צילום: גילי סופר
טיולי רכבת: בנימינה
יש לה טעם של שוקולד, יש לה טעם של יין, יש לה טעם של הרפתקה בקרקס, יש לה המון טעם של פעם ובעיקר יש לה טעם של עוד. גילי סופר נסע לבנימינה ולא הצליח להתחמק מאהוד מנור

מתברר שאי אפשר להתחמק מהימים היחפים של בנימינה. הנערה היחפה שיורדת יחד איתי מן הרכבת מזכירה שזוהי מכורתו של אהוד מנור. ימים יחפים או לא, יש משהו נינוח באוויר של בנימינה. הבתים הקטנים והישנים, הדקלים הגבוהים, השקט שמופר מדי פעם בצפירות קטר. ירידה מן הרכבת במושבת הברון מאפשרת לא רק ביקור ביקב, בקרקס ובסדנאות השוקולד, אלא גם להתחבר לזמן אחר ולקצב חיים אחר.

 

בנימינה היא המושבה הראשונה שהוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה. על ההיסטוריה של המושבה הצעירה יחסית (לא הרבה מעל 80) ובעיקר על החיים בשנותיה הראשונות, אפשר ללמוד בבית הראשונים, מעין מוזיאון קטן שהוקם במבנה של אחד מראשוני בנימינה. יוצאים שמאלה מתחנת הרכבת, פונים ימינה ברחוב המורה שמול גשר הולכי הרגל, וחוצים את הכיכר.

 

תחנת הנוטרים של בנימינה נבנתה על ידי סגירת קירות בין 4 רגלי בריכת המים של המושבה. במקום רוכזו פעילויות ביטחוניות שונות בתקופת טרום המדינה, ויש בו תצוגה של פעילות הנוטרים ושיחזור תחנת שידור חשאית שהיתה בשימוש בהגנה. את הביקור והסיור בבית הראשונים ובתחנת הנוטרים עורכים אנשי העמותה לשימור ושחזור עבר המושבה רק בתיאום מראש (9 שקלים למבוגר, 8 לילד, 6289114 - 04).

 

תורת היחסות

 

בבנימינה לא מעט יוצרים ואומנים המציגים את עבודותיהם, והעמותה הפיקה מפה של המושבה בה ניתן למצוא רשימה של המציגים וכתובותיהם וכן מידע אודותם. בנוסף, פזרו אנשי העמותה ברחבי בנימינה שלטים המספרים דבר או שניים אודותיה. כך למשל, אפשר ללמוד שהאיקליפטוס עוג שרואים כשיוצאים שמאלה מתחנת הרכבת, ניטע בשנת 1924 על ידי מאיר גולדשטיין, ממייסדי המושבה, על מנת שישתה את מי הביצה. 

 

לאורך רחוב המייסדים, שהיה רחובה הראשי של המושבה כשהוקמה, ניצבות שתי שורות דקלי הוושינגטוניה הגבוהים האופיניים למושבות הברון וכן אתרים
דוגמת בית הכנסת, המרפאה הראשונה, ובית בצלאל לוי - הבניין היחיד שנשאר במושבה ללא שינוי מיום בנייתו. בינתיים הוא לא נראה משהו, אבל מתוכננת בו תצוגת בית מייסדים ודוגמה לחצר משק. בחזית הבית שלידו, עץ ארוקריה ענק שיחגוג יומולדת 80 בשנה הבאה. בכלל, נדמה שהעצים הם שעושים 'את זה' לבנימינה. יש מעט מאוד מקומות בארץ עם כזה יחס בין גודל העצים לגודל הבתים. העצים הרחבים והגבוהים כמו בולמים את קצב החיים, מונעים ממנו לצאת משליטה.

 

יקב בנימינה שנמצא בעברה השני של המסילה מציע גם הוא סיור בתשלום הכולל הסבר על תהליך הכנת היין ועל ההיסטוריה של המקום ששימש מפעל הבשמים של המושבה בראשיתה. בתום הסיור נפרדים המבוגרים מהילדים: אלו משתתפים בטעימת יינות מקצועית, ואלו מקבלים בקבוק קטן שאותו הם מקשטים בסדנא ואחר כך ממלאים מחביות היין הגדולות (בתיאום מראש, 6388643 - 04).

 

כטוב לבנו ביין אפשר ללכת לקרקס. קרקס בנימינה הוא 'קרקס מודרני': הוא לא נודד ואין בו בעלי חיים - רק להטוטנים אנושיים. הבשורות הטובות לילדים הן שאחרי ההופעה הופך אוהל הקרקס לסדנת התנסות בהליכה על קביים או חבל. לרגל כנס קרקסנים יורדת רמת הפעילות של הקרקס דווקא בחופשת הפסח, וחלק ניכר מן המופעים הם בימים ושעות אליהם אי אפשר להגיע ברכבת. את ההופעות ותאריכיהן יכולים קוראי האנגלית למצוא באתר האינטרנט של הקרקס.

 

נוף של מאה שקלים ישנים

 

לאחרונה הכשירה הקרן הקיימת לישראל טיילת חדשה לאורך הכביש המוביל מבנימינה לזכרון יעקב - טיילת שוני. אפשר לצעוד לאורך הטיילת שמגיעה עד צומת הכניסה לפארק ז'בוטינסקי ולהגיע לפינת חמד אמיתית המציעה שילוב של עניין, יופי וירוק בעיניים. המרחק הכולל מתחנת הרכבת הוא כשניים וחצי קילומטר, כלומר כחצי שעת הליכה נינוחה. יש גם מוניות שירות שנוסעות לאורך הכביש.

 

עיקר העניין כאן הוא אתר שוני שבתחום הפארק. בעבר, הדבר היחיד שהצדיק עצירה במקום הייתה העובדה שהוא הופיע על השטר של ז'בוטינסקי שהיה גם שווה משהו באותם ימים. מאז השתנה המקום לבלי הכר. פארק ז'בוטינסקי הוא פארק עם מדשאות, עצים רחבי נוף ושולחנות פיקניק, ואתר שוני מציע ביקור בתיאטרון רומי, במוזיאון ארכיאולוגי, במוזיאון אחיעם לפיסול ובחדר תצוגה היסטורי המתעד את קורות לוחמי האצ"ל במקום.

 

המקום מזוהה עם הכפר שומי הנזכר בתלמוד הירושלמי, והממצאים שהתגלו בחפירות הארכיאולוגיות מעידים כי הוא שגשג כבר בתקופה הרומית. חלק ניכר מהממצאים מוצג במוזיאון הארכיאולוגי המצוי במבנה העות'מאני הגדול, וגולת הכותרת של התצוגה היא פסל של האל נפטון. בחצר המבנה נמצאים שרידי התיאטרון הרומי, ומעליהם שרידי תיאטרון מן התקופה הביזנטית. המושבים של התיאטרון שוחזרו והוא משמש למופעים ולאירועים שונים, בהם פסטיבל היין השנתי.

 

לאחר שהברון רוטשילד רכש את המקום לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא שימש כבסיס לגרעיני התיישבות חלוציים ובכלל זה עברו כאן הכשרה חלק ממיסדי בנימינה. מתחילת שנות ה-30 פעלו כאן אנשי בית"ר, ומשנת 1939 המקום שימש אותם לאימונים והכשרת לוחמים. כאן התקיימו קורסי המפקדים של האצ"ל, ומכאן יצא הכוח לפריצה לכלא עכו. במבנה הגדול יש חדר תצוגה לזכרו של זאב ז'בוטינסקי ותערוכת צילומים המתעדים את עברה של שוני.

 

מוזיאון אחיעם לפיסול מציג כ- 90 פסלים של הפסל אחיעם שושני, חלקם בחדרי המבנה וחלקם בחוץ. במקום המטופח יש גם מסעדה, ולפני שמגיעים שווה לעבור גם באתר האינטרנט של הקרן הקיימת שיודע לספר עליו עוד דבר או שניים (למרות שדחו שם את הפריצה לכלא עכו בשנתיים). להוציא דמי כניסה למוזיאון האצ"ל בשוני (15 שקלים למבוגר, 6 שקלים לילד) הכניסה היא ללא תשלום, לא לאתר עצמו ולא למוזיאון הארכיאולוגי ולמוזיאון הפסלים .

 

ריח של שוקולד

 

אם בנימינה השאירה לכם 'טעם של עוד', ממש ליד הקרקס תמצאו עוד מקום נפלא שפסח אינו העונה הטובה ביותר עבורו: הפטיפוריה של אביטל. כבר בכניסה לאולם הלא גדול מכה ריח השוקולד. "שוקולד אנו תחליף לאהבה", אומר אחד הפתגמים על הקירות, "אהבה היא תחליף לשוקולד". לדברי אביטל זה סוד קסמו של המקום, אהבת העושים במלאכה לשוקולד. במקום נערכות סדנאות שוקולד לילדים, אבא ואמא נשארים בחוץ. הילדים מקבלים הסבר על תהליך הפקת השוקולד, ואחר כך מתחילים לעבוד עם השוקולד המותך. בסוף הפעילות הם לוקחים עמם קופסא נאה של יצירה מתוקה במיוחד. לסדנאות יש להירשם מראש, וניתן גם לבוא רק כדי לרכוש פטיפורים מצויינים. המקום סגור בחג מטעמי כשרות לפסח (טל' 6288689 - 04).

 

ביום חמישי הקרוב (8 באפריל) תתקיים צעדת בנימינה ה-17, 'ימי בנימינה', בעקבות שירי אהוד מנור. למרות שאי אפשר להתחמק מהימים היחפים של בנימינה, מומלץ לבוא בנעלי הליכה נוחות. 

 

התחנה הבאה: חיפה

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה טיולי רכבת: בנימינה
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דקלי וושינגטוניה. העצים בולמים את הקצב
    צילום: גילי סופר
    אתר שוני. רומאים, טורקים, ישראלים
    צילום: גילי סופר
    הפטיפוריה. אהבה היא תחליף לשוקולד
    צילום: גילי סופר
    ynet ספיישל