חדש בישראל: זכויות יוצרים גמישות יותר

ישראל הצטרפה היום (ב') רשמית לארה"ב, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן ומדינות רבות אחרות, אשר מקדמות בשפתן את Creative Commons, רישיון זכויות יוצרים אלטרנטיבי וגמיש יותר מהקיים.

ההסכם הכתוב בין צרכני תרבות ליוצרים ותעשיית הבידור והתרבות, לפיו האחרונים ייצרו ויפיצו אמנות (מלים, לחן, ציור, ספר, תסריט ועוד), והראשונים ישלמו עבורה, הופר לראשונה באינטרנט באופן גורף, על ידי מיליונים שהורידו שירים, משחקים וסרטים חדישים חינם וללא כל עכבות, באמצעות תוכנות שיתוף קבצים. על פי חוקי זכויות היוצרים הנהוגים בישראל ובמדינות רבות בעולם, היה עליהם לשלם עבור יצירות אלה או להמתין 70 שנה לאחר מות היוצר כדי ליהנות מהן חינם.

גולשים רבים מגלים קצרי רוח ואינם מתעניינים בחוקי זכויות היוצרים. השאלה היא אם יש הצדקה להעדיף את טובת בעלי הקניין על פני טובת הציבור, בייחוד באותם מקרים בהם היוצר מעוניין בהפצה נרחבת של יצירתו מבלי לאבד את זכויותיו. יוצרים אשר מעדיפים להפיץ את יצירותיהם תחת רשיון זכויות יוצרים גמיש יותר, אינם יכולים לעשות כך בשל היעדר חלופה נוחה לשימוש. במקביל, עד כה אין בנמצא מכניזם פשוט שיאפשר לגולשים לגלות מהם תנאי זכויות היוצרים שחלים על כל קובץ (שיר, קטע וידאו או סיפור).

פרויקט ה-Creative Commons (מתחמים ציבוריים של יצירה) מבוסס על תפישה שקרויה "תכנים פתוחים", ששואבת מרעיון הקוד הפתוח. לפי תפישה זו, כל יצירה (מאמר, תמונה, אודיו ווידאו) שמתפרסמת תחת רשיון זכויות יוצרים גמיש (למשל, GNU) ניתנת להעתקה, שינוי ולהפצה מחודשת חינם בהתאם למגבלות הרשיון.

יוזם פרויקט Creative Commons הוא פרופ' לורנס לסיג, שהשיק את הפרויקט בחודש מאי, 2002, בשיתוף פעולה עם אקדמאים מאוניברסיטאות יוקרתיות נוספות כמו דיוק, הארוורד ו-MIT. לסיג, מומחה למשפטים מאוניברסיטת סטנפורד, הוא אחד מהקולות הבולטים בעד הגמשת חוקי זכויות היוצרים הקיימים, בטענה שהם מקריבים את האינטרס הציבורי הרחב ואת זכות הציבור ליהנות מיצירות רבות, לטובת כמה בעלי עניין שמחזיקים בזכויות היוצרים של יצירות אלה.

לדעת לסיג וחבריו, חוקי זכויות היוצרים בארה"ב ובמדינות אחרות במערב כוללניים מדי, נוקשים יותר ויותר ומוחלים אוטומטית על כל יצירה, והתוצאה

אמנים, סופרים, מוזיקאים ויוצרים אחרים שמעונינים להפיץ את עבודותיהם מבלי להכפיף אותן לחוקי זכויות יוצרים נוקשים יכולים להשתמש ברישיון של Creative Commons לשם כך. משתמשים יוכלו להשתמש ביצירות שמופצות באמצעות Creative Commons מבלי להפר זכויות יוצרים של אחרים.

האם פרויקט ה-Creative Commons שולל את מושג הקניין הרוחני? "לא", נכתב באתר, "הנימוק לשמירה על קניין רוחני הוא קידום המדע והאמנויות. גם אנחנו מעונינים לקדם את המדע והאמנויות אך מאמינים שמטרה זו תושג אם נסייע ליוצרים להתאים את רשיונות זכויות היוצרים על פי העדפותיהם האישיות".

איך זה עובד?

יוצרים המעוניינים להפיץ את יצירותיהם באמצעות רישיון Creative Commons יכולים להגדיר את התנאים להפצת היצירה והשימוש בה בכמה צעדים פשוטים באמצעות אתר הפרויקט. הם יכולים לבחור אם ברצונם להפיץ את היצירה ללא תנאים כלל, אם להגביל אותה לשימוש מסחרי, או לאשר לבצע בה שינויים בכמה צעדים פשוטים.

על פי רשיון זה, היוצר יוכל להגדיר אם להתיר למשתמשים להעתיק, להפיץ מחדש, להציג או לבצע את היצירה בתנאי ששמו יוזכר, להתיר לאחרים להשתמש ביצירה למטרות בלתי מסחריות בלבד, להרשות לאחרים להשתמש ביצירה בתנאי שהיא תוצג מלה במלה ולא יופצו יצירות המבוססות עליה, להתיר למשתמשים ליצור עותקים של היצירה למטרות אישיות בלבד, או לאפשר לאחרים להפיץ עבודות המבוססות על היצירה המקורית בתנאי שתופץ עם רשיון הזהה לרשיון של היוצר (Copyleft).

האתר מאפשר לחוקרים, אמנים, מוזיקאים ואחרים להטביע את תנאי הרשיון כמידע בקוד של היצירה (metadata) וכל גולש, שמשתמש ביצירה מתחייב לתנאים האלה. למשל, מוזיקאי מתחיל יוכל להשתמש בפלטפורמה שלנו כדי להפיץ את המוזיקה שלו חינם כאשר בתמורה הוא יזכה לקרדיט עם כל השמעה. סופר מתחיל שמבקש הכרה ציבורית עשוי להיעזר ב-Creative Commons כדי לאפשר למשתמשים לקרוא את סיפוריו חינם ולהעתיקם". תלמיד שבונה אתר אינטרנט יוכל להעתיק גרפיקה מהרשת מבלי לחשוש מפני תביעה.

"רישיון Creative Commons מיועד ליוצרים שמעונינים להתיר שימוש בלתי מסחרי ביצירות שלהם מבלי לאבד את זכויות היוצרים שלהם ולהבטיח שהקרדיט שלהם יישמר", אומר ד"ר בירנהק, "במקביל, הרישיון מקל על משתמשים המעונינים להשתמש ביצירות מבלי להפר זכויות היוצרים. למשל, אם במאי יוצר כיום סרט דוקומנטרי, הוא נאלץ להשקיע זמן וכסף רב באיתור בעלי זכויות היוצרים על קטעים ארכיונים שבכוונתו לשלב בסרט. אם בעלי הזכויות ישתמשו ברישיון Creative Commons, כל המאמץ הזה ייחסך ממנו".