לא למנות את דן מרידור

בית המשפט העליון שרוי כבר זמן רב במצוקה אמיתית: הציבור אינו קונה רבים מפסקי-הדין שלו. הוא לא סומך עליו יותר בעיניים עצומות, כפי שעשה בעבר. הסיפור הזה נגמר. הזמנים השתנו, השחיתות השלטונית מציפה כל חלקה טובה, ואזרחים מתחילים לשאול שאלות קשות. זה מציק להם: הם מבקשים להבין מדוע שופטי הערכאה העליונה אינם מתייצבים מול השחיתות כחומה בצורה.

השאלות האלה לא התחילו לנסר באוויר בתיקי האי היווני, פרשת גינתון או שמעון שבס. כאן נשברו אולי שיאי האבסורד, במיוחד לנוכח השיטה שנחשפה וכמויות הכסף שזרמו לכיסי החשודים במסגרת "תן וקח" אבל הזרע הראשון נזרע הרבה הרבה קודם לכן. זה קרה בראשית שנות ה-90, כשבית המשפט העליון זיכה ללא הנמקה משכנעת את ראש עיריית אילת לשעבר, רפי הוכמן; את שמחה דיניץ; ואחרים מסוגם, שניצלו את מעמדם לרעה לקבלת כספים לכיסם. משפט בוזגלו המפורסם ספג אז מהלומות קשות גם ממי שהמציא אותו.

זה היה השבר הראשון ומאז הוא רק מתרחב, מעמיק ומעורר דאגה. פסקי-דין מביכים, החלטות מוזרות בתיקי מפורסמים, סחבת קשה, שטחיות מרגיזה (חלק מהשופטים אינם שולטים בחומר), גיבוי לרדיפת אנשים מסוגו של ניצב משה מזרחי, הלבנת מעשים של נאשמים מהחיבור המשחית שבין הון לשלטון - גרמו נזק כבד למוסד היוקרתי. גם אנשים טובים, המבינים שבלי בית משפט אין דמוקרטיה ובלי דמוקרטיה אין בעצם מדינה, מתקשים להתאפק.

על רקע התמונה הזאת החלה באחרונה התרוצצות במערכת המשפטית למציאת כוחות רעננים לבית המשפט העליון. על המהלך הזה מנצחת שרת המשפטים ציפי לבני, ויש לה סיבות טובות להשקיע בו זמן רב. אלא שדווקא החיפושים האלה חשפו עד כמה קהו חושי חלק מהמחפשים, ביניהם שופטים וחברים בוועדה למינוי שופטים, שהחלו לגלגל מהלך לבחירת דן מרידור לכהונה הרמה. עד לשם, בחוסר תבונתם, הם הגיעו.

עו"ד מרידור יישב כשופט בבית המשפט העליון? השר לשעבר, אשר עד לאחרונה היה שקוע עמוק בביצה הפוליטית, יכול ללבוש פתאום את גלימת האיש הבלתי תלוי? הוא, אוהד או יריב של שרון ונתניהו, ידון בעתירה נגד הממשלה? הוא יכריע בגורל בקשות הקשורות בחבריו במפלגה או במפלגות אחרות? הוא, למרות ידיו הנקיות והגינותו הרבה, יתקבל כשופט מקצועי נייטרלי? זה מה שיחשוב הציבור על החלטותיו, אפילו יהיו צודקות ומנומקות היטב?

נכון, מרידור הוא עו"ד סימפטי, שפוי, נעים הליכות. נכון, הוא אוכל בפה סגור, לא יורק על איש, לא הופך כיסאות במרכז הליכוד. אז מה? זו סיבה לבחור בו כשופט בית המשפט העליון? השרה ציפי ליבני אינה צודקת כשהיא מנסה בזהירות, על קצות האצבעות ממש, להסביר לחברי הוועדה שזה עלול להיות מינוי בעייתי?

היא צודקת, ועוד איך, ולכן מותר לנחש שהוא לא יכהן כשופט. בדיוק כמו שפרופ' רות גביזון, שלא הבינה מדוע צריך היה להעמיד לדין פלילי את איציק מרדכי, תתקשה להגיע לשם. אבל הבעיה איננה דן מרידור האיש. הבעיה היא התקדים. הבעיה היא בשיקול הדעת של מי שביקשו להמליכו במלוא הרצינות. מי שלא מבין שהבעיה אינה מרידור כי אם מי שיבוא אחריו; מי שאינו מבין שעל התקדים הפוליטי הזה יעוטו מחר אבירי שלטון החוק ממרכזי המפלגות; מי שאינו מבין שהם יבקשו ייצוג בערכאה העליונה לחבריהם מהלובי לקידום הפשע - אינו יודע היכן הוא חי. הוא לא איתנו.

המישהו הזה, עצוב לומר, פשוט מנותק. הוא חלק מהבעיה של בית המשפט. הבית קורס והוא מתלבט באיזה צבע לצבוע את חלונותיו.