הפתרון למחסור במים: צמחונות

תגידו, אתם לא מתביישים? הרי כבר אמרו לכם מאות פעמים להפסיק לאכול בשר, ואתם ממשיכים! מה יהיה?

אמרו לכם כבר מזמן שהכבשים והפרות שמגדלים בשבילכם באוסטרליה וניו זילנד נופחות כל כך הרבה גזי חממה, עד שאתם אשמים למעשה בחור באוזון. אמרו לכם שבשר אדום זה הדבר הכי גרוע בעולם אחרי אכילת שומן נקי. בשר אדום מלא כולסטרול, מלא שומנים, מלא הכל, חוץ מבריאות.

אמרו לכם שנפנוף יומהעצמאות שלכם מעלה את רמות החלקיקים באטמוספירה לשיעורים מדאיגים, ושבשר על האש מלא קרצינוגנים ופחמים קטנים שנכנסים לכם לכל מקום.

אמרו לכם שאתם - ישירות - אחראים לאופן השחיטה האיום והנורא שבו נוקטים השוחטים, ושהובלת בעלי החיים לבתי המטבחיים זאת שערוריה שאין כדוגמתה (שני הדברים האלה נכונים, לצערי הרב, וחייבים להפסק). אמרו לכם ואמרו לכם, ואתם בשלכם. אמרו לכם, ואתם ממשיכים לאכול בשר. אז הנה האזהרה האחרונה שיש לי להזהיר אתכם, רבותי (וגבירותי) אוכלי הבשר: אם אתם לא תפסיקו, ומיד, לא ישארו מים בעולם.

ידידיי, העתיד כבר כאן. הגענו לקצה הדרך. בימים טרופים אלה הודיעו לנו שאוכלי הבשר אשמים בכך שמי הפלנטה שלנו הולכים ונגמרים. זה לא הבזבוז שבהשקיית גינות, זה לא המחדל של אי הפניית מספיק משאבים לפיתוח זני צמחים עמידי יובש ומליחות. האשם הוא הסטייק פילה. מי הודיע? מכון גדול ומכובד, בלתי תלוי, שנקרא "המוסד הבינלאומי לניהול המים".

איך הגיעו בפרקליטות המים לכתב אישום נגד הקרניבורים

פשוט מאוד. הלכו ועשו חישוב של כמה מים צריך כדי לגדל טון אחד (או קילו, זה לא משנה) של זרעי מאכל - חיטה, שעורה, תירס, סויה וכד' - לעומת כמה מים צריך כדי לגדל טון אחד של בשר ראוי למאכל. כשאני אומר "ראוי למאכל", הכוונה היא לחלקים אכילים נטו, ללא עצמות, או חלקים "מובחרים" אחרים. בעיני זה חשבון קצת תאורטי, בעיקר לאור העובדה שבארץ נוהגים להאכיל אותנו בכל חלק אפשרי של הפרות הזקנות ביותר במזרח הקרוב.

אני יכול לגחך, אבל המספרים מדברים בעד עצמם. לקחתי למשל את התוצאות היפניות: ביפן, לגדל טון אחד של בשר עוף, בהשוואה לחיטה או לתירס, יצרוך פי שניים ורבע יותר מים. מזלנו שלא בדקו את המספרים על ישראל, כיון שכאן הרי מגדלים עוף מכובס, שכידוע דורש הרבה יותר מים לגידול. בכל מקרה, בעיני 2.25 יותר זאת השקעה סבירה, כיון שאנחנו לא ממש יכולים לשפד נתחי חיטה, ותירס על האש, עם כל הכבוד, זה לא כמו סטייק עוף עשוי כהלכה.

חזיר כבר עולה ליפנים יותר מפי שלושה, ובקר, שימו לב גבירותי ורבותי, בקר עולה להם פי עשרה ויותר במונחים של מים. ביפן, אגב, הבעיה האמיתית היא לא מים, אלא אדמה ושטחי מרעה.

זה הרבה, אני מודה. זה עוד יותר הרבה אם מסתכלים על הדברים מהזווית השניה. תתרכזו לרגע, כי המספרים מדהימים. בממוצע המערבי, אוכל בשר צורך באופן בלתי ישיר כ-5000 ליטר מים ביום, בהשוואה לאוכל צמחים בלבד, ש"שותה" רק בין 1000 ל-1500 ליטר מים. ניסיתי לעשות לבד את החשבון, לפי מספרים מקובלים בחו"ל, ואלה הם החישובים שלי:

לקחתי פרה ממוצעת בת שבע שנים, שמשקלה הוא כ-500 ק"ג. פרה כזאת תצרוך כ-120 ליטר מים ביום בממוצע, ותאכל כ-50 ק"ג אוכל.

בשנה, פרה כזאת תשתה כ-44 אלף ליטרים של מים (בלי המים שבאוכל שלה - רק לשתיה), ובמהלך חייה - כ-310,000 ליטר. מה שזה אומר זה שאנחנו משקיעים כ-615 ליטר מים בכל ק"ג פרה, שזה בערך 1500 ליטר מים לכל קילוגרם בשר.

עכשיו צריך להוסיף למספר הזה את כמות המים שהושקעו בגידול האוכל שהפרה אכלה, את כמות המים הדרושה לניקוי הפרה והרפת, המים הדרושים לניקוי בית המטבחיים, ואפילו את כמות המים שצריכים על מנת להכין את הבשר עצמו בבית. כל החישוב הזה הוא לק"ג בשר טרי, ולא הכנסתי אליו את עשרת אחוזי המים המוספים לבשר הקפוא, את הסויה שמזריקים ואת שאר המרעין בישין.

בעוד עשרים שנה נזדקק ל-24% יותר מים כדי להאכיל את אוכלוסיית העולם. זה לא מעט, בהתחשב בכך שרק חמישים עד שישים אחוז מבני האדם חיים במקומות בהם יש מים זמינים. העולם יצטרך לחשוב היטב על האופן שבו הוא הולך להאכיל ולהשקות את כל האנשים האלה (שני מליארד בני אדם נוספים ב-2025), כיון שבאופן ממוצע, בשעה שמזון לא יחסר, עדיין החלוקה שלו תהיה הבעיה האמיתית.

הכלכלה של מים וירטואלים

באמצע שנות השמונים, בערך בזמן שבו נכנסתי למחקר על עמידות צמחים בתנאי מליחות, התחילו בישראל להבין שכאשר מיצאים תוצרת חקלאית, מיצאים למעשה מים. אני לא זוכר מי ומתי טבע את המונח "מים וירטואליים", אבל אז הבינו אצלנו שבכל קילוגרם של תפוזים שאנחנו מיצאים יש הרבה מאוד ליטרים של מים יקרים. הרבה יותר הגיוני, אמרו אז, ליבא תפוזים לישראל, מאשר ליצא אותם. הרבה יותר הגיוני ליבא בשר מאשר לגדל, להשקות ולהאכיל כאן פרות לבשר. הרבה יותר הגיוני ליבא מים וירטואליים מאשר להשקיע מים אמיתיים.

לכלכלנים, המונח הזה של "מים וירטואליים" הוא מאוד לא ברור. כלכלנים אוהבים משהו שאפשר להעביר פיסית ממקום למקום, למדוד עלויות ישירות ולעשות אחד פחות השני. זאת אחת מהסיבות שיעדיפו פה תמיד להביא מים מטורקיה מאשר לשנות את מבנה משק המים, למשל. ושלא תבינו אותי לא נכון. אני לא אומר לסגור כאן את החקלאות, חס וחלילה. מה שאני אומר הוא שיש להשתמש יותר ויותר במים מושבים, בפיתוח זנים לא צמאים, בפיתוח אמצעי השקיה חדשים ובהתפלה, ולהשאיר ליבוא מוצרי מזון שהם עתירי מים וירטואליים. בסופו של דבר העניין יצא יותר כלכלי לכל הצדדים.

ב-2025 כולנו נהיה צמחונים, כן או לא?

אני לא חושב. לצערי הרב מתי שהוא כמות הבשר הזמינה תפחת ותלך, אבל רחוק היום בו כל יושבי כדור הארץ יצטרכו להפוך לצמחונים. מה שכן, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב ברצינות על איך מובילים בשר בקר מארגנטינה ומאורוגוואי בצורה היעילה ביותר האפשרית, אולי במפרשיות גדולות. השמועות אומרות שמאגרי הנפט העולמי הולכים להגמר תוך ארבעים עד חמישים שנה.

חומרים (ל-8 אנשים אם החיות גדולות ויפות. ל-4 אם הן "ממוצעות"):

פלפל אדום חריף טרי, מחולק לשנים

בצל אחד, קצוץ

2 שיני שום, גדולות, מעוכות

מעט ג'ינג'ר טרי, קצוץ גס

2 כפות שמן בוטנים

1/2 1 כוסות ציר (בשר או עוף)

3 עגבניות תמר יפות, ללא חרצנים וקליפות, וחתוכות גס

חופן בוטנים קלויים, מרוסקים גס

1/2 פחית חלב קוקוס

1 חבילה כוסברה, קצוצה גס

מלח ופלפל

1. קולפים את השרימפים ומסירים את ראשיהם. שומרים הכל.

2. במחבת מתאימה, מחממים את שמן הבוטנים ומאדים את הפלפל החריף במשך דקה. מוציאים את הפלפל החריף וזורקים. מוסיפים את הבצל הקצוץ לשמן, קליפות השרימפים והראשים, השום והג'ינג'ר במשך כ-10 דקות או טיפה יותר.

3. מכניסים את הציר וממשיכים לבשל, ברתיחה עדינה, עוד כ-15 דקות, תוך ערבוב מדי פעם.

4. מסננים את תכולה המחבת ומחזירים את הנוזלים למחבת. זורקים את המוצקים למיניהם.

5. מוסיפים לנוזלים את העגבניות ומאדים עוד כ-15 דקות, על חום בינוני-נמוך.

6. במעבד מזון, עם להב המתכת, מעבדים את הבוטנים כ-4 דקות. מוסיפים את חלב הקוקוס ומעבדים עוד כ-1/2 דקה. מסננים דרך רשת ושומרים את הנוזל.

7. מוסיפים את השרימפים למחבת עם הרוטב החם, מאדים כ-3 דקות כשהמחבת מכוסה. מעבירים את השרימפים לצלחות הגשה.

8. מכניסים את נוזל הקוקוס והבוטנים למחבת, וטורפים יחד. מוסיפים את הכוסברה הקצוצה ומערבבים שוב. ממליחים ומפלפלים. יוצקים את הרוטב על השרימפים ומגישים חם.