שתף קטע נבחר

כמה שווים חייו של ילד בישראל?

מסתבר שחיי ילד בישראל זולים בצורה בלתי נסבלת. הוריו של ילד שמת בתאונת דרכים מקבלים פיצויים עבור כאב וסבל בסכום של כ-50 אלף שקל. אם המוות נגרם מעוולת נזיקין אחרת, הפיצויים גבוהים יותר, אבל לא בהרבה. ומה בדבר פיצוי על אובדן כסף שהילד היה חוסך אם היה מתבגר ועובד?

מיכאל אטינגר, ילד בן 12, נפל לבור באתר משחקים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. הוא נחבל בראשו, פונה לבית החולים, ונפטר למחרת.

 

אחריותם של החברה לשיקום הרובע ועיריית ירושלים למותו של מיכאל, לא הייתה מוטלת בספק. הבור לא היה מגודר בשטח שבאחריותן. המחלוקת בין הורי הילד המנוח לבין הרשויות סבבה אפוא על גובה הפיצויים.

 

חייו של ילד בישראל זולים במידה בלתי נסבלת. הוריו של ילד שנהרג בתאונת דרכים מקבלים פיצויים עבור נזקים לא ממוניים בלבד (כאב וסבל) של כ-50 אלף שקל. כאשר המוות נגרם מעוולת נזיקין אחרת הפיצויים גבוהים יותר, אך לא בהרבה.

 

הסיבה לכך היא פסק דין של בית המשפט העליון שניתן לפני כעשרים שנה בפרשת הילדה שרון גבריאל. בפרשת גבריאל פסק בית המשפט העליון, כי הוריו של ילד שחייו קוצרו כתוצאה מתאונת דרכים, אינם זכאים לפיצויים עבור נזקים ממוניים, כלומר עבור הפגיעה ביכולת ההשתכרות של הילד בשנים האבודות שלאחר מותו.

 

בפסק דין מקיף, יסודי, ומעל לכל אנושי, קובע, בימים אלה, השופט אליעזר ריבלין, כי הרוחות החדשות המנשבות בפסיקת הפיצויים במשפטנו והתמורות שחלו בשיטות אחרות, מצדיקים את שינוי ההלכה שנקבעה בפרשת גבריאל.

 

"זול יותר להרוג מאשר לפצוע"

 

"שלילת הזכות לפיצויים עבור השנים האבודות", קובע השופט, "יוצרת אי צדק. היא גם גורעת מכוח ההרתעה כלפי מזיקים פוטנציאליים המבינים כי זול יותר להרוג מאשר לפצוע".

 

לגישתו של השופט ריבלין, יכולת ההשתכרות של ילד, כמו של כל אדם, היא נכס בעל ערך המלווה את האדם מרגע לידתו. מדובר בפוטנציאל המשקף את האופק הכלכלי של האדם. הפיצוי עבור אובדן כושר ההשתכרות בשנים האבודות בא לפצות על קיצור אופק זה. "האם העובדה שהילד לא ייהנה מהפיצויים בשנים האבודות צריכה להרתיע אותנו?", מקשה השופט.

 

בתי המשפט מפצים גם נפגע שהפך "צמח" למרות שאין לו כל יכולת ליהנות מהפיצויים. אין זה עניינם של דיני הנזיקין אם היורשים ובמקרה של קטין - הוריו, ייהנו מהפיצויים ולא הנפגע.

 

השגה נוספת המועלת כנגד פסיקת פיצויים עבור השנים האבודות, היא כי לצד ההכנסות שנמנעו מן הנפגע באותן שנים, נחסכות ממנו גם הוצאות שהיה מוציא באותן שנים. "אכן זהו קושי", מודה השופט, "אולם הפתרון טמון במישור החישוב ולא בשלילת עצם הזכות לפיצויים עבור השנים האבודות".

 

השופט שידון בסכום הפיצויים יפחית מסך ההכנסות שהיו צומחות לנפגע הקטין, אילו בגר ועבד בשנים האבודות, את ההוצאות שהיה מוציא למחייתו ולמחחית תלויים אפשריים בו באותן שנים.

 

"אכן", מודה השופט, "מדובר בפיצויים שיצטרכו להתבסס על השערות והערכות. אך בתחום הנזיקין פעמים רבות, במיוחד כשמדובר בקטין, חסרים נתונים לגבי פוטנציאל ההשתכרות של הנפגע, ובית המשפט מוצא עצמו מגשש באפילה".

 

קושי זה אין בו כדי למנוע את עצם פסיקת הפיצויים בגין הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות, שהוא נכס השמור לבעליו. בית המשפט אינו נרתע מלנסות ולקצוב סכומים אשר ישקפו, במידה זו או אחרת, את הנזק שנגרם לנפגע. לא פעם נעשה הדבר באמצעות קביעת סכום גלובלי, או בהסתמך על גובה השכר הממוצע במשק.

 

בסופו של יום, הסכום שייפסק עבור מותו של קטין הוא הסכום שהשופט יעריך, כי הילד היה מצליח לחסוך בסוף ימיו אילו בגר ועבד בשנים האבודות.

 

 

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים