שתף קטע נבחר

מדעים לא מדוייקים

האם מהפכות מתרחשות בקפיצות? האם המדע הוא יחסי? על כל אלה ועוד משיב תומאס ס. קון ב"המבנה של המהפכות המדעיות", אחד מספרי הפילוסופיה הידועים של המאה ה-20, שרואה אור בהוצאה מחודשת

במשך אלפי ואולי מיליארדי שנים הסתובבה לה השמש סביב כדור הארץ. לפתע, במאה ה-16, קרה משהו שגרם לכדור הארץ להתחיל להסתובב סביב השמש.

 

ובכן, שום דבר לא השתנה באמת ומה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש. ובכל זאת, עד קופרניקוס (1473-1543) שלטה התפיסה הגיאוצנטרית של תלמי (כלומר, התפיסה שגרסה שכדור הארץ הינו מרכז היקום וכל הגופים השמימיים מקיפים אותו), עד שהגיע קופרניקוס ושינה הכל לטובת המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת מקיפים את השמש.

 

כיצד השתנתה לפתע התפיסה המדעית השלטת? מה גרם למהפכה המדעית הזו? האם המדע פועל בקפיצות מהפכניות או נבנה בהדרגתיות?

 

על שאלות אלה משיב תומאס ס. קון בספרו "המבנה של המהפכות המדעיות", שיצא לאור מחדש בתרגומו ועריכתו של ד"ר יהודה מלצר. קון (1922-1996), היסטוריון ופילוסוף של המדע, יהודי-אמריקאי, נולד באוהיו, ונחשב לאחד המשפיעים ביותר על התפיסה המודרנית של המדע. בהוצאה המחודשת נוסף לספר "פתח דבר" שכתב מלצר, המאפשר הצצה ראשונית אל הרעיונות המוצגים בספר. בסופו מופיעה "אחרית הדבר" ומראי מקומות נוספים מאת פרופ' איתמר פיטובסקי, המאפשרים הרחבה אל מעבר לכתוב.

  

פרדיגמה וטוב לה

 

"המבנה", שיצא לאור לראשונה ב-1962, היה לרב-מכר ולספר יסוד לא רק בקרב סטודנטים להיסטוריה ופילוסופיה של המדע אלא גם עבור סטודנטים מדיסציפלינות שונות, כמו גם עבור הקהל הרחב. ברם, הקהל הרחב מוזהר בזאת כי נוכח הרקע של קון, שהיה פיזיקאי לפני שהפך להיסטוריון ופילוסוף מוביל של המדע, הספר עמוס בדוגמאות מעולם המדעים המדוייקים (פיסיקה וכימיה). למרות זאת, ניתן בהחלט ליהנות מקריאת הספר ומהרעיונות שקון שוזר.

 

בספרו עוסק קון בשאלת ההתפתחות של המדע. שאלה זו נתונה לוויכוח סוער בחמישים שנים האחרונות בין מחנה הפופריאנים (ע"ש פילוסוף המדע קרל פופר) לבין מחנה הקוניאנים. בעוד המחנה הראשון דוגל במחשבה שהמדע עושה את דרכו קדימה צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל, בהתפתחות הדרגתית, המחנה השני, הקוניאני, טוען כי המדע מתפתח בצורה של קפיצות מהפכניות.

 

שם המשחק אצל קון הוא "פרדיגמה". במובנה הפשוט של המילה, פרדיגמה היא מודל או תבנית (Pattern) מקובלת. אולם אצל קון, מקבלת מילה זו משמעות רחבה הרבה יותר. פרדיגמה הינה למעשה תיאוריה שלטת המאפשרת הסבר לתופעות הטבע הקיימות ולבעיות המוצגות על-ידי המדענים בהקשר לתופעות אלו.

 

בלשונו של קון, הפרדיגמות הינן "הישגים מדעיים הזוכים להכרה כללית ובמשך זמן מסוים הם מספקים מודל של בעיות ופתרונות לקהיליית המדענים הפעילים" (עמ' 26). "פרדיגמות קונות להן את מעמדן בכך שהן מצליחות יותר ממתחרותיהן לפתור כמה בעיות שקבוצת אנשי המקצוע רואה אותן כנוקבות" (עמ' 64).

 

כל עוד נוח לאנשי המדע עם הפרדיגמה המדעית הקיימת, וכל עוד היא מסבירה את התופעות הנצפות בעולם הטבע, יוכל להתקיים המדע התקני העוסק בפרדיגמה וחוקר את הבעיות העולות מתוכה.

 

הסטודנט למדעים מתחנך אל תוך הפרדיגמה השלטת ואל תוך המדע התקני. התיאוריה השלטת ויישומיה מוטמעים אל תוך ספרי הלימוד "שמתוכם ילמד את אומנותו איש המקצוע העתידי" (עמ' 94). "תהליך זה של למידה בדרך של 'תרגול אצבעות' או בדרך של עשייה נמשך לאורכה של הטירונות המקצועית. בדרך התקדמותו של התלמיד מן השנה הראשונה אל עבודת הדוקטור, הבעיות שמעמידים לפניו נעשות יותר מסובכות והרבה פחות מבוססות על תקדימים. אבל הן מוסיפות להתנהל על-פי המודל שבהישגים קודמים, ממש כמו הבעיות שיעסיקו אותו בדרך כלל להבא, במרוצת הקריירה המדעית העצמאית שלו" (עמ' 94).

 

הסטודנט לומד למעשה לראות את העולם כפי שהוא משתקף דרך "משקפי" הפרדיגמה השלטת.

 

המקרה המוזר של המדען בשעת לילה

 

לפרדיגמה יש בדרך כלל דינמיקה של בשלות. פרדיגמה בשלה הינה מדויקת ומרחיקת לכת יותר עד לשלב שבו הדיוק מתחיל להצביע על חריגות בפרדיגמה ונוצרת הזדמנות לשנות את הפרדיגמה.

  

מודעות אנשי המדע אל החריגות בפרדיגמה יוצרת משבר במדע התקני ומאופיינת פעמים רבות בתקופה של אי-בטחון מקצועי בולט. כדי לגרום למשבר, על חריגה להצביע על קשיים בהתאמה בין הפרדיגמה והטבע. כאשר החריגה הזו "נראית כיותר מאשר עוד סתם חידה של המדע התקני, מתחיל המעבר למשבר ולמדע לא רגיל. החריגה עצמה זוכה עכשיו להכרה יותר כללית מצד אנשי המקצוע כחריגה" (עמ' 142). משברים בפרדיגמה הם, אפוא, "תנאי-מוקדם הכרחי לעלייתן של תיאוריות חדשות" (עמ' 135).

 

אבל פרדיגמה אינה נזנחת בקלות דעת. "מרגע שתיאוריה מדעית הגיעה למעמד של פרדיגמה, אין מכריזים עליה כבלתי תקפה, אלא אם כן יש בהישג יד מועמדת שתיקח את מקומה" (עמ' 135). "ואז ההחלטה לדחות פרדיגמה אחת היא תמיד בעת ובעונה אחת גם החלטה לקבל אחרת, ובשיפוט המוביל אל ההחלטה הזאת כרוכה השוואה של שתי הפרדיגמות עם הטבע, וגם השוואתן זו עם זו" (עמ' 136).

 

בין שתי פרדיגמות, הישנה והחדשה, קיימת תקופת חפיפה. בתקופה זו נעשה ניסיון לפתור בעיות מדעיות הצצות בשתי הפרדיגמות. הבעיות הינן לעיתים דומות מאוד או זהות, אולם הגישה ודרכי הפתרון הינן שונות עבור כל אחת מהן בנפרד.

 

דוגמאות קלאסיות למעבר בין פרדיגמות הינן: בתחום האסטרונומיה - המעבר בין המודל הגיאוצנטרי למודל ההליוצנטרי , שהוזכר לעיל. בתחום הפיסיקה – מעבר מהפיסיקה הניוטונית לתורת הקוונטים וליחסות.

 

אופן התהוות הפרדיגמה החדשה עשוי להיות מפתיע למדי. פעמים רבות, "הפרדיגמה החדשה, או רמז שדי בו כדי לאפשר ניסוח שלה בעתיד, צפה בבת אחת לפעמים באמצע הלילה, במוחו של אדם השקוע עמוק במשבר" (עמ' 151).

 

צעירים חסרי מנוח

 

אוגוסט קקולה, מגלה מבנה טבעת הבנזן, אחת התגליות הגדולות של עולם הכימיה שהתרחשה בשנת 1865, סיפר שאת המבנה הטבעתי גילה בחזיון שצף לנגד עיניו בעת שנסע אל ביתו במרכבה לאחר בילוי במסיבה. קקולה סיפר שלפתע ראה שישה נחשים מרחפים באוויר המסתדרים בטבעת וכל אחד מהנחשים נושך את זנב שכנו (יש הטוענים שקקולה היה בגילופין, דבר שלא מפחית מגודל התגלית שלו, וכדרכן של אגדות אורבניות, יש כמובן גרסאות נוספות לסיפור מדהים זה). המודל החדש של קקולה למעגליות של פחמימנים פתר בעיה יסודית בכימיה. עד לתגליתו של קקולה התפיסה השלטת הייתה כי הפחמימנים הינם כולם ליניאריים. אבל המודל הליניארי לא היה יכול להסביר את המבנה של תרכובת הבנזן  בטבע. המודל הטבעתי, לעומת זאת, הסביר מבנה זה היטב ופתח את עולם הכימיה האורגנית לכימיה של תרכובות ארומטיות.

 

קריק וווטסון, יוצרי מודל הסליל הכפול של ה-DNA בשנת 1953, העידו על עצמם שקודם לתגליתם הם בילו שעות רבות יחד בפאבים ובטיולים רגליים בהם הרבו לשוחח על מחקרם. ווטסון אמר באחד הראיונות הרבים שהעניק לתקשורת, שהוא בילה שעות רבות עם קריק בשיחות על כוס קפה. "כמעט תמיד היו האנשים שהגיעו אל ההמצאות היסודיות האלה של פרדיגמה חדשה או צעירים מאוד או חדשים בשטח שאת הפרדיגמה שלו שינו" (עמ 152), אומר קון. קריק וווטסון ממחישים משפט זה היטב. ווטסון היה צעיר מאוד בעת התגלית (בן 25), וקריק, שהיה פיזיקאי, הגיע למחקר מתחום שאינו ביולוגי (אגב, יש הטוענים כי תגליתם של קריק ווטסון לא היוותה שינוי פרדיגמה, אולם עניין זה נתון במחלוקת).

 

"המעבר אל פרדיגמה חדשה – הוא מהפכה מדעית" (עמ' 152), והמהפכה המדעית היא למעשה "התקה של הרשת המושגית אשר דרכה המדענים משקיפים על העולם" (עמ' 168). כעת, "בהדרכתה של פרדיגמה חדשה מסגלים לעצמם המדענים מכשירים חדשים ומחפשים במקומות חדשים. ומה שחשוב עוד יותר, בשעת מהפכה המדענים רואים דברים חדשים ושונים כשהם מסתכלים באמצעות מכשירים מוכרים במקומות שבהם הסתכלו לפני כן. כאילו פתאום נעקרה הקהילייה המקצועית אל כוכב לכת אחר, שבו עצמים מוכרים נראים באור אחר ואליהם מצטרפים גם כאלה שאינם מוכרים. שום דבר מסוג זה אינו קורה, כמובן. אין שום השתלה מחדש גיאוגרפית; מחוץ למעבדה נמשכים עסקי היומיום כמקודם. ועם זאת, שינויי פרדיגמה אכן גורמים לכך שהמדענים יראו את העולם של עיסוק המחקר שלהם אחרת. במידה שכל מגעם עם העולם הוא דרך מה שהם רואים ועושים, אנחנו עשויים לרצות לומר שאחרי מהפכה המדענים מגיבים על עולם אחר" (עמ' 179).

 

הברווז הפך שפן

 

קון מבקש לדמות את התמורה בעולמו של המדען החווה מהפכה מדעית כשינויים בגשטלט ויזואלי. "ברווזים בעולמו של המדען שלפני המהפכה הם שפנים שלאחריה" (עמ' 179). כלומר, המעבר בין שתי פרדיגמות מהווה ממש קפיצה בתפיסה המדעית, ומכיוון שהעולמות של המדענים בפרדיגמות השונות כל-כך שונים, בלתי ניתן ליישב בין פרדיגמות עוקבות.

 

ב"אחרית הדבר", פרופ' פיטובסקי מבקר את גישת ה"קפיצה" של קון וטוען כי "פרדיגמות אינן מתות כל כך בקלות". כלומר לא רק שקיימת חפיפה אלא שהמעבר ביניהן אינו חד כפי שמתאר קון, והקהילייה המדעית צפויה פעמים רבות לפעול במקביל בתוך שתי הפרדיגמות.

 

למרות חוסר ההכרה בקרב קהילת הפילוסופים של המדע, "המבנה" זכה להכרה עצומה ולהשפעה על חוקרי ההיסטוריה והסוציולוגיה של המדע כמו גם על דיסציפלינות אחרות. אנשי רוח רבים (להבדיל ממדענים) קראו את קון כמצביע על היחסיות של המדע שהינו כביכול אובייקטיבי – שהרי אם פרדיגמות מתחלפות תדיר, וכל פרדיגמה חדשה מייצגת שינוי טוטאלי בהבנת המציאות, הבנתנו את המציאות בכל רגע נתון לא יכולה להיות שיקוף נאמן של אותה מציאות. הידע, גם המדעי ולא רק הרוחני, יחסי ומשתנה.

 

ה"מבנה", לטענת מבקרים רבים, פתח צוהר להסתכלות יותר סוציולוגית על מה שאנו קוראים "מדע", וצמצם את הפערים בין מדעי הרוח, מדעי החברה ומדעי הטבע. קון, יש לומר, התנער מהתווית ה"רלטיוויסטית" שדבקה בו, ואף צעק מן השורות האחרונות של האולם בכנס שיוחד לספרו: "אני אינני קוניאני!".

 

האימוץ החם של הספר והפיכתו לרב-מכר יצר שימוש נרחב, אולי נרחב מידי, במושג "פרדיגמה" שקון יצר. אחת המבקרות החיוביות של קון, מרגרט מסטרמן, פרסמה מאמר שבו איבחנה 21 משמעויות למונח "פרדיגמה" אותן מצאה ב"מבנה". קון עצמו ניסה למנוע שימוש "מתפרע" במונח, בדרך כלל ללא הצלחה. עד היום דיסיפלינות שונות מאמצות את המונח "פרדיגמה" על-מנת לתאר שינויים חדים בתפיסות.

 

מה שנותר לנו הוא לתהות כיצד יאופיינו בעתיד המהפכות המדעיות שישנו את תפיסותינו הפרדיגמתיות בתחומים כגון הקשר שבין גוף לנפש או הקשר שבין תורשה וגנים להתנהגות. בימים אלו, בהם איתני הטבע סוטרים על פני האדם עם או בלי קשר למעשיו, יש לתהות האם התפיסה ההוליסטית של הקיימות (Sustainability) תהווה פרדיגמה חדשה המנתצת פרדיגמה קודמת המעמידה מחיצות בין תחומי הסביבה החברה והכלכלה.

  

  • "המבנה של המהפכות המדעיות" מאת תומאס ס. קון, תרגום ופתח דבר למהדורה החדשה: ד"ר יהודה מלצר, אחרית דבר: פרופ' איתמר פיטובסקי, סדרת פרוזה פילוסופיה, הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות אחרונות
  • הכותב הוא דוקטורנט בתכנית להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת בר אילן ומנהל פורום איכות הסביבה ב-ynet.
  • תודה לד"ר אורן הרמן, לד"ר רז חן-מוריס ולפרופ' מנחם פיש על הערותיהם המועילות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עטיפת הספר
כיצד ישתנו המהפכות בעתיד?
עטיפת הספר
לאתר ההטבות
מומלצים