במקרה של תאונת אמת

ה-15 בפברואר היה יום קשה לצ"ג מאשקלון. היא היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה, אך למרבה המזל יצאה מהעסק בשלום. מי שלא יצאה בשלום מהתאונה היא מכוניתה של צ"ג, מודל 2003, שנפגעה קשה מאוד בצדה ובחלק הקדמי.

צ"ג לא ידעה בדיוק מה עליה לעשות. היא פנתה לסוכן הביטוח שלה, והוא הפנה אותה לחברת הביטוח בה היתה המכונית מבוטחת. בחברה הציעו לצ"ג להכניס את הרכב לתיקון במוסך הסדר של החברה באשקלון. "שם", אמרו לה, "יטפלו בהכל". למרות שצ"ג ביקשה לתקן את הרכב במוסך מורשה של היבואן, שם נהגה לטפל ברכב, היא התרצתה וגררה את המכונית למוסך ההסדר, מאחר שלטענתה, נאמר לה שכך נקבע בפוליסה שלה.

היא גררה את הרכב לאותו מוסך, והשאירה אותו שם. למחרת צלצלו אליה ואמרו לה שהרכב נבדק על ידי שמאי, שקבע כי הנזק הכולל לרכב עומד על 27-30 אלף שקל, והיא תהיה זכאית לירידת ערך של 10% לאחר התיקון. צ"ג הופתעה מעלות התיקון הנמוכה יחסית, ומירידת הערך הנמוכה, שכן הרכב ניזוק קשה. היא ביקשה לראות את דו"ח השמאי, אבל נאמר לה ש"אין דו"ח כזה, וזו הצעת תיקון".

צ"ג ביקשה מהמוסך להמתין, ולאחר שהתייעצה עם חברים החליטה להזמין שמאי פרטי, כדי שיבדוק את הרכב. השמאי הגיע למוסך וביקש לערוך בדיקה. לצורך הבדיקה ביקש להרים את הרכב על ליפט, כדי לראות את הנזקים בתחתיתו, אך בעל המוסך סירב לשתף פעולה. "הליפט מקולקל", אמרו לשמאי הפרטי, ובינתיים התקשרו לחברת הביטוח כדי לספר שלמוסך הגיע שמאי מטעמה של המבוטחת. לאחר מספר דקות הודיע בעל המוסך לצ"ג: "אם את לא מקבלת את ההצעה שלנו - קחי את הרכב ותעשי מה שאת רוצה".

עדיין ממתינה

 צ"ג העבירה את המכונית למוסך היבואן. השמאי הפרטי המשיך בבדיקה, שנמשכה כ-3.5 שעות. בעקבות הבדיקה נשלח לצ"ג דו"ח שמאי מפורט, בו נקבע כי הנזק לרכב מסתכם ב-62 אלף שקל (ולא ב-27-30 אלף שקל), וכי ירידת הערך מגיעה ל-30% (ולא רק 10%). לפיכך קבע השמאי שהרכב אינו ראוי לתיקון, שכן גובה הנזק מגיע ל-58% מערכו בשוק, ויש להעבירו לפירוק.

צ"ג פנתה עם הדו"ח לסוכן הביטוח שלה, וביקשה להעבירו להראל. במקביל ביקשה לראות את הדו"ח שנערך על ידי השמאי של חברת הביטוח. אבל הסוכן אמר לה שאין דו"ח כזה - מאחר שהזמינה שמאי משלה (למרות שדו"ח השמאי של החברה נערך כביכול לפני כן). לאחר שהתעקשה לקבל את הדו"ח, כפי שמתחייב במקרים כאלה, הגיע השמאי של חברת הביטוח כדי לבדוק את הרכב במוסך המורשה.

עד ה-10 במארס, חרף פניותיה הרבות של צ"ג לקבל את דו"ח השמאי של חברת הביטוח - לא הגיע לידיה דו"ח כזה. סוכן הביטוח אמר לה שעליה להמתין ל"הצעה" מחברת הביטוח. "שמעתי", אמר הסוכן, "שחברת הביטוח רוצה להעביר את הרכב למגרש, ולשלם לך חלק מערכו. את השאר תקבלי מהמגרש, כך שלא תפסידי. לא צריך דו"ח שמאי בשביל זה". כיום צ"ג עדיין ממתינה ל"הצעה".

תחתום לי ואחתום לך

זוהי רק דוגמה אחת מני רבות של הדרך שבה מיישמות חברות הביטוח את הסדר השמאים החדש, שמעולם לא הסתירו את חוסר שביעות רצונן ממנו. עוד בטרם יבש הדיו על ההסדר, החברות החלו ב"תרגילים" שמטרתם לעקוף אותו.

הסדר השמאים החדש הוא תוצאה של מאבק משפטי עיקש שניהלו שמאי הרכב והמועצה לצרכנות נגד חברות הביטוח ונגד המפקחת על הביטוח דאז, ציפי סמט. טענתם העיקרית היתה שבתפקידם של "שמאי הבית", העובדים אצל חברות הביטוח, יש ניגוד עניינים מובנה: השמאי חושש להפסיד את מקום עבודתו אם יקבע עלות תיקון גבוהה (שכן חברות הביטוח מבקשות להקטין את עלות התיקון ככל האפשר), ובמקרים רבים הוא מקפח את המבוטח מתוך ראיית טובת החברה, מעסיקתו.

לאחר דיון משפטי ממושך נקבע לבסוף הסדר שמאים חדש, שקבע כי לחברות הביטוח אסור יהיה להפעיל שמאי בית, וכי השמאות תיעשה באמצעות "שמאי חיצוני", שהיקף עבודתו עם החברה אינו עולה על 25% מכלל עבודתו. המבוטח יבחר בעצמו את השמאי המועדף עליו מתוך רשימה של "שמאי חוץ" שתערוך החברה, והיא זו שתשלם את שכרו. מבוטח שלא יהיה מרוצה מקביעת השמאי יוכל להשתמש בשירותי שמאי פרטי ("שמאי אחר"), ואם חברת הביטוח תסרב לקבל את הערכת השמאי של המבוטח יועבר הנושא  

ל"שמאי מכריע", אלא שרשימת השמאים שמותר להם לשמש כ"שמאים מכריעים" הצטמקה מאוד לאחרונה. זאת בגלל שהמפקח על הביטוח קבע תקרת שכר טרחה ל"שמאי המכריע", שעומדת על על 300 שקל בלבד. בסכום הזה, שמאים רבים מוותרים על הכבוד לכהן כ"שמאי מכריע", וחילוקי דעות רבים מתבררים בבית המשפט.

גם את מגבלת ה-25% ניתן לעקוף בקלות יחסית: לחלק מהשמאים החיצוניים המופיעים ברשימת שמאי החוץ של חברה מסויימת יש הסדר עם שמאים המופיעים ברשימה של חברה אחרת, וכך, כשמכסת ה-25% מתקרבת, הם "מחליפים" דו"חות. שמאי החוץ חותמים זה על דו"חותיו של זה, כך שהמכסה נשמרת.

בלי דו"ח שמאי אין ירידת ערך

אחד הפטנטים הראשונים לעקיפת ההסדר היה הפעלתם של "מוסכי בית" או מוסכי הסדר, כפי שקרה לצ"ג. ברגע שמבוטח מודיע על תאונה, מפנה אותו חברת הביטוח למוסך הסדר, ושם מעמידים לרשותו שמאי שהוא לכאורה שמאי חיצוני, אבל ברוב המקרים זהו שמאי שלחברה "נוח" לעבוד איתו. המבוטח, שאינו יודע על רשימת שמאי החוץ, מקבל את מה שמציעים לו.

במקביל, למרות שהסדר השמאים קובע שלחברות הביטוח, לשמאים ולמוסכים אסור לקבל עמלות או להעניק כל טובת הנאה אחרת (לרבות הנחות בהשתתפות עצמית ורכב חלופי) במסגרת בחירת שמאי החוץ, סעיף זה לא ממש עובד בפועל - ולמבוטחים מוצעים דמי השתתפות נמוכים יותר ורכב חלופי, אם יסכימו להשתמש בשירותי מוסך ההסדר. הבעייתיות הגדולה היא בכך שבמקרים רבים לא נערך במוסך ההסדר דו"ח שמאות מלא, ולמבוטח מוגשת "הצעת תיקון" מטעם המוסך בלבד. דו"ח השמאי אמור לכלול פירוט של הנזק הפיזי לרכב, הערכה כספית של הנזק (לרבות ירידת ערך), החלפים שבהם יש להשתמש לתיקון הנזק, סוג החלפים (חדשים, מקוריים, משומשים או אחרים), מחיר החלפים, מחיר שעת עבודה ואופן חישוב ירידת הערך. הצעת התיקון לרוב אינה כוללת את כל אלה. חברות ביטוח מסוימות משתמשות ב"שמאות מצולמת" – כלומר המוסך מצלם את הרכב הניזוק, מעביר את הצילום לשמאי, וזה מאשר את התיקון ללא דו"ח. זאת למרות שרק דו"ח השמאי יכול לשמש את המבוטח בעתיד אם ירצה לערער על איכות התיקון, ולמרות שבמקרים רבים, כאשר אין דו"ח שמאי, לא נקבעת לרכב הנפגע ירידת ערך כלל.

אם המבוטח מתפתה להצעת התיקון, חברת הביטוח היא זו שבעצם מכתיבה למוסך מה לתקן ומה לא. לעתים מגיעים הדברים לידי אבסורד: מתוך כוונה להקטין עלויות מתקנים מכוניות שבעצם היה צריך להגדירן כאובדן מוחלט ("טוטאל לוס"). במקרה כזה ייתכן "טריק" נוסף: ללא הערכת שמאי, חברת הביטוח מציעה למבוטח פיצוי כספי מסוים, כשאת ההפרש הוא יקבל מהסוחר שירכוש את שרידי הרכב. רשיונות הרכב אינם מופקדים במשרד הרישוי, כפי שהיה מתחייב אילו לרכב היתה נעשית שמאות בה היה מוגדר כאובדן מוחלט, כך שסוחר הרכב יכול לתקן אותו ולמכור אותו הלאה.

לכאורה, כולם נהנים ממצב כזה: חברת הביטוח, ששילמה פיצוי קטן בהרבה ממה שהיה עליה לשלם אילו הרכב היה מוגדר כאובדן מוחלט, המבוטח שקיבל כמעט את מחירו המלא של הרכב, המוסך שערך את התיקון עבור הסוחר, והסוחר עצמו, שרכש מכונית בזול ומכר אותה בהרבה יותר. אלא שהמפסיד הגדול הוא הציבור, שעל כבישיו נעים כיום אלפי כלי רכב מסוכנים, שצריכים היו לנוח בשלום על משכבם במגרשי הפירוק.

"זה ענף שבו כולם עובדים על כולם"

במשרד המפקח על הביטוח מודעים לבעייתיות של נושא שמאות הרכב, אך בפועל מרימים ידיים. "זה ענף שבו כולם עובדים על כולם", אומר בכיר במשרד. "כל אחד דואג לאינטרסים שלו". אמנם המפקח מבטיח להגביר את הפיקוח על חברות הביטוח, במטרה למנוע מהן לעקוף את ההסדר, אבל סיכויי ההצלחה, להערכת גורמים במשרדו, קלושים.

לאחרונה אף ניצת ויכוח בין משרד המפקח, משרד התחבורה (שאליו כפופים השמאים) ואיגוד השמאים, לאחר שהאחרון התלונן על כך שחברות הביטוח מתקנות מכוניות ללא הערכת שמאי. חוה בן-ארי, העומדת בראש אגף הרכב במשרד התחבורה, השיבה להם כי "סעיף 4 לתקנות קובע כי המבטח יוכל, על פי שיקול דעתו, לבחור בין דרכי הפיצוי הבאות: תשלום ערך הנזק או האובדן במזומן, תיקון הרכב, החלפתו ברכב מסוג ואיכות דומים או החלפת חלק ממנו. האמור מאפשר לחברת הביטוח לתקן את הרכב ללא חוות דעת של שמאי, ולשם כך הינה זכאית לקבל הצעת מחיר מהמוסך".

במשרד המפקח לא ממש מסכימים עם בן-ארי. ידין ענתבי, סגן המפקח, טוען כי אפשר לוותר על הערכת שמאי רק כאשר המבוטח מסכים לכך - ולא ביוזמת חברת הביטוח. "אני מסכים לכך שבנזקים קטנים לא חייבים דו"ח שמאי", אומר ענתבי. "אבל את זה צריך לעשות בהסכמת המבוטח ולאחר שהבהירו לו את זכויותיו. בנזקים כבדים צריך הערכת שמאי".

איגוד השמאים רתח גם הוא על קביעתה של בן-ארי. לטענתו, המוסכים הנותנים הצעת תיקון עוסקים בעצם בשמאות - וזו עבירה למי שאינו רשום בפנקס השמאים.

אורי גורביץ', יו"ר ענף הרכב באיגוד השמאים, שלח לבן-ארי מכתב חריף, בו הוא מאשים אותה במתן גיבוי בדיעבד למהלכים פסולים שמובילות חלק מחברות הביטוח במטרה לעקוף את פסיקת בג"ץ בנושא הסדר השמאים החדש. לדבריו, המצב הנוכחי גורם לתלות של המוסכים בחברות הביטוח, וכתוצאה מכך הם נתונים בניגוד עניינים בין הנאמנות שלהם לחברת הביטוח לבין הנאמנות לבעל הרכב. כתוצאה מכך, קיים חשש שהתיקון לא יבוצע כהלכה.

ומה אומרות חברות הביטוח? חלק מהחברות טוענות שהן מפעילות את הסדר השמאים ככתבו וכלשונו, אבל יש גם מי שאמרו שמעמדו של השמאי כמי שקובע את עלות התיקונים ברכב או את גובה ירידת הערך לא נקבע באף מקום. "השמאי אינו מכונאי רכב ולא פחח או צבע. אין לו הכשרה לקבוע את גובה הנזק", אמר בכיר באחת מחברות הביטוח. "הוא יכול, לכל היותר, לקבוע מה ניזוק ברכב ומה צריך לתקן – אבל בוודאי שאינו מוסמך לקבוע עלויות".