רוכבים מסכנים?

עונת צייד האופנוענים החלה. זה לפחות הרושם שמתקבל מהאזנה לתחנת הרדיו הצבאית-ממלכתית גלגל"צ, המשדרת השכם והערב תשדירים הקוראים לנהגי המכוניות לשים לב, ולחפש את רוכבי האופנועים שסביבם, כדי שחלילה וחס לא יפגעו בהם במקרה. וקשה להשתחרר מהרושם כי בתשדירים אלה מוצג האופנוען כזן נדיר, בסכנת הכחדה. יציר כפיו של בורא עולם שעצם קיומו עומד בסכנה, עקב נהיגה רשלנית מדי מצד נהגים "שאינם שמים לב". ממש ואלס להגנת האופנוען.

אלא מה? כל נהג והולך רגל יודע כי האופנוענים, הם-הם האחראים העיקריים למצבם. לא נהיגה רשלנית של בעלי המכוניות גורמת לפגיעה בהם, אלא בעיקר התנהגותם על הכביש. חשבו היטב ונסו להזכר, מתי ראיתם לאחרונה אופנוען שאינו מתמרן ומשתחל בין מכוניות, כדי להגיע ראשון לרמזור? מתי ראיתם את אותו אופנוען ממתין בסבלנות עד האור הירוק, ולא מוצא עצמו בלב הצומת עוד לפני שהגיע הצהוב?

וזה במקרה הטוב. האם ראיתם פעם אופנוען שאינו עוקף מימין? האם זיהיתם בשנה האחרונה אופנוען שמעניק זכות קדימה להולכי רגל המנסים לחצות מעבר חצייה? ואני בכלל לא מתחיל להזכיר את כל המופרעים באמת, אלה שרוכבים על מדרכות, עוקפים וסתם חוצים קו לבן. ולא את אלה שנוסעים בניגוד לכיוון התנועה (לא פעם על המדרכה בין עוברי האורח), חוצים רמזורים באמצעות מעברי חצייה, כאילו היו הולכי רגל מהשורה.

נכון. כלי הרכב הדו-גלגליים הם קטנים, זריזים, נוחים ואינם תופסים מקום בחנייה. אבל מי שעוקף מימין כדי לפנות שמאלה ברמזור, חייב להביא בחשבון שאולי משתמשי הכביש האחרים עלולים לפספס אותו. לא מתוך רשלנות, אלא פשוט כי לא ניתן לעקוב אחריו. ומי שעוקף מימין מכונית, חייב לקחת בחשבון כי הנהג לא יספיק לראות אותו לעיתים, ויסטה אף הוא ימינה כדי לחזור למסלול הנסיעה.

בגלגל"צ אמנם ימשיכו לשדר את "אתה לא חיפשת את האופנוען", אבל אני יודע את האמת. זה לא שאנחנו לא שמים לב, זה הם שלא שמים קצוץ.

עשרות אלפי אופנוענים מכל הגילאים רוכבים כיום בישראל. למיעוטם כנראה משאלת מוות אמיתית, בדיוק כמו לחלק קטן מנהגי המכוניות. רובם, שוב כמו בין הנהגים, מעוניין להגיע ליעדו מבלי לבקר במחלקת המיון של בית החולים הקרוב. המתפרעים והמופרעים "חותכים" מסלולים כי ככה בא להם, מקפצים על מדרכה עמוסה כי זה יותר קצר, "גונבים" רמזור אדום כי הם ממהרים. רובם לא עושים זאת.

וכדי לאזן את התמונה, אולי נבקר לשנייה את ציבור הנהגים. אלה שנראה כי רק לעיתים רחוקות יעצרו בעצור, אלה שאינם מסוגלים לשמור על נתיב בעקומה, אלה המשוחחים בטלפון ומתפעלים את הרדיו-דיסק תוך כדי. אלה שלא מאותתים לעולם ואלה הנוסעים לאחור בנתיבי אילון, אלה שאינם חוזרים לימין לאחר עקיפה, או סתם מתנחלים בשמאל ללא סיבה. מדליקי אורות הערפל בקיץ, הבולמים בהיסטריה למראה רטיבות קלה על הכביש. בקיצור, לסמוך עליכם אי אפשר.

אבל החשוב מכל נעלם מהכותב-נהג המתרעם על תשדירי השירות החשובים האלה. כי כנראה ניסיון רכיבה של ממש, אין לו. המפגש בין אופנוע למכונית, כדאי שתדע, במרבית המקרים קשה וכואב מאד לצד אחד בלבד. לרוכב האופנוע, אם לא הבנת. אצלך יגרום מפגש לא מתוכנן עם אופנוע שלא ראית לנזק כספי וכאב כיס, אצלנו הוא עלול לגרום למנוי של קבע על מחלקת שיקום.

ומה לעשות, שעל פי נתונים סטטיסטיים טהורים, מרבית התאונות בהן מעורבים נהגים ורוכבים, נגרמות עקב אי מתן זכות קדימה של המכונית. ככה זה חביבי, ומצדי תנופף מהיום עד מחר בעדת שליחים שנראית כאילו משאלת מוות מניעה אותה, נהגי המכוניות אשמים בדרך כלל. המונח "שטח מת" אינו אומר לך דבר? ממעמקי המכונית המחוממת, בשיחה עם חבר, כאשר בחוץ גשם וחשוך, האופנוע הוא לא יותר מנקודה קטנה שנעלמת לעיתים קרובות מדי מהאוחז בהגה.

ולכן תשדירי גלגל"צ חשובים כל-כך. כי אולי אחד, או שניים, או הרבה יותר נהגים, יתעוררו ויבינו שיש אחרים בכביש, רטובים עד לשד עצמותיהם, רוכבים בזהירות וחייבים לסמוך על מובילי קופסאות הפח הגדולות, הכבדות והקטלניות לעת מצוא. אולי בכל זאת, בזכות תשדירים אלה, יקדיש ציבור הנהגים טיפה נוספת של תשומת לב לנעשה בגשם השוטף שבחוץ. כי כל מה שנדרש מכם הוא לאפשר לנו להגיע הביתה בשלום.