, אנחנו הבעיה הדמוגרפית.
ואם הם יתרבו יותר מדי, אנחנו לא נוכל עוד להיות כאן, כמו שהארמנים לא היו יכולים להיות אצל הטורקים, או היהודים אצל האוסטרים והפולנים. יש כאן סכנה דמוגרפית, לא? שהרי מה שיישאר כאן אחרינו לא יהיה במיוחד דמוקרטי, ולפי מה שלימדתם אותי בבית הספר על הנביאים וגדולי היהדות גם לא כל-כך יהודי. או שאולי בית הספר היה כזה גרוע שבכלל לא הבנתי את מה שהיה כתוב בספרי הלימוד, או את מה שהמורה השתדל להסביר לנו.
לפנייה לכתב/ת 
בנימין נתניהו. לא יודע כמה הוא צודק
צילום: אורי פורת
מומלצים
