(שוב) מנסים להציל את מלונות ים המלח

"סוף מעשה מחשבה תחילה" אמרו חז"ל, אלא שככל שמדובר בים המלח נדמה כי הרשויות מעולם לא שמעו את המשפט.

הכל התחיל בשנות השבעים עת הוחלט להקים רצועת מלונות במקום הכי נמוך בעולם. המלונות לא הוקמו לאורך חופו של הים אלא לאורכה של בריכת אידוי תעשייתית גדולה (הנקראת בשפה המקצועית "בריכת אידוי 5") ושייכת

ים המלח אניה סירה טביעה (צילום: דובי זכאי)

למפעלי ים המלח. בריכת ענק זו משמשת לאידוי מי הים למטרת כריית אשלג, ומוזנת כל העת במים המגיעים אליה בעזרת תעלה מן הים.

האידוי הטבעי המהיר (והצפוי) יוצר מצב בו מצטברות שכבות רבות של מלח על הקרקעית והן גורמות לעליית מפלס שנתית בת 20 ס"מ. במילים אחרות, בניגוד למפלס ים המלח עצמו, ההולך ויורד כל שנה, הרי שבבריכת האידוי, המוגנת על ידי סוללה מכל צדדיה למעט מצד המלונות, עולה המפלס בכל חמש שנים במטר שלם.

העלייה המתמשכת במפלס המים לא נלקחה בחשבון (באופן תמוה במיוחד) על ידי מי שאישר את הקמת 4,000 חדרי בית המלון שבמקום. אלה, שהפכו עם השנים למתחם תיירותי תוסס ולספקי העבודה הגדולים באזור, עומדים בסכנת הצפה וקריסה עתידית.

בודקים את האפשרויות

במהלך השנים נבדקו על ידי משרדי ממשלה שונים מספר חלופות להצלת מלונות ים המלח. המשרדים השונים

הפכו בעניין ובסופו של דבר גלגלו את הנושא לפתחו של משרד התיירות.

יש מי שהרימו גבה וטענו כי המשרד הקטן הזה הוא אולי המשרד הפחות מתאים לטיפול בנושא ההנדסי המורכב. גורמים המצויים בקלחת המשרדים הממשלתיים אומרים כי סביר יותר היה להטיל את הטיפול בנושא על משרד התשתיות, או אפילו על מנהל מקרקעי ישראל, האמונים על פרויקטים מסדר גודל כזה. מפעלי ים המלח, הפועלים במקום במסגרת זכיון שניתן להם על ידי ממשלת ישראל, מוכנים להשתתף במאמץ למציאת הפתרון אך לא להפסיק את השימוש בבריכה.

הגיוני או לא הגיוני, בימים אלה נבדקות במשרד התיירות מקביל שלוש חלופות שונות שמטרתן מציאת פתרון קבע לנושא:

הלגונה: חלופה שנבדקה ונפסלה בעבר היא הקמת לגונה תיירותית, שתפריד בין בריכת האידוי והמלונות. אפשרות זו הוגדרה בעבר "לא בטיחותית", מאחר שייתכן ולא תעמוד ברעידת אדמה מקומית. בימים אלה בוחן משרד התיירות אפשרות להקמת לגונה משודרגת שתעמוד גם מול פגעי הטבע.

קציר מלח: גם אפשרות זו נבדקה בעבר ונפסלה, ועולה כעת לדיון מחודש. התוכנית נקראת בלשון מקצועית "קציר מלח", ובמילים פשוטות הכוונה היא לגריפת שכבות המלח המצטברות על הקרקעית, באופן שייאפשר לשמור על מפלס קבוע.

בעבר הוערכה עלות הפרויקט במאות מליוני שקלים, וזאת עוד לפני שניתנו תשובות לשאלות מהותיות כגון לאן יועברו 20 טון מלח בשנה, מה יעשה אתו וכו' בימים אלה נבדקת האופציה בשנית אל מול חברות בינלאומיות שיידרשו לפתרון.

הרס המלונות: חלופה שלישית וכואבת במיוחד מבחינת משרד התיירות, מציעה להעתיק את שורת המלונות הראשונה למקומות אחרים. או במילים הרבה פחות נעימות: להרוס את בתי המלון ולבנות אותם מחדש, במקום בטוח.

בעבר הוערכה עלות הפרויקט בלא פחות מ-350 מליון דולר. לצורך בדיקה חוזרת של העלות הוקמה לאחרונה וועדה בה משתתפים כלכלנים, אדריכלים, מהנדסים ורואי חשבון בעלי שם. אלה יציגו בתוך שישה חודשים את עלותו של פרוייקט ההעתקה.

עד שיוחלט מהו פתרון-הקבע המועדף, מוסר מנכ"ל משרד התיירות, מר אלי כהן, כי בימים אלה יוצא לדרך פתרון זמני שיסייע לשימור המלונות בטווח הקצר. במסגרת זו יוקמו כ-70 בארות מסביב לבתי המלון, שתפקידן יהיה להגן על היסודות הנחלשים.

לביצועו שותפים משרד התיירות, התאחדות מלונות ים המלח, מפעלי ים המלח והמועצה האיזורית תמר.