הקשר שבין הפחתת מיסים וצמיחה
תאוריית ההשפעה החיובית שיש להפחתת מיסים על הצמיחה אינה חדשה, וגם נתניהו חוזר עליה שוב ושוב; אבל הסיפור מתחיל להסתבך כאשר מתברר שחוק המחסור עדיין איתנו, ולכן הפחתת מיסים באה על חשבון משהו אחר. ובמקרה שלנו, מדובר בלפחות 2 דברים אחרים: גם הגדלת הגירעון בתקציב הממשלה וגם פגיעה בתקציבי רווחה
"מנוע הצמיחה החזק ביותר הוא הפחתת מיסים. זה מנוע סילון, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים", הסביר השבוע שר האוצר, בנימין נתניהו את המהלך הנוסף שיזם להורדת מיסים.
תאוריית ההשפעה החיובית שיש להפחתת מיסים על הצמיחה אינה חדשה, וגם נתניהו חוזר עליה שוב ושוב. בהיבט הפשטני של התאוריה, באמת אין בעיה: מיסים נמוכים יותר מעודדים יותר עבודה, ועל כך אין כלל ויכוח. פחות מיסים שווים גם הכנסה פנויה יותר גדולה. יותר כסף בכיס שולח את האנשים לחנויות, וגם זה תורם לעידוד הפעילות במשק.
אבל הסיפור מתחיל להסתבך כאשר מתברר שחוק המחסור עדיין איתנו, ולכן הפחתת מיסים באה על חשבון משהו אחר. ובמקרה שלנו, מדובר בלפחות 2 דברים אחרים: גם הגדלת הגירעון בתקציב הממשלה וגם פגיעה בתקציבי רווחה.
כאשר הממשלה פוגעת בקיץ 2003 בחינוך, בבריאות, בפנסיה ובכל אלה שמסתופפים בתחתית הסולם החברתי, וכאשר אותה ממשלה עצמה מציעה לקראת קיץ 2004 להקטין מיסים בשם תאוריית הגדלת הצמיחה – חייבים לעצור ולשאול כמה שאלות חשובות: מהי בדיוק אותה תיאוריה שבשמה פועל נתניהו? היכן, אם בכלל, היא יושמה? ומי ערב שהיא אכן מתאימה גם למשק הישראלי?
רצה המקרה, ובדיוק באותן שאלות מתחבטות עכשיו גם כמה מדינות מרכזיות במערב אירופה. בתחילת השבוע שעבר הצהיר ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני על כוונתו להפחית את שיעורי מס ההכנסה, "כדי לתת למשק שלנו שוק ולהגדיל את הצריכה של משקי הבית". בתגובה, הודיע נציב האיחוד האירופי לענייני כלכלה, פדרו סולבס כי כל הפחתת מיסים באיטליה תחייב מימון תקציבי ממקור אחר. סולבס גם הזכיר כי איטליה היא בעלת החוב הציבורי הגדול ביותר בקרב כל מדינות האיחוד האירופי".
השבוע הלך האיחוד האירופי צעד נוסף קדימה והוציא לאיטליה "כרטיס צהוב": נציבות האיחוד לענייני כלכלה התכנסה בבריסל ופרסמה "אזהרה מוקדמת", לפיה "ללא נקיטת צעדים מתקנים נוספים, תסיים איטליה את השנה עם גירעון גדול מהמותר של 3.2% מהתוצר, ואילו בשנה הבאה עלול הגירעון לעלות אף לרמה של 4% מהתוצר".
על רקע הפולמוס ההולך ומתרחב, פרסם אתמול (ה') החשוב בעיתוני איטליה, "קוריירה דלה סרה" תחקיר רחב יריעה שכותרתו "מיסים וצמיחה". מהתחקיר, הסוקר את מהות הקשר שבין הפחתות מיסים לצמיחה במשקים שונים בעולם, מתברר כי בניגוד לטענת נתניהו, לא מדובר בפסק דין חד-משמעי. התמונה העולה מהתחקיר האיטלקי מורכבת יותר, והגוונים שבה היא מצוירת רבים יותר מהשניים שמכיר שר האוצר שלנו.
המודל האמריקני
התחקיר מזכיר את הגרף המפורסם של תיאוריית לאפר, המראה כי מעבר לרמה מסוימת, יש לשיעורי מס הכנסה השפעה שלילית על הפעילות הכלכלית, ולכן גם על כלל תקבולי המס. תיאוריה זו היוותה בסיס למדיניות הכלכלית שהנהיג לפני כ- 20 שנה נשיא ארצות הברית לשעבר, רונלד רייגן.
"הרעב את החיה", הייתה מאז סיסמתם של השמרנים האמריקנים – סיסמה שהביאה לבחירתם של 3 נשיאים. והחיה בעלת התיאבון ההולך וגובר במקרה זה היא המדיניות של מדינת רווחה. זו שלדעת שמרני ארצות הברית, וגם לדעת שר האוצר שלנו, מקטינה את התמריץ לעבוד. בהקשר זה, מצטט התחקיר את הנשיא לשעבר רייגן, ואושיה שמרנית נוספת, מרגרט תאצ'ר מבריטניה, שהסבירו לא פעם כי "ככל שיש לפוליטיקאים יותר כסף, הם מבזבזים יותר. הדרך היחידה למנוע מהם לעשות שטויות היא להעמיד לרשותם פחות כסף, בדרך של קיצוץ במיסים".
התוצאות המעשיות של מדיניות זו נתונות עדיין בויכוח בין הרפובליקנים לדמוקרטים בארצות הברית. "אבל דבר אחד בכל זאת ברור", כותבים מחברי התחקיר, "הפחתות המיסים, יחד עם מדיניות הליברליזציה והקטנת המעורבות הממשלתית, הגדילו בשני העשורים האחרונים, ובמידה ניכרת, את כושר הייצור ואת העושר של המשק האמריקני".
המודל האירופי
אבל האם המודל האמריקני מתאים גם למדינות אירופה? לדעת מחברי התחקיר, התשובה היא לא. לדבריהם, הממסד הפוליטי, הפיננסי והאינטלקטואלי באירופה, בשונה מעמיתו האמריקני, אינו שבוי בסוד הקסם של הפחתות המיסים. בין היתר בשל העובדה שהאירופים מעריכים כי תיאוריית לאפר יעילה אצלם הרבה פחות מאשר בצידו השני של האוקיאנוס האטלנטי. "פחות מיסים בתמורה לפחות רווחה", הם כותבים, "הוא דבר שהאירופים עדיין אינם מוכנים לקבל".
מסיבה זו, קובע התחקיר, ביצוע רפורמה במערך המיסים במדינות האיחוד האירופי כמעט ואינו בא בחשבון. ממשלת גרמניה, למשל, משוכנעת לחלוטין שנושא הפחתת המיסים כלל יועלה אצלה לדיון לפני הבחירות בשנת 2006.
ויש גם מודל שלישי
בין המודל האמריקני לזה של מדינות היבשת, קיים גם מודל נוסף, שאותו מנסה ליישם ממשלת בריטניה: קיצוץ מתון יותר במיסים, במטרה לפגוע כמה שפחות ברמת הרווחה. נושא המיסים, כותבים מחברי התחקיר, יהפוך ללא ספק, לאחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות הקרובה בבריטניה. אבל גם במקרה זה, הם מעריכים, תמשיך בריטניה לדבוק ב"דרך השלישית" – באותו גשר כלכלי שבין המשק החופשי לחלוטין של ארצות הברית לבין מדיניות מדינת הרווחה של האיחוד האירופי.
לפנייה לכתב/ת 
נתניהו. פחות מיסים - פגיעה בתקציבי רווחה
צילום: ג'רמי פלדמן
מומלצים
