מסלולים משפחתיים בעמק בית שאן

כל מי שנוסע על כביש 90, שחוצה בדרכו הארוכה ממטולה לאילת גם את בקעת בית שאן, לא יכול לפספס שם את מטעי התמר הצפופים הניבטים משני עברי הכביש. בעונה, כשאשכולות הפרי הכבדים מאיימים לקרוס, יש חשק לעצור בצד, לסגור את המרחק הקטן מהכביש לעצים, ולקוות שהרוח תפיל משהו מהכתום-הכתום הזה כדי שאפשר יהיה להמתיק את הפה. זה נכון שחבל עזה שופע מטעי תמר, ועיר התמרים היא יריחו, וחצצון-תמר עין גדי, אבל בקעת בית שאן בהחלט ראויה לתואר אותו היא נושאת - 'ארץ התמר'.

תולדות ההתיישבות בבקעה לוקחת אותנו אחורה לאלף החמישי לפני הספירה, כשהאדם מצא אותה ראויה להשתקע בה. העמק נמצא באזור בעל חשיבות עליונה: לרוחבו עוברת הדרך הראשית החוצה את הירדן ממזרח למערב, ולאורכו עובר תוואי 'דרך המלך', עד לבקעת הירדן, לעמאן ולדמשק. העיר בית-שאן היתה מרכז חקלאי ומנהלי כבר לפני 6,000 שנה וגם שלמה המלך, שנים רבות אחרי כן, ייחס לה חשיבות רבה. בתלמוד מוזכר האזור בזכות אדמותיו הפוריות ומעיינותיו השופעים.

ימי הביניים עוברים על הבקעה בסימן עזובה וגם השלטון העותומני לא סופר אותה. למעשה, היא חוזרת לפרוח רק עם הקמת היישובים היהודיים הראשונים, במסגרת 'חומה ומגדל', כעשר שנים בטרם קום המדינה. בין הישובים, שהוא הדרומי ביותר בבקעה בתחומי הקו הירוק, היה טירת צבי, שתיכף נסייר בו.

הקיבוץ עלה על הקרקע ב-1937, ביצומם של המאורעות. בחורף 1938 ערכו הערבים התקפה, הגיעו עד קיר החומה אך לבסוף נהדפו. עשר שנים אחר כך, בשנת תשח, היתה טירת צבי לנקודת היישוב הראשונה המותקפת על-ידי צבא ערבי סדיר.

האזור כולו מציע קשת רחבה של אפשרויות טיול ובילוי, לקבוצות, משפחות ויחידים. טיול רגלי? ברכב? באופניים? תלוי בכם.