תופעה: מסיבות טראנס לפעוטות. גם ההורים בקטע

"אני רוצה להיות כמו הגדולים", הכריז עומרי בן השש, כשתפס רגע מנוחה על הבר של מועדון הליזרד בתל-אביב. "מבוגרים הולכים לרקוד במועדונים ועכשיו גם אני רוקד וזה כיף נורא. במקום לרקוד שירים של דיג דיג דוג אנחנו רוקדים מוזיקה אמיתית", אמר וירד על כוס ברד. אחרי כמה שניות גרר את אמא שלו לרחבה והשניים פיזזו שם כאילו אין מחר גן. אחרי שעה הוא שבר שוב לכיוון הבר להירגע ואמא שלו המשיכה לקפץ בלעדיו. "נכון שהיא רוקדת הכי יפה בעולם?" שאל בגאווה בלתי מוסתרת.

החל מהשעה ארבע אחר הצהריים, קצת לפני יציאת השבת, החלו להגיע למועדון ברחוב המסגר ילדים מלווים בהוריהם. תמורת 20 שקלים למבוגר ו-30 לילד (כולל ברד וצמיד זוהר), מקבלים ההורים וילדיהם אפשרות לפזז בצוותא בליין המסיבות "ילדיסקו" עד השעה שמונה בערב, לצלילי די.ג'יי ושני מדריכים, שמדגימים בפני טירוני המסיבות איך עושים את זה נכון. הכניסה, אגב, לילדים מעל לגיל 10 - אסורה.

הקטנטנים שהצירוף מסיבה במועדון לא מצוי בתפריט היומי שלהם, לא ממש ידעו מה מחכה להם בפנים. אחרי שהתרגלו לוואריאציות של מסיבות גן, ימי הולדת וקוסם, הם קיבלו שידרוג רציני: מסיבה במועדון תל-אביבי אמיתי. בכניסה קידם את פניהם מאבטח מאופר, שגרם לחלקם להיצמד חזק לרגלו של ההורה המלווה. כשנכנסו פנימה היכתה בהם אפלולית מוכתמת באורות מנצנצים ועל אוזניהם התנפלה מוזיקה מהזן הכי רחוק מדץ ודצה. ההורים שעטו אל הרחבה ונראה שחיכו כל השבת למסיבה. חלק מהילדים נכנסו לקצב מיד, אחרים נזקקו לפרק הסתגלות והיו כמה קטנטנים, בני שלוש-ארבע, שבכו ותבעו הביתה.

במקום להתבאס שאין חתונות

על ייסוד סצינת הקטנטנים חתומה לילך אופק-אחאי מתל-אביב, 32, נשואה פלוס שניים. "בקיץ האחרון יצא לי להיות עם בני, יותם בן החמש וחצי, בחתונה ובבר-מצווה. בשני האירועים מצאנו את עצמנו רוקדים יחד בשכרון חושים במשך שלוש וחצי שעות. יותם הוא ילדון קשוח, ממש לא חיית במות, ומה שמעסיק אותו יותר מכל דבר אחר בעולם זה צבי הנינג'ה ופאוור ריינג'רס. לא תיארתי לעצמי שהוא בראש של ריקודים ועוד עם אמא שלו. האינטראקציה בינינו מאוד ריגשה אותי. הסתכלתי עליו מהצד והוא נראה לי כמי שעבר חוויה מאוד חזקה ומשחררת. לא הפסקתי לדבר על ההתנסות הזו".

ברחבה משתוללים הזאטוטים לצלילי ספידי גונזלס ואופק-אחאי מסמנת ליותם שהיא מיד מסיימת את השיחה ומצטרפת אליו. "אמרתי לעצמי", היא ממשיכה, "שבמקום להתבאס מזה שאין לנו בקרוב שום חתונה, אני לא חייבת להיות פאסיבית ולחכות עד שתגיע הזמנה בדואר, אלא לקחת יוזמה וליצור מקום שבו אני והורים אחרים כמוני נוכל ללכת לרקוד עם הילדים הקטנים שלנו. ההורים יחוו שעות איכות מסוג אחר עם הילדים שלהם והילדים, שרגילים לשירי עוגה עוגה בגן או במתנ"ס, ירקדו לצלילי מוסיקת ריקודים במועדון אמיתי לגמרי. מהרגע שהתחלתי לדבר על זה גיליתי שיש לזה רעב עצום, הורים הגיבו בהתלהבות והחלטתי ללכת על זה".

- שאלת את יותם מה דעתו?

"הוא התלהב נורא. הוא הפך להיות שותף לאירגון והחליט, למשל, באיזה טעם יהיה הברד שיחולק לילדים. כשנגמרה המסיבה הראשונה והיינו בדרך הביתה, הוא שאל מיד מתי עושים עוד מסיבה ואז ידעתי שקלעתי".

האבות באים כדי להכיר בחורות

על הרחבה כשלושים הורים עם ילדיהם, רוקדים לצלילי "אדון שוקו" של אריק איינשטיין, מקבץ להיטים של רוני סופרסטאר, וגם "אני פרחה" של עופרה חזה. המבוגרים מצטרפים למילים, הצעירים מנענעים, ועלמה בת הארבע בוכה בכי תמרורים – היא רוצה הביתה. יעל, אמה, מסבירה שהרעש הבהיל אותה והאורות מכאיבים לה בעיניים. נסיונות השכנוע לא מצליחים והילדה, שהתלבשה כבר בצהריים בחצאית החגיגית שלה לכבוד המסיבה, סוחבת את אמה החוצה ובלית ברירה נוטשת את זירת הבילוי.

רוב המפזזות ברחבה הן, כמה לא מפתיע, אמהות. מעט האבות שהצטרפו לאירוע מעדיפים להתבונן מהצד, רק אחד או שניים נעים בחוסר חשק מופגן, כעושים טובה לילד הפרטי שלהם. "מסתבר שכל מה שקשור לפעילות עם ילדים, הוא עדיין, אוטומטית, נחלת האמהות. אני חייבת לחשוב איך להזיז יותר את האבות", רוטנת אופק-אחאי.

בתחום אחר האבות, דווקא, מגלים פעלתנות יתרה. "נוצר פה ליין היכרות סמוי בין הורים גרושים שבאו ליהנות עם ילדיהם ומצאו אחד את השני. יצאו מכאן כבר שני זוגות", מספר אחד ההורים. בגזרת הילדים, לעומת זאת, לא נצפו רומנים סוערים וגם בבר לא הוחלפו מספרי טלפונים. "כנראה שיש לילדים בעיה כשההורים בסביבה", מנתחת אופק-אחאי, "הכל כאן ממוקד בהידוק הקשר המשפחתי. בגלל זה גם הגבלתי את גיל הבליינים ל-10. נראה לי שאחר כך זה מתחיל להיות פאדיחה לרקוד עם ההורים".

פחות מוזיקה מזרחית

הליין המוזיקלי של המסיבה מורכב בעיקר מהיפ-הופ ישראלי וטראנס. ממש כמו אצל הגדולים. "לפני שהייתי אמא בעצמי", מספרת אופק-אחאי, "עבדתי שלוש שנים בגן ילדים וכבר אז שמתי לב שילדים מתחברים בצורה מדהימה למוזיקה שהיא לא בהגדרה מוזיקה לילדים. התייעצתי עם גננות והרכבתי רשימה של מוסיקת קצבית. מסתבר שהילדים מאוד אוהבים ומתחברים לטראנס. הנחיתי את הדי.ג'יי לשים רק מוזיקה שמחה ולא לנסות על הילדים מוזיקה כבדה ואפלולית מדי".

- מה עם מוזיקה מזרחית?

"פחות. בלי סיבה מיוחדת אלא רק עניין של טעם. אבל לא הטלתי וטו מוחלט, עובדה שיש אצלנו לא מעט שרית חדד שהילדים מתים עליה".

בינתיים תופסת את מרכז הרחבה שירי בת החמש, ידיה צמודות בחוזקה אל אוזניה בניסיון להחליש את הסבל שגורמת לה המוזיקה. היא תוקעת מבט מלא תימהון באמה הרוקדת בג'ינס וגופייה ונראית יותר כנערה במסיבה פרועה. הפעוטה מנסה למשוך את תשומת לבה, אבל אמה נתונה כולה לצלילים ולתחושת השחרור שהם מעניקים לה. אחרי כמה שניות ארוכות, מבחינה האם בבתה, מרימה אותה על הידיים והשתיים פותחות בריקוד סוער.

גוני טמיר בן השש רקד כשעה עד שלא היה יכול לעמוד בווליום הגבוה. אביו החזיר אותו הביתה ואמו, סיוון, נשארה עם נוי, אחיו התאום, שדווקא זרם עם המוזיקה ולא התלונן על הבומים באוזניים. "במסיבה הקודמת שניהם רקדו והשתוללו ונורא נהנו, והיום, משום מה, אין לגוני חשק. אני נורא אוהבת את הקטע של המסיבות, זו בעיני יוזמה ברוכה. יוצא לנו לרקוד עם הילדים רק בגן, אנחנו מופעלים על ידי הגננת, שזה לא בדיוק הכיף האולטימטיבי. כאן אנחנו בדבר האמיתי, מועדון אמיתי ומוזיקה מעודכנת, כמו שצריך. הילדים חווים בילוי אמיתי ולא משהו ילדותי ומלוקק. גם אני רוקדת כאן כמו שאני רוקדת בלי הילדים, קצת שותה, נכנסת לאווירה. זאת בעצם יציאת השבת שלי ושל הבנים שלי. האמת, מה רע לפתוח ככה את השבוע?"

- זה לא מוקדם מדי להתחיל בגיל שש את סצינת המועדונים?

"ממש לא. מה רע בלרקוד עם אמא? מה רע במוסיקת טראנס? ברור שאם כיף להורים כיף גם לילדים".

השאלה היחידה שנותרת תלויה באוויר היא מה עוד יצליח לרגש את הדור הבא של המועדונים, אם התחילו את המסיבות שלהם כשהיו בני שלוש עם קוקיות בשיער, מוצץ בפה ונענועי תחת סקסיים מול פרצופו של הדי.ג'יי.