שכתוב בדיעבד
על מה באמת התנהל הוויכוח שלי עם אלוף (במיל') עמוס גלעד בקשר לאירועים שקדמו להתפרצות האינתיפאדה
כן, גם אני נדהמתי למקרא הכותרת "מלכא: האלוף עמוס גלעד סילף הערכות אמ"ן על הסיבות לאינתיפאדה". מעולם לא האשמתי אותו כי סילף הערכות מודיעין בעת הגשתן. כל פקוד שלי שהיה עושה זאת, היה מודח לאלתר. לא שאין לי השגות מקצועיות וסגנוניות על גלעד, הערכותיו ואזעקותיו. מי שצפה בשנינו מסבירים את המלחמה בעיראק ראה את ההבדלים בסגנון ובמהות. אולם חילוקי דעות והבדלי הערכה מקובלים ואף מבורכים במסגרת הפלורליזם המחקרי ועל כך אין להלין.
כן, כאשר שמעתי מעקיבא אלדר כי גלעד טוען היום שהיה ברור מראש כי אין פני ערפאת למיצוי מהלך מדיני אלא להנצחת העימות ולחיסול ישראל לפי תורת השלבים, וכי זאת היתה הערכת המודיעין שהוצגה לדרג המדיני לכל אורך הדרך, השבתי כי לא זאת היתה הערכת אמ"ן מחקר ומי שטוען כך היום מנסה לשכתב את ההיסטוריה כדי להתאימה לעמדותיו המדיניות העכשווית.
כל מסמך הערכה מדינית עבר תחת ידו הקפדנית ביותר של גלעד, שערך ושינה ולעיתים אף כתב בעצמו תוך שהוא מדגיש כי כל מסמך מבטא את עמדת החטיבה, מחייב אותה ומשמש עדות היסטורית לעמדתה. לכן, אם גלעד טוען היום כי הערכות אמ"ן דיברו על אסטרטגיה של מימוש תורת השלבים עליו לבסס את טיעוניו על מסמכי אמ"ן מחקר או לומר כי ידו האחת חתמה על מסמך א' והאחרת העבירה רעיונות סותרים.
האם אמ"ן התריע כי פני ערפאת לחיסול ישראל לפי תורת השלבים? כל הערכות אמ"ן דיברו על כך שערפאת מעוניין למצות את הנתיב המדיני כדי להגיע להסדר קבע של שתי מדינות; מרחב הגמישות שלו מצומצם מאוד (מדינה על 100% מהשטח בתיקונים קלים וחילופי שטחים, בירתה ירושלים המזרחית כולל הר הבית, קשיחות בהצהרה בנוגע לפליטים וגמישות ביישום, גמישות ברכיבי ביטחון שאינם דורשים ויתור על אדמה); אם דרישותיו ייענו, יחתום; אם לא ייענו, יפנה לקראת סוף 2000 לנתיב משברי כדי להפעיל לחץ פנימי ובינלאומי על ישראל להגמשת עמדותיה, כפי שכבר פעל בעבר.
הערכות אלה הוצגו בעשרות דיונים מדיניים, נכתבו במאות מסמכים אשר הועברו לקברניטים. ממשלת ברק פעלה על-פיהן ואף הרחיקה לכת עוד יותר בהערכתה את גמישויות ערפאת. אף לאחר תחילת האינתיפאדה עדיין העריך אמ"ן מחקר כי פני ערפאת למיצוי מהלך מדיני. התקשורת דיווחה כי עמוס גלעד טען בכנס הרצליה בדצמבר 2000, לאחר פרוץ האינתיפאדה וערב טאבה, כי ערפאת משתמש באלימות ככלי תומך מדיניות וכי הוא עדיין מעדיף את הפתרון המדיני ויזנח את האלימות אם ישיג את מטרותיו בהסכם עם ישראל. כן טען גלעד שבוע לפני כן במקום אחר: "ערפאת ממקד מאמץ כדי להגיע להסכם מדיני ולא לקדש מאבק מזוין לשם המאבק המזוין".
האם הצלחת אמ"ן בהתרעה על פרוץ משבר ספטמבר 2000 מעידה בהכרח שהיה זה חלק מהמזימה לחיסול ישראל? שטות מוחלטת! אכן, כבר בתחילת 1999 הצלחנו להבין שקיים סיכון לעימות כתוצאה מהשתלשלות אירועים ולא כמהלך מתוכנן. הדגשנו חזור והדגש כי הפנייה לאלימות תהיה צעד אחרון אחרי מבוי סתום מדיני ומטרתה תהא חזרה לנתיב המדיני בעמדה משופרת.
האם אפשר לומר בוודאות כי ערפאת הצית את האש בספטמבר 2000? אין לכך עדות חד-משמעית. סביר יותר שהאש פרצה מלמטה, אולם אין לנקותו מאחריות לעיצוב המציאות שהוליכה להצתה ובעיקר לכך שלאחר שהוצתה האש הוא ניסה להפוך אותה לכלי אסטרטגי. הטוענים לאחריותו למציאות הטרוריסטית אינם חוטאים בטעות נוראה.
מה גרם לכך שהאינתיפאדה היתה בתחילתה כלי תומך מדיניות ולאחר מכן הפכה להיות מדיניות כשלעצמה? בתחילתה ראה אותה ערפאת ככלי להשגת "אקסטרה מַייל" ביחס לחבילת קמפ-דיוויד. משלא השכיל לחטוף את חצי המייל שהונח בטאבה החמיץ עוד הזדמנות, שלא בהכרח תשוב בימיו, ואף עיצב במו ידיו את המשך המאבק. ערפאת מצא עצמו בפברואר 2001 עם בוש ושרון – ושניהם לא רקדו את הריקוד שהוא היה מורגל לו. שרון לא הניח על שולחן המו"מ חבילה דומה לזו של ברק, בוש אינו נותן ידו לתומכי טרור כערפאת וערפאת אינו יכול לכבות את האש עם הישג חלקי המבטא נסיגה מחבילת קמפ-דיוויד. כך נמוגה מדיניות "האקסטרה מייל" ובא הטרור כמדיניות.
כאן התפתחה לה אופנת ה"מזימה". לגיטימי לפרש את המציאות בתור שכזאת, אולם בהעדר חומר מודיעיני בהיר אין זה לגיטימי לדבר על הערכה מלומדת. לכך התייחסתי כשאמרתי בשיחתי עם עקיבא אלדר כי גלעד ובכירים אחרים החלו לטעון ש"גם אם היה ערפאת מקבל את כל מבוקשו לא היה חותם..." – משפט מאוד פופולרי באותם ימים אולם לא מבוסס. אני לא ביטאתי קו זה מאחר שלא נתמך במודיעין, אבל אופנה זו קנתה לה אחיזה בקרב קברניטים. לא היה כאן מקום לזעקה כי כל קשת התפיסות הוצגה, אף אחת מהן לא הוכחה חד-משמעית והקברניט בחר במה שנוח לו. כן, כאן היה יתרון "לנואמים מרשימים".
האם היום ערפאת היה חותם על הסכם עם ישראל? אם יקבל את מה שלא קיבל בקמפ-דיוויד יחתום, יעמוד על הר הבית ויכריז על ניצחון המאבק וצדקתו. אין סיכוי כי נחזה בכך בשנים הקרובות! חבילת קמפ-דיוויד לא תונח על השולחן בטרם ידעך העימות האלים. העימות האלים לא יופסק מאחר שישראל תובעת בצדק מהלך מדורג שהביטחון בתחילתו, ואילו הפלסטינים תובעים, בצדק מבחינתם, מהלך מקביל שיאפשר להם להציג הישגים תמורת הלחימה בגורמי הטרור – משוואה בלתי פתורה!
האם היעלמות ערפאת תבשר את התקרבות הסכם הקבע? כן ולא! כן – כי הדור הבא של המנהיגים הפלסטינים מבין בחלקו כבר היום כי ללא גמישות מסוימת, בעיקר בסוגיית הפליטים, המצב הנוכחי של בני עמם יונצח. לא – כי מי שמצפה לגמישות מפליגה יתאכזב; הגמישות תהיה בשוליים ולא במהות. נוסף לכך, הנהגה חדשה תזדקק למספר שנים כדי להתבסס, לנטרל אופוזיציות, לבנות אמון עד שתרגיש די בטוחה לפשרה היסטורית. עד אז רק מהלכים מקבילים יוכלו לעצב הורדה הדרגתית של גובה הלהבות.
לפנייה לכתב/ת 
עמוס מלכא. לא סילוף
צילום דובר צה"ל
מומלצים
