הצעת חוק: תבוטל סמכות שר הפנים לסגור עיתון

שר הפנים, אברהם פורז, הסביר כי מבחינת משרדו הקיץ הקץ על "פקודת העיתונות" המנדטורית, אשר העניקה לו את הסמכות הבלעדית להורות על סגירת עיתון. לדבריו, "עצם קיומה של הסמכות מהווה פגיעה בחופש הביטוי, ואינה הולמת משטר דמוקרטי. אין זה ראוי שגורם מינהלי יחזיק בידיו סמכויות דרקוניות שיש בהן כדי לפגוע בחופש הביטוי".

הפקודה המנדטורית הוותיקה נחקקה בתקופת הנציב הבריטי העליון, והקנתה סמכות רחבה לשר הפנים לבקר ולפקח על הוצאתם של עיתונים לאור. יחד עם תקנות ההגנה לשעת חירום שהותקנו בשנת 1945, העניקו הסעיפים הללו לנציב הבריטי ואחריו לשר הפנים סמכות עצמאית בלתי מוגבלת להורות על סגירתו של עיתון, ללא כל צורך בהצדקה או בהסברים. גם "מנהלי מחוזות" הוסמכו בפקודה לסגור עיתון היוצא לאור, וגם סמכות זו תבוטל.

סמכות שר הפנים אמנם נוצלה פעמים ספורות בלבד בעבר, אולם ההתרעמות נגדה היתה גדולה. השלכותיה הישירות והמיידיות על חופש הביטוי הדאיגו רבים.

השופט אגרנט הציב אבן דרך

אחד המקרים הבודדים בהם אכן נעשה שימוש בזכותו של השר אירע ב-1951, אז הורה שר הפנים על סגירת שני עיתונים - האחד בעברית והאחר בערבית. השר טען כי שני העיתונים, אשר היו בעלי אוריינטציה קומוניסטית, מטיפים לשנאת המשטר ומסכנים את ביטחון מדינת ישראל.

העיתונים עתרו לבג"ץ ובפסק דין מפורסם, פסק דין "קול העם" שהיווה אבן דרך משפטית, קבע השופט אגרנט כי סמכותו זו של שר הפנים, עומדת בניגוד לחופש הביטוי ולערכי הדמוקרטיה. אגרנט ביטל את סגירת העיתונים, אולם התקנות לשעת חירום ופקודת העיתונות לא בוטלו למעשה עד היום.

כעת ממליצה המדינה לבטל את פקודת העיתונות, וכן לבטל את הדרישות לקבלת אישור מוקדם, כתנאי להוצאתו לאור של עיתון. הסמכות, על פי הצעתה החוק, תועבר לידי בית המשפט "אם ישתכנע שפירסום העיתון עלול לסכן את ביטחון המדינה או את ביטחון הציבור. החלטה זו תהא מוגבלת לתקופה שתיקבע, והעיתון הנפגע יהיה רשאי לבקש עיון מחדש בהחלטה".

הצעת החוק מבטלת גם את הדרישות מעורך עיתון בנוגע לגיל ולהשכלה. עם זאת, לגבי עבר פלילי, מציע החוק כי בית המשפט יוכל לקבוע כי מפאת חומרתה של עבירה בה הורשע אדם או נסיבותיה הוא יהיה מנוע מלכהן כעורך עיתון רב תפוצה.