לפנים, היה המסע אל 'המקושתת', כפי שנקרא המקום בעברית, כרוך בהליכה של ממש בשביל נאה. בכדי למצות את ההנאה האמיתית מההליכה בו היה זה תמיד 'שביל של חורף'. לפיכך הוא היה תמיד בוצי וירוק, ובין אבני הבזלת השחורות שלו עלו הפרחים בעונתם כנגיעות המכחול של סֶרה.
תכונה לו, לאווירו של הגולן, שבימי החורף הוא זך ושקוף. מכל מקום בו כמעט רואים איך על צפונו גוחן החרמון הלבן והכבד, את הרי הגעש הכבויים שתוחמים את אופקו במזרח, וממערב, כחלחלים ועגולי גב, כורעים הרי הגליל אל עמקיהן של חולה וכנרת.
במעט חום - שהרי גם את חורפינו הקרים ביותר מנמרים ימים חמים - מיתמר אד כחלחל מן האדמה ומרעיד את קווי האופק כאילו מסך שקוף הורד שם ומערסל את ההרים. אלה גם הימים שאניצי שורשים משתרגים באדמה מתוך הפקעות והבצלים, פוקעים את מלאותם ומעלים, כחניתות קטנות הפוצעות את הקרום האפל שסגר עליהן, את ניצני הפרחים, לנקד בצבע את שטיח הירק של החורף.
בתוך כל הרכות הזו חתוך יובל של נחל סמך, ששדרת ערבות מתפתלת באפיקו ומדרונותיו התלולים מסולעים ועמוסים בחזירי בר, שועלים, זאבים, תנים, נמיות, צבאים ושאר חייתו-בר, ועופות דורסים גדולים מרחפים מעליהם בדממת המשחרים לטרף. על מדרונו, נמוך מטור סלעי הבזלת שחוגרים את שפתו, שרועה חורבה שחורה, שאבניה מגובבות, כאילו רשע גדול עקר את קירות בתיה מקדם, הטיל אותם זה על זה ובחשם בערבוביה גדולה ואף כיסה אותם בערימות גדולות, אבן על אבן.
ישוב ללא שם
שמה הסורי של החורבה הוא 'אום אלקנאטיר', ואף התנאינו בשמה העברי, שעל כן שתי קשתות אבן גדולות בנויות על קירו הזקוף של ה'זונאר', הוא הסלע הזקוף אשר חוגר את החורבה מעורפה. למרגלות הקשתות, שאבניהן מסותתות נאה וגימורן מושלם, נובעים מים זכים מעין אלצפריה, שפירושו הוא 'מעיין צפרירי הבוקר'. המים נקווים אל שוקת ארוכה ומכוסים בכתמים ירוקים ועדינים של עדשת המים, מאכל תאווה עתיר חלבונים לחמורי הבדואים בימי ייחומם.
לפני יותר ממאה שנים שוטט כאן, ודווקא ביום קיץ לוהט ועמוס קוצים ממאירים, סיר לורנס אוליפנט, רומנטיקן ואיש חמודות אנגלי שרבה היתה ידו בסיוע למתי מעט מן היהודים שחפצו אז, בניגוד כמעט מוחלט לדעת הארגונים הציוניים, להתיישב דווקא בגולן. הוא, ואחר כך אחרים - חוקרים גרמניים ואנשי כנסיה שונים - ראו בין גלי ההריסות הדלים כמה שרידים של בניינים גדולים, כרכובים ועמודים, וכתבו את שראתה העין בסקירות מלומדות ובדו"חות, שאף סייעו לימים לאויבי האימפריה העותומנית לדעת את מוצאות הארץ ומבואותיה.
רובם ככולם סברו שאלה שרידי בית כנסת עתיק, שהרי בעבר חיו יהודים בגולן התחתון, שדותיהם פורחים, אסמיהם מלאים בר, בהמתם פורה, בעירם מניב,
בתיהם מלאים תינוקות ובעשרות עיירותיהם גם בתי כנסת. לדאבוננו אין אנו יודעים את שמות כל עיירות קדמונינו, שכן אבותינו לא טרחו לכתוב ספרי הדרכה למטיילים ואף לא להנציח באטלסים ובגאזאטירים את שמות יישוביהם, אלא אם היה ביישוב כלשהו חכם בתורה ופוסק, עוקר הרים וטוחנם זה בזה ומבין בעליונים כבתחתונים, שאז היו דבריו מתגלגלים אל בין עלי הספרים הקדושים שלנו והיינו יודעים שפלוני אשר אמר כך וכך בא ממקום כזה וכזה.
פעולות חשיפה מבורכות
כאן, באום אלקנאטיר, לא התגורר מן הסתם אפילו חכם אחד שדבריו היו ראויים להשתקע בספרי ההגות והמשפט היהודי, ומשכלתה הרעה אל תושבי המקום והם עזבוהו ללא שוב נשתכח גם שם עיירתם וקיבל את השם 'המקושתת'.
כיוון שלאחרונה נערכות במקום פעולות חשיפה מבורכות - כך התגלו מעלות אבן מעוטרות העולות אל הבמה או אל מתקן חיוני אחר, וכתובת חקוקה על קשת, עמודים, רצפה, חזית כניסה מהודרת ועוד כהנה אוצרות ושכיות המענגות את העין, הלב והדעת - ואפילו שומר בשכר הוצב כדי למנוע מזדים ובני בליעל לחמוס את האוצרות, איני יכול להלין על מאום.
אך פטור בלא כלום אי אפשר: האומנם אגודת ידידיו, או שמא זו עמותה, של השר המנוח רחבעם זאבי, באמת לא עומדת על הגיחוך הקל העולה מתרגום השם הערבי הטהור 'אום אלקנאטיר' ל'קשתות רחבעם'? ומה היה נפסד כבודו של המנוח אם היו מותירים את שם המקום כמות שהוא, או אפילו מניחים לתרגומו הנכון, המקושתת, ומוסיפים, בצניעות משהו, שלט נאה שבו תעלה על נס אהבתו בחייו לאתרים כגון דא? ויכלו אף לציין שהפעילות המדעית במקום היא לזכרו, בהשראתו, ואפילו על שמו. אבל ככה, סתם, קשתות רחבעם?
איפה זה
במפת הטיולים וסימון השבילים חרמון וגולן (מס' 3). אפשר להגיע אל מגרש חנייה מעל האתר, בדרך עפר כבושה היטיב ומשולטת לפי השם 'קשתות רחבעם'. הדרך מסתעפת ימינה מכביש הגישה אל נטור, כמה מאות מטרים לפני הכניסה אל היישוב.
