שתף קטע נבחר

ירושלים: הרחוב שעצר מלכת

איך זה שרחוב יפו, ציר התחבורה והמסחר הראשי בירושלים, נראה היום פחות או יותר כמו בשלהי השלטון הטורקי? ספר חדש של האדריכל דוד קרויאנקר מקלף סיפורים מחזיתות המבנים המאובקים ומציע סיור לאורך הרחוב שראה הכי הרבה פיגועי טרור בעולם

סיפורו של רחוב יפו הוא בעצם סיפורה של ירושלים בעת החדשה. רחוב אחד ארוך, עמוד השדרה של העיר, ציר תנועה החוצה אותה, נושא על גבו השחוח את סיפוריהם המרתקים של מאות בניינים ישנים וחדשים המלמדים על מצבה ואופיה של העיר פעם והיום. זה הרחוב שראה קיסרים, מלכים ומצביאים, וגם ידע שנים אחרי פיגועי טרור בקנה מידה שאף רחוב אחר אינו מכיר, לא בארץ ולא בעולם.

 

בספרו החדש של האדריכל דוד קרויאנקר, "רחוב יפו, ירושלים / ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של

 עיר", מתעד המחבר באמצעות רחוב אחד, הרחוב שעצר מלכת, את 150 שנות התפתחותה של ירושלים בזמן החדש.

 

ירושלים היא עיר טעונה בניגודים ומחלוקות, עיר של חילונים ודתיים, יהודים וערבים, של מגעים מדיניים, סערות פוליטיות, וכמובן - 3,000 שנות היסטוריה, מסורת ותרבות. בנוסף למקומות קדושים כמו הכותל המערבי, כנסיית הקבר ומסגד אל אקצה, אתרי תיירות כמו שוק העיר העתיקה, מגדל דוד ומוזיאון ישראל, מוסדות ממלכתיים כמו הכנסת, בית המשפט העליון וקריית הממשלה, ירושלים היא גם עיר של שכונות, רחובות, סימטאות, בניינים, חצרות ומרפסות. טיול בחוצותיה הוא דפדוף בין דפי ההיסטוריה, העתיקה והחדשה.

 

האדריכל דוד קרויאנקר, ירושלמי מושבע המתמחה בחקר האדריכלות הירושלמית ובתיעוד ארכיטקטוני והיסטורי של שכונות ובניינים בעירו, מתמקד בספרו החדש בהיבטים העירוניים, ההיסטוריים, האדריכליים והאנושיים שמאחורי בנייני רחוב יפו המיתולוגי. הספר (הוצאת "כתר" ומכון ירושלים לחקר ישראל, 309 עמודים, 450 תצלומים, איורים ומפות - 138 ש"ח) לא מבקש להרעיף שבחים על מושא הסיקור שלו, אלא, כפי שמנסח זאת המחבר, "הכוונה היא להציג את המציאות כפי שהיא, להראות גם את הניוון, ההזנחה, העזובה, הכיעור והדלות שקיימים לאורך הרחוב, וכל זאת לצד מבנים ייחודיים, בניינים היסטוריים, פרטי בנייה ארכיטקטוניים מסוגננים ותוכניות עתידיות להתחדשות והחייאת הרחוב".

 

קולנוע ציון, קפה אירופה

 

רחוב יפו הוא ציר ההתפתחות הראשי של ירושלים החדשה, מאז היציאה אל

 מחוץ לחומות בסוף המאה ה-19. הרחוב ההיסטורי עושה דרכו משער יפו ועד אזור הכניסה המערבית לעיר. ב-150 השנים האחרונות עבר הרחוב תהפוכות ושינויים: היו לו ימים טובים של פריחה ושגשוג, וגם הרבה תקופות של מצוקה ונחשלות. "תולדותיו הן למעשה תמונת ראי למצבה של העיר המשתנה מעת לעת", קובע קרויאנקר, "בבחינת קולאג' אורבני ססגוני שמשולבות בו תמונות רחוב מתקופות שונות: חלוציות עירונית של יהודים, מוסלמים ונוצרים, נחשלות עותמאנית, מודרניזציה ושגשוג בתקופת המנדט והידרדרות מתמשכת ב- 50 השנים האחרונות".

 

לירושלמים שבינינו, אבל גם לרבים אחרים שמכירים את העיר ואוהבים לטייל בה, יעניק הספר חוויה נוסטלגית מיוחדת במינה: התצלומים ההיסטוריים של כיכר ציון המתחבר לרחוב בן-יהודה עוד לפני שהפך למדרחוב, קולנוע ציון המנוח, בניין הבייגלמאכער שנהרס, קפה ויינה וקפה אירופה, הקונדיטוריה של האחים קפולסקי, וכמובן כל חנויות ההלבשה וההנעלה ואזורי המסחר שהיוו חלק מנוף הילדות של ירושלמים שלא נולדו אתמול.

 

פעם זה היה רחוב ששירת נאמנה את תרבות הפנאי של הירושלמים ושל העולים אליה לרגל. היום כבר לא. בשנים האחרונות הרחוב עצר מלכת.

 

"רחוב יפו משקף בדמותו העכשווית את היחלשות ירושלים ואת ההידרדרות הקשה שחלה במצבו של מרכז העיר", מצר קרויאנקר על המצב בהקדמה לספר. יותר מכל, לדבריו, נפגע הרחוב מתוצאות המלחמות ומפיגועי הטרור. זה התחיל מקטיעת חלקו הדרום-מזרחי של הרחוב למשך 19 שנה (ממלחמת העצמאות ועד 1967), מה שיצר צלקת אורבנית מכוערת שלא הגלידה עד היום, והמשיך אל המציאות העגומה של פיגועים רבים בהם נהרגו מאות תושבים. הרחוב, שהחל לשדר מסר של מצוקה וחוסר אונים, איבד בהדרגה את קסמו ומעמדו.

 

הביוגרפיה שכתב קרויאנקר לרחוב יפו מאופיינת ב"תחושת מקום" חזקה. קסמו

 של הרחוב מתגלה לא פעם באסתטיקה הארכיטקטונית המסתתרת מאחורי שכבות של הזנחה ועליבות שדבקו בחזיתות הבתים במרוצת השנים. כך ניבטים אל המתבונן אלמנטים ארכיטקטוניים נדירים ביופיים, כמו מעקות וסורגים מסוגננים, קשתות וקימורים, המשקפים זהויות לאומיות, דתות, עדות, אורחות חיים וסגנונות בנייה של ימים עברו.

 

מסלול סיור

 

טיול ברגל לאורך רחוב יפו, התבוננות פנימה לתוך החצרות והרמת המבט כלפי מעלה אל הקומות העליונות, יחשפו את יופיים הנסתר של חלק מהבניינים לאורך הרחוב, את האלמנטים הקישוטיים המיוחדים המאפיינים מסורות בנייה ותיקות, כמו גם הרבה הרס, הזנחה ועזובה. מתברר שגם כאן, ברחוב העירוני המנוון משהו, אפשר ללמוד על המורשת האדריכלית של העיר, על סגנונות בנייה שהולכים ונעלמים, ויותר מכל על תהליכי שימור, שיקום והחייאה שדרושים בדחיפות על מנת להחזיר לרחוב את כבודו האבוד.

 

הספר מציע מסלול סיור לאורך רחוב יפו ובו 85 ציוני דרך היסטוריים, ארכיטקטוניים ואתנוגרפיים, בבחינת ביקור במוזיאון חי ופתוח. הבניינים לאורך מסלול נקראים לעיתים על שם מי שבנה אותם, על שם הבעלים של הבניין, ובמקרים מסוימים כשמו של דייר מפורסם שהתגורר שם, או כשם אחד העסקים או המוסדות ששכנו בו. דוגמאות? בניין ג'נרלי בפינת יפו שלומציון המלכה; הבניינים הארמניים (יפו 17 ו-19);  בניין אביחיל (כיכר ספרא); בניין בנק לאומי ובניין הדואר המרכזי (מול מתחם העיריה); בתי סטאורי (יפו 28 ו-30, על שם איש עסקים וקבלן ערבי); בית יואל, בית ולרו, בית אמינוף, בניין סנסור, בית אבולעפיה, בתי פיינגולד, בניין טרבלוס, בנייני האחים אלה, בניין מעין-שטוב ועוד שמות השגורים בפי ירושלמים.

 

הרחוב אומנם עצר מלכת, אבל מטיילים פקוחי עין יפיקו הנאה מההליכה, וגם מהעצירות, לאורך אתריו, עיטוריו וסיפוריו.

 

מחכים לרכבת הקלה

 

בפרק המיוחד בספר, העוסק בתוכניות פיתוח עתידיות של רחוב יפו, מפורטות

 אפשרויות השימור של המבנים המיוחדים ומוערכים הסיכויים למימושן. לצד הגלויות והתמונות הנוסטלגיות המלמדות על החיים ברחוב יפו לאורך המאות ה-19 וה-20, מופיעים גם תצלומים עכשוויים רבים המעידים על המצב העגום היום, וכן הדמיות צבעוניות ומאירות עיניים של החזות הצפויה לרחוב בעתיד, עם הבנייה החדשה המתוכננת. גולת הכותרת היא כמובן הרכבת הקלה שתעבור ברחוב, אולי אפילו בעוד שלוש או ארבע שנים.

 

המחבר, דוד קרויאנקר, קודם כל ירושלמי, עוסק בתיכנון מבנים ושכונות בירושלים, בשימור בניינים, שיקומם והחייאתם, ואף מתמחה בתיעוד אדריכלי והיסטורי של בתי העיר ושכונותיה. השכונות והרחובות עליהם הוא מרבה לכתוב בספריו הם בעצם מחוזות ילדותו, מה שמגביר את סקרנותו ללמוד ולהכיר את הסיפורים המסתתרים מאחורי שלל המבנים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"רחוב יפו". חוויה נוסטלגית
מרכז העיר. כיכר ציון כבר מזמן לא כיכר
מומלצים