תפסיק להשפריץ עלי
אם אתם רואים הולך רגל נאבק בממטרים ודופק שפגאטים מעל שלוליות, הוא לא מתאמן לאולימפיאדה, אלא רק מנסה להגיע יבש לעבודה. באמת
אז תשמעו, באמת מצטערת להפריע לכם, אבל מה לעשות, ואני חייבת להודות לכם. אז תודה. באמת רוב תודות על שהרטבתם אותי עד העצם. בעיקר תודה שהשפרצתם עלי זרנוק שלם של מי גשמים מהולי ביוב. ובעיקר תודה על כך שהמשכתם הלאה כאילו כלום לא קרה. כאילו, מה כבר קרה באמת?
ספרו לי
עכשיו בינינו, ספרו לי איך זה הולך. למשל, מה עבר לכם בראש כשראיתם אותי מנסה להסתתר מקירות המים שנוחתים עלי משמיים וארץ. נגיד, אמרתם לעצמכם "הנה אחת עדיין יבשה. לא נביא לה איזה גל מים עכור בפרצוף?". אני במיוחד מתכוונת אליך, בעל הג'יפ הגדול. ראית אותי, אל תגיד שלא. הסתכלת אלי ממרומי הכורסה הגבוהה, עם כוס ה"הפוך-לקחת" ביד אחת, זו שלא נשענת על המושב ליד. תשמח בוודאי לדעת שצמיגי השטח שלך מנקזים מים מצוין, בעיקר לכיוון המדרכה. ולא היית יחיד.
מה אתך, מחומצנת השיער בפיז'ו הקטנה? לזכותך יאמר שניסית כנראה להאט מעט. מעט מדי, מאוחר מדי. את למשל לא הגעת גבוה אמנם עם המים, אבל עבור אצבעות הרגליים שלי, את עדיין חלום רטוב. ושלא תחשבי שיש בי טינה. גם אני חושבת עליך כל היום. ומאד מקווה שחם ויבש לך, בכל מקום שלא תהיי. ואם במקרה, רק במקרה תתקלי בעוד שבוע במודעה עצובה על מותה ללא עת של עיתונאית, נגיד מסיבוך של שפעת או דלקת ראות נניח, אל תרגישי רע.
אבל יותר מכולם, באמת, שיחק אותה נהג האוטובוס הנחמד, החתיך, הבונבון. תראה, ברור לי שזו עבודה קשה עד מאד, להסתובב יום שלם בעיר ולפתוח ולסגור ולפתוח ולסגור דלתות. אנשים רטובים, מחליקים, ריח של טחב באוטו שלך. לא נעים. והרוח הזו, שעושה לך קריר בגב ואפילו צמרמורת, ובכלל יש לך פריצת דיסק בינונית וזה ממש לא טוב. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי. האמת, אחרי נחשול המים בגובה שתי קומות שהפלת עלי, נראה לי שאתה מבזבז את זמנך מול ההגה, כשבעצם יכולת לפתוח סטארט-אפ של גלישת גלים מלאכותית. בשלב הזה, להגיד את האמת, כבר לא היה לי אכפת.
מה יהיה?
למה, למה אתם לא מסוגלים לעכל את הרעיון הפשוט שאפשר להאט, או ישמור אלוהים, אפילו לסטות מעט הצדה, כדי שלא להפוך את כל הולכי הרגל באזור לצפרדעים אומללות בשלולית בוץ. מה יקרה אם כשאתם רובצים במכונית המחוממת, מקשיבים ל"נעוץ בחלוץ עם אביבית יהוידע" ומאזינים לטיפות השוטפות את הגג, תתחשבו קצת יותר בחסרי ההגנה? אני יודעת, ממושב הנהג כשהמגבים עובדים, החימום פועל והמוזיקה חרישית, גשם עשוי להיות עניין מלא חן, פיוטי ורומנטי. כשאתה בחוץ, מבוסס בין שלולית לאגם, הוא בכלל לא כזה.
עכשיו, אנשי הרכב כאן הסבירו לכולם כמה חשובה נהיגת חורף מודעת. הכריחו את כל המערכת להכין את הרכב, ציוו לעבור קורס נהיגה מתקדמת. הם רק שכחו להזכיר לכל הנהגים כאן דבר אחד פשוט, שהיה הופך אותם באחת למתחשבים יותר. נגיד, שאם הם רואים הולך רגל נאבק בממטרים, מדלג ומקפץ ודופק שפגאטים מעל שלוליות, סביר להניח שאינו מתאמן לאולימפיאדה באתונה, אלא סתם מנסה להגיע יבש לעבודה.
