פראיירים לא מתים
משרדי הפרסום הגדולים משתמשים באנשים ניצול ציני וזורקים אותם לכלבים אחרי 3 חודשים. כנראה שלא שמעו שם על אוגילבי
לפני כמה שנים הייתי בראיון עבודה אצל מנהל קריאטיב במשרד גדול. היו לו זיפים לבנים-שחורים מדודים, קצוצים במכונה. סטייל מכוון מראש של "אין זמן להתגלח". היה לו עגיל באוזן והוא לבש חולצה לבנה. הוא התרווח אחורה בכיסא המנהלים המדוגם, שלף מערימה אינסופית של קורות חיים דף, של קופירייטר מתחיל אחד, ודחף לי אותו בהנאה סרקסטית אל מול הפנים.
הכותרת שזעקה מהדף היתה: "למי צריך למצוץ כאן כדי לעבוד". הרמז היה עבה כמו פיל, אבל כדי שאני אבין אותו יותר טוב הוא הוסיף לו גם כמה מילים: "המשרה נחשקת, יש ערימות של צעירים מוכשרים שרוצים רבע ממה שאתה רוצה, ואני גם לא בטוח שאצליח להעביר אותך בהנהלה".
למעשה הנייר שבו נפנף לי מנהל הקריאייטיב עם הזיפים היה כוח הסחיטה של "המעמד העליון". בקפיטליזם, מטרת העל היא להרוויח יותר. איך עושים את זה? פשוט, כדי לשלם שכר נמוך ולשמור את רוב העם למטה משתמשים במאות המובטלים כקלף מיקוח, וכך אפשר למנוע דרישות.
שמעתי אותו מבעד להרהורי: "אם אתה רוצה, תוכל לעבוד כסטאז'ר. זאת
המשכורת שאני יכול להציע". הוא מקטין אותי, חשבתי לעצמי, ונזכרתי בדברי אוגילבי, ממייסדי הפרסום המודרני: "אם האינטרס של החברה שלך עומד לנגד עיניך - קבל אנשים יותר גדולים ממך לעבודה".
אוגלבי אף הגדיל לעשות. כל מנהל חדש אותו קיבל לעבודה היה מקבל ממנו ערכת בבושקות, וכשאותו מנהל היה פותח את הבובות ומגיע לפי הסדר לבובה הקטנה ביותר הוא היה מוצא שם פתק: "ככה (כזאת קטנה) תיראה החברה שלנו אם לא תקבל אנשים גדולים ממך לעבודה". אוגילבי גרס בנוסף שהקופירייטר, כמטיל ביצי הזהב של המשרד, צריך להיות מתוגמל בהתאם. עד כאן אוגילבי. ועכשיו למציאות.
והמציאות היא שמשרדי הפרסום הגדולים מנצלים את שוועתם של מאות תלמידי פרסום להיכנס למסדרונות המשרד, להתחכך ולצבור "ניסיון חי". כך הם מקבלים לשלושה חודשים דם צעיר שייזרום בעורקי המשרד, ועושים עירוי דם כל שלושה חדשים. כלומר, אותם סטאז'רים שהתקבלו ל-3 חודשים מפנים את מקומם לסטאז'רים אחרים שנכנסים לעוד שלושה חודשי שפנות נסיון.
ואם מישהו חושב שאותם 3 חודשים מספיקים לאותם נפלטי משרד גדול כדי למצוא עבודה במשרד גדול אחר
- טעות בידו. חוסר ההישרדות במשרד אותו הם שירתו בנאמנות, לפעמים עד 2 לפנות בוקר, רובץ על מצחם כאות קין בחיפושם אחרי עבודה. ביננו, לפעמים עדיף לא לעבור את ההשפלה הזו כדי לצבור נסיון בכאילו.
אז תגידו - החזק שורד? טעיתם. כמו בכל מערכת זה התחמן ששורד. זה שיודע להתחבב על כולם, זה זה שעולה לגג עם כולם לדפוק שאכטה, או צוחק הכי חזק מהבדיחה של המנהל.
אבל האם זה ששרד אמנם שרד? אז זהו, שלא. תמיד יש תחלופה, תמיד יש מתח על צווארם של אנשי הקריאטיב בדוגמת קופירייטרים צעירים שמביאים איזו הברקה וקונים את עולמם לאיזה חודש. הקפיטליזם, מסתבר, צריך אותנו כנועים. ויש לו הרבה אידיאולוגיות ומילים יפות להסתיר את הניצול. התחלופה רבותי זה הנשק הסודי שלהם, תמיד יהיה מי שימשוך בחוטים, ותמיד תהיה בנמצא בובה יותר קטנה ממך.
