גלי הים מתנפצים אל הסלעים הסמוכים, רסיסי קצף מבשמים את אוויר הערב היורד. בכל כמה רגעים חולף מעל מטוס, גולש לנחיתה בשדה דב, גחלילית גדולה ומטרטרת לרגע קצר, תוספת הזויה משהו לתפאורה מתאימה לכוסית אלכוהול סוגרת יום עבודה.
זאת היתה המחשבה. במציאות, על בר העץ הלבן של "שלוותה", לא היה רגע של שלווה. אווירה של לונה-פארק מיוזע, עמוס זאטוטים, גדוש משפחות, נצמדה
אלי מכל הכיוונים, מתאימה רק למי שחי בהרמוניה מלאה עם כל התופעות הקשורות לגזע האנושי היוצא לבילוי המוני.
בקבוק ריזלינג של רמת-הגולן (שלמרבה הצער, בניגוד למקובל, פקקו חולץ הרחק מעיניו של המזמין), היה צונן כמו שצריך, גם סלט פרי ים שנדגם בזריזות היה רענן וטעים עד מאוד. אך אלה היו רק ניסיונות פתטיים להתגבר באמצעים חיצוניים על המצוקה הפנימית שהתעוררה. לחזור למקום אחרי התחלת שנת הלימודים? אולי, אם נתגבר על הטראומה.
פרטים אישיים: "שלוותא" מתחם שפך הירקון (נמל ת"א הישן)
