שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ראיתי (בקושי) ציפור רבת יופי
    בז אדום על גג לוהט, אנפת לילה במשמרת יום, חיוואי עם נחש במקור ושרקרקים על קירות לא משולטים היו רק חלק מהאטרקציות שהמתינו למיכל שכטר (צפרית במיל'), ונ' (צופה מתלמדת, אך בעלת מעוף), במהלך יום סיורים ארוך בעקבות בעלי כנף נכחדים יותר ונדירים פחות

    תמיד היתה לי זיקה לציפורים. כשהייתי ילדה נהגתי להשתרך באוטובוסים רבים שלקחו אותי מבאר שבע ועד גן העדן של מעגן מיכאל כדי לראות את האנפות המצחיקות, השלדגים המרהיבים והשחפים הצרחניים. התחביב הזה נגמר בטראומה, אחרי שצפר מקצועי העיר לי משהו בנוסח: "אם היית רצינית, היית עוקבת

    אחרי הבולבולים בחצר ביתך, במקום לנסוע עד לכאן". כלומר – מי שבאמת אוהב ציפורים, לא הולך לחפש דווקא את הגדולות והמרשימות. נעלבתי והחלטתי להסתפק בקריאת מגדירים ומדריכים לצפורי ארצנו ובנסיונות סרק להציל גוזלי דרורים שנפלו מהקן באזור מגורי. שנים מאוחר יותר השתלם לי הידע הזה, כאשר בנסיעה רומנטית לצפון הצבעתי באדישות של יודעת דבר לעבר בעל כנף שחלף על פנינו, והפטרתי: הוי, הנה פרפור עקוד (מין שלדג בשחור-לבן). האיש שעמד מולי היה המום כל כך, עד שקיבל סחרחורת קלה, שהתפרשה אצלו, בטעות, כאהבה.

     

    לסיור הציפורים הזה באתי מוכנה נפשית ומלווה בנ', חברה לעבודה ללא עבר רגשי טעון בכל הקשור לבעלי כנף. נ' התחילה את הסיור בתגלית מרעישה: קשה לראות ציפורים כי הן זזות כל הזמן והן עושות את זה במהירות גדולה. בשעות הראשונות של הסיור, היא לא הפסיקה למלמל, לצעוק, או לבכות – "איפה?", "איפה?", ו- "איך אתם רואים את זה?". אבל עד סוף היום, היא הפכה לחובבת נלהבת של תצפיות ציפורים, אפילו כשזה נעשה בטמפרטורה של 35 מעלות.

     

    ציפורים בבית

     

    התחלנו עם הבז האדום. עוף דורס קטן (קצת יותר קטן מיונה) הנמצא בסכנת הכחדה ולכן מרגש עד מאוד את אנשי הציפורים. הבזים האדומים מגיעים לארץ בתחילת פברואר, מקננים כאן וחוזרים לאפריקה בתקופת החורף. הם מקננים בכוכים טבעיים אבל גם במקומות מיושבים, בתוך הגגות או בארגזי דגירה מיוחדים ששמים עבורם התושבים המסורים לעניין. בתקופה הזאת, כשיש להם גוזלים, הם מתרוצצים בלי הרף בחיפוש אחר מזונות. מגיעים לקן, זורקים את המזון (חרק כלשהו) פנימה ובלי שום ליטופים וגרגורים יוצאים שוב לחפש. לא משהו להיות ציפור עם גוזלים.

     


    הבז האדום. דורס במשקל קל 

     

    ראינו אותם במושב עמיקם, שבמועצה האזורית אלונה. בית הספר האזורי במקום התמסר כולו להצלת הבזים הנדירים, וחיי החינוך בו מתנהלים במידה רבה סביבם. יש בבית הספר פסלים של בזים אדומים, בחדר המנהל מתנוססת תמונה של המנהל ובז בידו, חולצת בית הספר מעוטרת בהדפסים של ציורי בזים, והילדים לומדים על הדורס הזה ולמעשה, עובדים הרבה בשבילו. נ' התרשמה מאוד מהציורים והפסלים (קל לראות אותם, הם לא זזים) והודיעה שאין סיכוי שהיא תוכל אי פעם להבדיל בין בז אדום, או לא אדום, לבין יונה. בשלב זה היא כבר הפכה לבת טיפוחים מיוחדת של המדריכים המצויינים שליוו אותנו, והם התרוצצו סביבה והציבו משקפות טלסקופיות מכוונות היטב, בנסיון אמיתי להגיע לרגע בו ישמעו את המלים – "הנה, אני רואה".

     

    ציפורים במים

     

    וזה קרה. דווקא בחום הגדול של שעות הצהריים, כאשר אנשי הציפורים לקחו אותנו לשיט-עופות בכנרת. קונספט בעייתי במקצת, שהעביר אותי מהתחושה העילאית של ספורטאית ציפורים נועזת לרדידות של תיירת מפונקת. נכון שנעים לשוט בכנרת, כשהים רגוע ובריזה נעימה מרככת את החום הגדול. נכון גם שיש שם עופות (לא המון) שאפשר להסתכל עליהן תוך כדי שיט, אבל צריך להודות שהקשר בין שתי הפעילויות רופף במקצת. כגימיק שיווקי זה כנראה יעבוד בעם צמא "אטרקציות", שבו ליד כל עץ ופרח מציבים טרמפולינה לילדים. ואולי גם הייתי מתפתה לאטרקציה הזאת אילו הייתי מלווה ב-2 – 3 ילדים צעירים. אבל נ' ואני קלטנו מיד, שעבור צפריות רציניות כמונו, זה אמנם מהנה, אבל לא ממש משכנע.

     

    ומה רואים מהספינה (והפעם גם נ' ראתה ואף זיהתה חלקית): לבניות קטנות וקורמורנים גמדיים, פרפורים עקודים, אנפה ארגמנית ואנפת סוף. והיתה גם אנפת לילה, שבעונה זו של השנה נאלצת להיות פעילה (היינו: לחפש מזון) גם בשעות היום כדי להאכיל את הגוזלים.

     

    ציפורים בשמים

     

    למזלו של דמויינו העצמי הפגוע במקצת, עברנו משם לאזור נטול אטרקציות מלאכותיות - תצפית שרקרקים בנהריים. יש שם קיר כורכר שבו נהגו עשרות שרקרקים לקנן עד שבאו המוסדות התיירותיים והציבו לפניו שלט גדול "קיר קינון שרקרקים". השרקרקים קלטו את בעיית הנוכחות האנושית המוגברת במהירות רבה, ועברו לקיר אחר. רק השלט נשאר.

     


    שרקרק. הדוּר ומקושט

     

    אבל ממש לא רחוק משם יש קירות רבים שאינם משולטים, וסביבם מעופפים עשרות שרקרקים שהם באמת פאר הבריאה – צבעוניים ומקושטים ללא גבול, ומעוררים את המחשבה הנוגה על חוסר הצדק בכך שאותנו יצרו עם עור בצבע משעמם וחד-גוני כל כך. אל השרקרקים הצטרפו להם שלושה בזים (דווקא לא אדומים), אחד צעיר ושני בוגרים, חיוואי (עוף דורס) שנשא במקורו נחש משתלשל שייאכל בקרוב, וכמה כחלים (ציפור שיר כחולה).

     

    או אז נ' כבר לגמרי התאהבה.  

     

    מידע שימושי

      

    • יום שישי, 3 ביוני- החברה להגנת הטבע וקרן ירושלים, בשיתוף מתנ"ס מוסררה, מקיימות הפנינג ללא תשלום בסימן הבזים האדומים. האירוע יתקיים בין השעות 15:00-09:00 סביב "בית הבז האדום" ברח' הע"ח, מול מרכז אומנות ירושלים.

     

    • ב-4 וב-11 ביוני, בשעה 10:00: סיורי בז אדום בבת שלמה בקפה-גלריה "גלרינה" (15 שקל לחברי החברה להגנת הטבע ו-25 שקל לאורחים). הרשמה בחברה להגנת הטבע 6388688 03. 

     

    • סיורים במחיר סמלי למושבת השרקרקים בעין גב באמצע השבוע ובשבת: פרטים בטלפון 6658008 04.

     

    • 14 ביוני (איסרו חג שבועות, מתאים לשומרי שבת): יציאה באוטובוס מת"א ומירושלים ליום צפרות בכינרת הכולל סיור במושבת הקורמורנים , שיט על הכינרת,ביקור במושבת השרקרקים. מרכז הצפרות 5117888 03. מחיר 260 שקל

     

    • מידע כללי על סיורי צפרות: 5117888 03.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ראיתי (בקושי) ציפור רבת יופי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלדג לבן חזה. מקנן בישראל
    צילום: הדורם שיריחי, אוסף החברה להגנת הטבע
    בז אדום. בסכנת הכחדה עולמית
    צילום: יוסי אשבול, החברה להגנת הטבע
    אנפת לילה. פעילה גם ביום
    צילום: הדורם שיריחי, מאוסף החברה להגנת הטבע
    לבנית קטנה בסבך
    צילום: הדורם שיריחי, מאוסף החברה להגנת הטבע
    מומלצים