המשחקים הגדולים: פלטפורמה
אנשי vgames ממשיכים לבחור את 10 המשחקים הגדולים ביותר בכל התחומים. הפעם: משחקי הפלטפורמה הנבחרים, בהם Oddworld, Castlevania, Viewtifull Joe, Ratchet and Clank ועוד
ללכת, לקפוץ, לירות, לאסוף בונוסים ולעבור שלב - בשביל מרבית אזרחי העולם, זוהי תדמיתם של משחקי המחשב כולם, כאילו אין משחק שאינו משחק פלטפורמה. הסיבה לכך פשוטה: ז`אנר משחקי
הפלטפורמה נהנה ממשחקיות כובשת וקלה לשימוש, שכל ילד יכול ליהנות ממנה כבר מגיל 5 וניתן להבינה ברגע אחד.
זהו ככל הנראה סגנון המשחק הוותיק והעמיד מכולם, ששמר על פופולריות במשך מעל לעשרים שנה. המעבר הנדרש ממבט צדדי לתלת מימד התבצע באופן חלק ומוצלח, בזכות כמה מהמשחקים המופיעים ברשימה כאן למטה, וברור כי הז`אנר מצליח לשמור על כוחו גם בימים אלו, וימשיך להיות פופולרי גם בעתיד.
- Sonic
מהי הדרך הטובה ביותר להתחרות בשרברב מצליח במיוחד? שאלה זו, שקדחה רבות במוחותיהם של מנהלי SEGA לרגל הפצת קונסולת ה-Genesis החדשה, הניבה תשובה חד-משמעית: מותג חדש לחלוטין, בדמותו של קיפוד. אבל לא סתם קיפוד, אלא אחד עם חמישה קוצים בלבד, אשר צבוע בכחול ולבוש בנעליים אדומות וענקיות!
מדובר, כמובן, בלא אחר מסוניק הקיפוד, גיבור-העל הצעיר שנועד להציל את עולמו הצבעוני והדו ממדי מידיהם של ארכי-רשעים המנסים להשתלט עליו. חוץ מגיבור-על, סוניק הפך במהרה גם למותג-על, וזוהה
כסמל המוכר ביותר של החברה המייצרת.
אך לא לשווא הפך סוניק להצלחה מסחררת. בימים בהם משחקי הפלטפורמות הציגו משחקיות איטית ומוכרת, סוניק היווה רענון עצום כאשר הציג משחקיות במהירות שקונסולות המשחקים עוד לא ראו. סימן ההיכר של הסדרה – גלגולים מהירים, לופים, נפילות והאצות – אפשר לשחקנים לחוות את משחקי הפלטפורמה במהירות שלא הכירו עד עתה, פשוט מכיוון שכוחות העיבוד לא היו חזקים דיים.
- Oddworld
כשיצא Oddworld: Abe`s Oddysee בסוף שנת 97`, הוא היה עוף מוזר בקרב משחקי הפלטפורמה הנפוצים בשוק. כאשר שיחקנו ב-Oddworld, לא היינו צריכים לצבור בו נקודות ולאסוף פרסים; לא היינו צריכים לפתור פאזלים מתסכלים שכללו קפיצות חוזרות ונשנות בין משטח אחד לאחר; והגיבור היה יצור מוזר וקצת מכוער (וגם קצת טמבל, יש להודות), ואחד מכלי הנשק שלו היו נפיחות של
גז ירקרק. ללא ספק היה זה משחק חריג בנוף המשחקים של אותם ימים.
האופי, המראה, והמשחקיות החריגה הם שהפכו את Oddworld ואת שני המשכיו, Oddworld: Munch`s Oddysee ו- Oddworld: Stranger`s Wrath לטובים ולאהובים כל כך. שחקנים רבים לא עמדו בפני קסמו של המשחק, שכלל הומור אקסצנטרי ויוצא דופן ועלילה מקורית.
Oddworld הראשון הציג רכיבים חדשים כמו אפשרות לתקשר עם דמויות אחרות במהלך השלבים במטרה לחלצם (משימתו של Abe היתה להציל את כל בני עמו ממפעלי יצור והשיווק של בשר מודוקונים שהקימו אויביהם המושבעים, הגלוקונים...) ופאזלים וחידות שדרשו תחכום רב והמון חשיבה בריאה על מנת לפתור אותן.
Oddworld הצטיין כמובן גם בגרפיקה דו-מימדית מקסימה ועיצוב שלבים מבריק, שתרמו גם הם להפיכתו למשחק משונה ויוצא דופן – אך בו בזמן מקורי ומצוין בזכות אותן תכונות בדיוק.
- Castlevania
סדרת משחקי Castlevania היא מהמוכרות ובעיקר - מהמוצלחות בסדרות המשחקים שפגשנו. בשנת 1986, הוציאה Konami את המשחק הראשון לקונסולת ה-NES. איכותו הגרפית וההיצע המשחקי
היו מרשימים למדי, עם שלבים ארוכים שבהם אויבים בעלי התקפות מוזרות, מלכודות רבות, ורקע גותי כבד של טירה הרוסה. אחרי ההצלחה מיהרו לצאת משחקים נוספים בסדרה, שהציגו רעיונות כמו שינוי צורת הגיבור ב-Castlevania 3, לכדי עטלף או זאב.
הסדרה עוקבת אחר בני משפחת Belmont, שמתמחים במלאכה מוזרה - חיסול ערפדים, מה גם שבכל פעם הם מוצאים את עצמם לוחמים בלא אחר מאשר דראקולה. חוסל בפעם הראשונה? מיד מגיעה איזו קללה שמעירה אותו למשחק הבא, כת שמחזירה אותו לזה שאחריו וכן הלאה. מולו ומול גדודיו אנו מצטיידים בשוט הקלאסי של Castlevania, ובשלל יכולות, כאשר בכל משחק ראינו אוסף אחר של כוחות.
למרות הבנליות שבסיפורים ולמרות שבשנים האחרונות רוב המשחקים בסדרה יצאו לקונסולה "קטנה" כדוגמת GBA, ההקפדה של המפתחים על איכות המשחק והמשחקיות הכיפית הוכיחו שלפלטפורמות במבט מהצד יש עדיין הרבה פוטנציאל להנאה.
- Viewtifull Joe
ג`ו הוא חובב נלהב של סרטי פעולה יפנים. אחת מסדרות הפעולה הבלתי נלאות אותן הוא מעריץ מסקרת את מעלליו של קפטן בלו, גיבור אנימה הנלחם ברשע ומציל את העולם תדירות. בעוד ג`ו וחברתו
סילביה צופים בפרק החדש בבית הקולנוע השכונתי , מתרחשת סדרת אירועים לא צפויה: סילביה נחטפת לתוך המסך! בתגובה לנקמת הדולבי-סראונד, ג`ו עצמו נכנס לתוך עולם הקולנוע והופך שטוח כסרט מצויר.
שם הוא פוגש את קפטן בלו פנים מול פנים, לומד את רזי הלחימה היפנית-קולנועית על שלל הפעלולים והקפיצות המופרעות, ורץ להציל את חברתו. בתוך עולם הסרט הוא מחזיק בשתי זהויות: הראשונה היא ג`ו, שיכול לרוץ ולקפוץ ולהכות את האויבים הפשוטים, והשניה כוויוטיפול ג`ו: לוחם עז רוח במסכה צבעונית וחליפה צמודה ומבריקה, שיכול להמיט על אויביו אסונות באפקטים מפוצצים ולקחת בונוסים.
מה שייחד את Viewtifull Joe ממשחקי פעולה/פלטפורמה רגילים היה הטירוף המיוחד של הסגנון שלו: כחלק מסרט פעולה יפני רב אפקטים זולים ג`ו עובר אזורים שונים ושטוחים לחלוטין, מרביץ מכות לעשרות יריבים ומפעיל כוחות על כמו זום-אין, הילוך איטי והאצה.
במשחקיות המכות/פלטפורמה שולבו גם פאזלים מיוחדים אשר דרשו לעתים שימוש בכוחות התקפה במקומות לא צפויים, אבל האתגר הרציני במשחק היה קרבות הבוסים. תודות למערכת שמירה שטנית, המאבקים בבוסים הכי קשים הגיעו אחרי שלב ארוך של לחימה. רמת הקושי הגבוהה, בתוספת גרפיקה כמו-מצוירת עם Cell Shading והאפקטים המיוחדים הפכו את Viewtiful Joe למשחק יוצא דופן ממש.
- Montezuma`s Revenge
בעת שעברנו על המשחקים המועמדים לרשימה אותה אתם קוראים כעת, נחו עינינו על Montezuma`s Revenge וגלי זכרונות הציפו אותנו. רבים מהותיקים הספיקו כבר לשכוח את הקלאסיקה הזו,
והצעירים שמבנינו אפילו לא מזהים את השם. טוב, זה לא ממש מפתיע כשמדברים על משחק שיצא לראשונה בשנת 1984.
באותן שנים, לא היה מי שהחזיק מחשב בביתו אשר פספס את החוויה שבלרדת למעמקי האחוזה/הקבר/המבצר של מונטזומה, המלך האצטקי הקדום.
לשם כך, עטינו את כובעינו, אחזנו את ג`ויסטיקנו או את מיקלדתנו ושינינו את שמנו ל-Panama Joe. עזבו את אינדיאנה ג`ונס. כאן מדובר בחוקר אמיתי, נטול פחד, גם לנוכח המוני המכשולים שעומדים מולו. צריך למצוא מפתחות? לקפוץ מעל נחשים וגולגלות מתגלגלות? אין שום בעיה. ג`ו כאן.
מי שחובב משחקי פעולה בגלילה צידית, שמשלבים קצת פלטפורמות, המון מכשולים ואפילו לא כלי נשק אחד - יכול להודות ל-Montezuma`s Revenge על כך שהיווה את הסיפתח הראוי והאיכותי לסוג המשחקים האלה. ג`ו אסף מפתחות, תכשיטים ועוד הפתעות אחרות, אבל כצפוי - הדרך אל העושר רצופה מכשולים רבים וביניהם שערי לייזר, גולגלות, נחשים המצקצקים בלשונם וכמובן, בריכות מלאות אש חמה.
הפתרון לא כלל שימוש בכלי נשק או חומרי נפץ, אלא אימוץ המוח ובעיקר הרבה קפיצות מתוזמנות היטב - ואל תשכחו את המסך הקלאסי הנערך בחושך. מונטזומה, לא שכחנו אותך.
- Jak and Daxter
חברת Naughty Dog אמנם לא המציאה מחדש את הגלגל עם Jak And Daxter, שהרי משחקי פלטפורמות צבעוניים שמציגים צמד גיבורים כבר היו לנו לפני כן. אך לג`ק ודקסטר היה משהו
מיוחד, ולא בכדי הוא נחשב לאחד הפלטפורמרים המוצלחים והפופולרים ביותר של הפלייסטיישן 2.
ג`ק ודקסטר היו צמד בני נוער רגילים למדי, אך בשל נסיבות מצערות הפך דקסטר ליצור פרוותי קטן וחמוד. כעת מנסה ג`ק להחזירו לצורתו המקורית, וכדי לעשות זאת הוא יוצא למסע בעולם מרהיב וצבעוני שהיה אחד מהיפים שראינו על גבי קונסולת ה-PS2 בשנותיה הראשונות.
המשחק נתן לשחקנים בדיוק מה שהם ביקשו: הרבה הנאה בצורת אקשן קליל המתובל בעלילה משעשעת ודמויות ססגוניות. Jak and Daxter היה מלוטש מכל זווית - הגרפיקה הנהדרת, הדיבוב המושקע, השליטה החלקה, המשימות המגוונות להפליא – כל המאפיינים הללו העמידו סטנדרטים גבוהים בז`אנר, ויצרו משחק נפלא שלא שיעמם, אפילו לרגע.
ג`ק ודקסטר חזרו אלינו עם Jak 2 שקיבל נופך אפלולי יותר, וגם עם Jak 3 – שניהם כותרים מצוינים שלא ביישו את הפירמה. ג`ק יעשה לפחות עוד הופעה אחת על דור הקונסולות הנוכחי בקרוב – אך הפעם כנהג מרוצים...
- Ratchet and Clank
ראצ`ט החייזר וקלנק הרובוט - צמד רעים זה, המעוניינים להציל את הגלקסיה מרוע (ולמען התהילה הכרוכה בכך), הציג במשך שלושה משחקים כמה מחוויות הפלטפורמה הטובות של דור
הקונסולות הנוכחי, אם לא הטובות ביותר. זה התחיל ב-Ratchet and Clank הראשון, שהיה משחק מצויין בזכות מספר סיבות שהשתלבו היטב אחת בשנייה.
בראשן עומדת החופשיות הרבה - כל שלב היה פלנטה, והשחקן יכול היה להסתובב ברחביהן למספר כיוונים שונים, לגלות נופים חדשים שאינם רקע סתמי אלא מקומות אליהם יגיע בסופו של דבר בעצמו. הסיפור דרש מהשחקן לשוב לעיתים לפלנטות קודמות ולגלות בהן מקומות חדשים, ונוסף על כך הוא יכול היה לחפש בעצמו סודות שונים שהיו פזורים ברחבי הגלקסיה.
כל שלב התפרש על פני שטח עצום, והיה מורכב ממספר תת-מבוכים, קומפלקסים של חדרים ואתגרים ברצף, בעיצוב שונה ועם סוג חדש של פאזלים, מפלצות, וכלי נשק. ואם כבר מדברים על כלי הנשק...
אחד מסממני ההיכר האהובים של הסדרה הוא אוסף הגדג`טים המגניבים שלה, מכשירים משונים כגון מגפי החלקה, זרועות מסוק לריחוף, או משנע-נוזלים שמסוגל לשאוב בריכות שלמות. כלי הנשק מגוונים אף הם, כמו הבלאסטר דמוי התת-מקלע, כפפת פצצות, מכשיר אשר שואב יצורים קטנים ויורה אותם בחזרה החוצה, עדר רובוטים קטנים ומעוצבנים, וכן הלאה.
האופי המוטרף קצת של כלי הנשק והעיצוב האומנותי כולו זכו לתגבור מהסיפור ההומוריסטי והדמויות המשעשעות, שיצרו אווירה קלילה ומהנה. ביחד עם הצבעוניות הרבה של השלבים וכלי הנשק, הסתבר שקשה פשוט לעצור ולהפסיק לשחק במשחק מסדרת Ratchet and Clank. יש בהם כל מה שמרכיב משחק מעולה.
- Metroid
סדרת Metroid נולדה ב-1986 על גבי מכשיר ה-NES של נינטנדו בעת שזה כבש את אמריקה, והציגה חידושים מסעירים בז`אנר הפלטפורמות. בניגוד למקובל עד אז, העולם של מטרויד היה רחב-ידיים
ופתוח לחקירה, והמשחק נמנע מהנוסחה הרגילה של התקדמות שלב אחרי שלב.
במקום זה, בכל פעם שסיימנו חלק אחד, יכולנו לחזור אחורה למקומות בהם כבר היינו, ולגלות שחלקים חדשים בעולם נפתחו והפכו נגישים. נוסף על כך, מטרויד היה אחד המשחקים הראשונים שבהם הגיבור הראשי הוא אישה ולא גבר, וכן אחד הראשונים שאפשרו לנו לשמור את התקדמותנו במשחק.
במהלך השנים יצאו למטרויד מספר המשכים, אך החשוב מביניהם הוא כמובן Metroid Prime שיצא ב-2002 ל- Gamecube. מפתח המשחק המקורי, גאנפיי יוקוי המהולל, נהרג בתאונת דרכים ב- 1997 ולא יכל לראות כיצד הדור החדש של הסדרה מצליח לתרגם אותה בצורה מופלאה לתלת-ממד, עם גרפיקה מעולה, נשקים מגניבים ואוייבים מעוררי-השתאות.
דורות חדשים של גיימרים יכולים כעת לשחק את דמותה של סאמוס אראן, ציידת הראשים הטובה ביקום, לסרוק את סביבות המשחק על מנת לגלות את הסיפור שעומד מאחוריהן, להפוך לכדור מהיר וקטלני כדי לעבור בפתחים נמוכים וצרים, ובשאר הזמן להלחם במגוון מפלצות בעזרת תותח רב-שימושי. הצלחתו של Metroid Prime, אחד המשחקים הטובים של השנים האחרונות, הובילה לתחיה מחודשת של סדרת מטרויד – מה שמבטיח שנמשיך לפגוש בסאמוס עוד שנים רבות.
- The Lost Vikings
אי שם, בשלהי שנת 93`, יצא משחק אלמוני בשם The Lost Vikings מחברה אלמונית לא פחות שנקראה באותו זמן Silicon & Synapse, Inc. אומנם The Lost Vikings זכה
לגירסת GBA מיוחדת לאחרונה, אך המשחק נשאר עדיין באלמוניותו היחסית. לעומת זאת S&S Inc מוכרים היום קצת יותר תחת השם Blizzard. כבר בכותר הותיק הזה ניתן לראות את שורשי ההצלחה של Blizzard: מקוריות, עיצוב מוקפד ומשחקיות משויפת.
ב-The Lost Vikings, שלושת הוויקינגים גיבורי המשחק - אריק המהיר, אולף כבד הגוף ובלאוג הנועז - נחטפים על ידי טומטור, שליט חייזרי מרושע שאוסף צורות חיים ייחודיות בשביל גן החיות הפרטי שלו. כדי להינצל מהגורל העגום שמחכה להם, שלושת הוויקינגים צריכים לאחד את מאמציהם ולנצל את יכולותיהם המיוחדות עד שיגיעו אל טומטור, ולאחריו - הביתה.
לכאורה מדובר במשחק פלטפורמה רגיל שכמותו ראינו מאות פעמים, אך Lost Vikings מכניס, אולי לראשונה, שילוב חדש של אסטרטגיה ועבודת צוות בתוך ה-Side-Scroller הסטנדרטי. לכל ויקינג יש יכולת מיוחדת: אריק יכול לקפוץ, אולף יכול להשתמש במגן העץ העבה שלו ובלאוג מסוגל לירות חיצים מקשתו הנאמנה.
כבר בשלבים הראשונים היו צריכים השחקנים לחשוב טוב איך לשלב בין היכולות השונות, כשבשלבים המאוחרים יותר רמת הקושי והמורכבות עלתה פלאים. 37 שלבים ארוכים ומתוחכמים חיכו (ועדיין מחכים) לכל מי שמעוניין במשחק, שעד היום נראה רענן וכיפי כמו שהיה ביום שיצא. ובאמת, מה עוד אפשר לבקש מקלאסיקה?
- Super Mario
ב-1980 חיפשה חברת נינטנדו אמריקה להיט חדש, משהו שילהיב את השוק. הירושי ימאוצ`י, נשיא נינטנדו יפן דאז, ביקש מאחד האמנים אצלו בעסק ליצור משחק חדש שיבוסס על רעיון מקורי שלו. שיגארו
מיאמוטו שמח לעזור ויצר את דונקי קונג.
במשחק היפני לגיבור קראו Jumpman, אך האמריקנים רצו לתת לו שם של ממש ולכן ישבו וחשבו שעות, עד שדפק בדלת בעל הבית, מריו סגאלי, ודרש שישלמו את שכר הדירה. לא עברה שניה והם הבינו כי לגיבורינו הנגר יקראו מעתה, מריו.
ב-1985 קיבלה הסידרה את התפנית המיוחדת שתשנה את התעשייה כולה. ב-Super Mario Bros. בחורינו הגיח לראשונה על קונסולות ה-NES, בהרפתקה בממלכת הפטריות: עליו למצוא את באוזר, שחטף את הנסיכה טואדסטול (Toadstool). עם יציאת המשחק הכה בארה"ב טירוף מריו - היה זה המשחק הראשון בז`אנר הגלילה, שהצית למעשה את ז`אנר הפלטפורמות.
הסידרה זכתה להמשך אמיתי משיגארו מיאמוטו ארבע שנים לאחר יציאת הראשון: Super Mario Bros. 3. נינטנדו אמריקה שיווקה אותו מצוין דרך סרט בשם The Wizard, שבו ילד מתחרה בתחרות משחקי וידאו. הדרישה למשחק היתה כל-כך גבוהה, עד שסקר שנערך בקרב ילדים גילה כי מריו מוכר יותר ממיקי מאוס של דיסני.
ב-SMB3 מריו חזר לעולמות ממלכת הפטריות, ושוב באוזר חטף את הנסיכה והשתלט על הממלכה. מריו היה צריך להציל את המצב, ובדרך קיבל חליפות שיעזרו לו: צפרדע, כדי שיוכל לשחות ולקפוץ לגובה; דביבון, שבעזרת זנב שנוסף לו יכל להתעופף; ועוד. זהו ללא ספק המשחק הטוב בסידרה, ובין הטובים בכל הזמנים.
אך זה לא הספיק לשיגארו: בעקבות הטכנולוגיה המתקדמת במהרה, מריו היה חייב לעבור הסבה לתלת-ממד. נינטנדו יצאה עם ה-Nintendo64 ב-1996, קונסולה שהציגה תלת-ממד אמיתי. הכותר שליווה את השקתה היה Super Mario 64, שבשבילו בלבד הומצא השלט הראשון עם הג`ויסטיק האנלוגי. המשחק הכניס את מריו לתלת-ממד בצורה מושלמת, עם שליטה ללא פגם ומצלמה ללא רבב, שעד היום קשה למצוא. מיאמוטו המציא את הז`אנר מחדש.
כיום, מריו הוא אחת הדמויות המוכרות והאהובות בכל העולם עם מכירות של למעלה מ-140 מיליון כותרים. במהלך השנים הוציאה נינטנדו משחקים רבים המבוססים על הדמות, כאשר הכותר האחרון והאמיתי בסידרה הוא Super Mario Sunshine. המשחק יצא לקונסולה הביתית הנוכחית של נינטנדו, אך איכזב את המעריצים ולא נתן את ההתפתחות האבולוציונית שציפו לה. אולי המהפיכה תאפשר לשיגארו מיאמוטו וחבריו להמציא מחדש את ז`אנר הפלטפורמות.
הכתבה פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il
