שניים זה לא תמיד ביחד

זו אמורה להיות תוכנית בחסות "צו פיוס", אבל תכנונים לא תמיד עולים יפה. בפרק ששודר אתמול בתוכנית "סוף הדרך" עפו נעמה נטיב וחיים וכמן, אחרי עימות יוצא דופן, עליו דווח כבר בעת צילומו. הבוקר (א') שוחחנו עם נטיב, וזו היתה מאוכזבת מקיצוץ הריב המדובר בעריכה ומהתנהגות הפרטנר שלה. אחר הצהריים השגנו גם את תגובתו של וכמן. לפניכם האייטם המשוקלל, ותחילה לשיחה עם נטיב.

נטיב טענה שהקטע בו וכמן אוחז בה בחוזקה ומכאיב לה נוכח בפרק בסאונד בלבד. "הם גם קיצרו את זה מאוד", היא מציינת. "אפשר היה להבין שקרה שם משהו לא בסדר. הם עשו את זה כמו איזה סרט טורקי, ערכו את זה עם מוזיקה וזה, זה היה ממש יפה. אבל נורא התבאסתי שזה היה נורא קצר. לי היה חשוב שהחלק הזה ישודר. מההתחלה אמרתי שאני רוצה שהוא יהיה שם – אבל בהפקה אמרו שזה היה יותר מדי ארוך".

פס הייצור במפעל לסלבז עשה עבודה טובה על נטיב, ועם סיום החלק שלה בתוכנית - גם אם בטונים צורמים משהו - היא נושאת מבטים אל אופק הקריירה שכרגע מתמצה באודישנים להנחייה ב-HOT אקזיט. בינתיים היא מחלקת חתימות לילדים שמזהים אותה בטירוף. "זה מצחיק, מי אני לעזאזל שילדים קטנים מבקשים ממני חתימות ורוצים להצטלם איתי? זה מוזר ומחמיא ביחד, בסך הכל זה כיף".

איזה תגובות קיבלת על כל עניין התלונה?

"זה היה חצוי לגמרי. היו אנשים – בעיקר נשים – שאמרו שאני אלך בכל הכוח ולא אשתוק. אחרי שהיה כל הבלגאן סביב זה, ראיתי כל מיני תגובות באינטרנט, תגובות לא נחמדות כל כך, מילדים".

שאמרו מה?

"שאמרו שכל הסיפור הזה הוא סתם. שאני לא צריכה לקחת את זה כל כך קשה, אבל זה היה ממש ממש בקטן. הם קראו רק את מה שהוא אמר. היה לי ידיד, עיתונאי, שאמר לי לפני שהכל התחיל – תהיי מוכנה להכל. הכל יהיה כתוב עליך, והכל יתפרסם, ובאמת הייתי מוכנה. אבל כשהיה כתוב שזה תרגיל לייחסי ציבור זה עצבן אותי ואכל אותי, ויותר מזה – זה הכאיב לי מאוד. אבל זאת עיתונאות, מה אני אעשה. כעקרון לא עניין אותי מה יקרה אחרי התלונה, רציתי רק להגיש אותה ולדעת שעשיתי נכון".

על קשר בינך לבין חיים אין מה לדבר.

"ברור".

הרוב המכריע של התוכנית מתועד, גם בתוך הרכב. מה ההסבר לזה שדווקא הריב שלכם לא מצולם?

"הם אמרו שהמצלמה לא פעלה באותם רגעים, אני רוצה להאמין שזה באמת לא צולם".

ומה חדש בעניין התלונה?

"אני פשוט לא יודעת, לא מעדכנים אותי. התקשרתי אליהם לפני שבוע ואמרו שהם ידברו איתי בשבוע הבא. ובינתיים לא התקשרו".

והתוכנית עצמה – את יוצאת  ממנה עם טעם רע?

מסקנות?

"אני שמה את זה מאחורי וממשיכה הלאה. אם אני לוקחת משהו מהמשחק, זה שאני צריכה לסמוך על עצמי, ממש. על האינטואיציות והחשיבה שלי, הביטחון העצמי שלי להאמין בעצמי. אתמול לא סמכתי על עצמי, ובגלל זה הפסדנו".

ועכשיו לתגובה של וכמן

חיים וכמן מצידו צפה בתוכנית הראשונה של סבב הגמר בציפייה מעורבת בחשש. "את הקטעים הקשים עברתי כשזה קרה, והתמודדתי עם זה. עכשיו אני כבר מתעסק בדברים אחרים".

היתה הקלה?

"לא בקנה המידה הזה. על קו הסיום היתה הקלה שהמתח נגמר, אבל זה לא 'וואו, מזל שזה נגמר". סה"כ היה משחק נחמד מאוד, אני אוהב משחקים כאלה".

לאן אתה מתכנן להמשיך מכאן?

"זה לא להמשיך מכאן – המשחק הגיע אלי באמצע דברים אחרים שעשיתי. אני מסיים שנה ראשונה בלימודי הנדסת חשמל. אני עובד בקיבוץ ובהדרכה של נוער בקיבוץ, אני במילואים פה ושם.."

ואיך אתה מסביר את מה שקרה?

"יש לי הסבר פשוט – אני חושב שיש פער גדול בין איך שהצופים הבינו את הדברים, ואיך שנעמה תופסת אותם. אני אפילו לא בטוח שאיך שהיא מדברת זה איך שהיא תופסת את הדברים. אני חושב שהיא מקצינה את הדברים, ובתוך תוכה היא מודעת לזה שהדברים הם לא כמו שהיא מתארת אותם. אפילו אם כל אחד מתאר את הצד שלו, עדיין אפשר לראות שהיא לקחה את זה בצורה קיצונית בלי לחשוב. לדעתי עם הזמן היא תודה בזה לפחות בפני עצמה, שהיא התנהגה לא נכון".

איך אתה מסביר את האמוציות שאנשים מפתחים כלפיה?

"מפליא אותי איך אנשים מפתחים כאלה אמוציות ומתבטאים בצורה קיצונית כלפי אנשים שמשתתפים בתוכנית טלוויזיה שערוכה בצורה מגמתית. אני לא מנסה להגן עליה – אני בהחלט נפגעתי מאיך שהיא התנהגה וממה שהיא עשתה מאירוע – אבל הקיצוניות של התגובות היא לא רצינית ולא רציונלית".

למה היא התנהגה ככה?

"אני לא חושב שזה משרת אצלה מטרה מודעת, זה לא תוצאה של החלטה. הגורם מספר אחד זה הילדותיות. אני בעצמי קצת ילדותי ואני שמח על זה, ואני יכול להבין איך אנשים מפתחים משהו בראש ומשכנעים את עצמם להאמין בזה. אבל אצלה זה קיצוני יותר".

נפגעת?

בטח שנפגעתי, והתגובה הראשונית היא מיד לכעוס או להשמיץ ולדבר בחזרה, זו תגובה אמוציונאלית שלי, אבל אני מזכיר לעצמי שזה קצת מחטיא את המטרה. להאשים או ליצור עוול אצל הצד השני – אין לנעמה שום דבר אישי נגדי, אני לא חושב שהיא חושבת שאני פסיכי או גרוע. היא ניסתה לנתב אגרסיות ועצבים מההפסד, בעיקר לפרוק אגרסיות".

היית רוצה להמשיך להיות איתה בקשר?

"לא רוצה להמשיך בלי קשר לשאלה אם אנחנו מסוכסכים או לא, כי זה לא כל כך מעניין אותי. אין לנו שום דבר משותף, אין לי על מה לדבר איתה בניגוד למשתתפים אחרים שדווקא היתה לנו שפה משותפת".

למה לא שחררת לה את היד בעצם?

"זה נכון שתפסתי לה את היד וכל מה שהיא עשתה זה לצרוח 'תעזוב אותי! תעזוב אותי!', ואני חיכיתי לאישור ממנה שהיא לא מתכוונת להמשיך לגעת בהגה. לא קיבלתי את האישור. גם לא עצרתי אותה כשהיא באה לצאת מהאוטו, כמו שאפשר היה לראות בתוכנית. לדעתי לא היה פה משהו נוראי.

"אני יכול להגיד שהמון אנשים שמדברים איתי אומרים 'בואנה כל הכבוד אני הייתי מעיף לה סטירה'. כל מה שאני רוצה להבהיר זה שלא קרה פה שום דבר דרמטי, תגובות כמו אלה שהיו לה אפשר היה לראות אצלה גם כשהיא נפלה מהקיר טיפוס או בכל מצב אחר של לחץ. אני שואל את עצמי ואת מי שאחראי על התוכנית, אם היא באמת מתאימה לתוכנית מהסוג הזה".