התיק נגד אגמון נסגר מחוסר ראיות

הפרקליטות הודיעה הבוקר (ב') כי החליטה לסגור את תיק החקירה בחשד למעשים מגונים והטרדות כנגד מנכ"ל תיאטרון הבימה לשעבר, יעקב אגמון, בשל חוסר ראיות מספיקות. 

אגמון, מצדו רחוק מלהרגיש הקלה. בשיחה עם ynet הוא אומר היום: "לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה אויבים. מהרגע שהידיעה על החלטת הפרקליטות יצאה, הטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. מי מצלצל אם לא אלו שרק לפני זמן קצר שמחו לאיד. אלה שהתחבאו עד היום יוצאים פתאום מכל החורים".

אגמון גזר על עצמו שתיקה מאז פרסום התלונה בעצת פרקליטו, עו"ד אלי זוהר: "הסיכום היה שאני לא מגיב, ועד היום שתקתי. אבל אני חושב שיש מקום לדיון ציבורי נרחב על הקרקס הזה שביום אחד הופך את חייו של אדם רק על סמך הגשת תלונה", אמר.

פרקליטיה של המתלוננת, עו"ד אורית חיון וגבי לסקי, מסרו כי בכוונתם לערער על ההחלטה: "בינינו לבין הפרקליטות ישנה מחלוקת לגבי פרשנות החוק להטרדה מינית, ועל רקע זה יוגש הערר. ההחלטה לסגור את התיק היא החלטה מוטעית. אם היה זה אדם אחר, ולא יעקב אגמון, אין לנו ספק שהפרקליטות לא היתה מבטלת את התיק. אחרי כמה זיכויים של אנשי ציבור, בפרקליטות המדינה נוקטים משנה זהירות כשמדובר באדם בעל השפעה. בתיק שמצוי בתקשורת הזהירות כפולה, ובעינינו מדובר בזהירות יתר על המידה".

אגמון: "חשבתי שהעולם השתגע"

מנהל התיאטרון לשעבר הוסיף כי "לא היה משפט, לא נפתחה חקירה וכותרות העיתונים כבר גזרו את דיני. זו היתה שפלות, ההתנהגות של התקשורת הישראלית ששיתפה פעולה לא עם העובדות, אלא עם עצמה", הוא אומר.

אגמון נזכר ביום ההוא שבו הטלפון צלצל: "כתבת גלי צה"ל היתה על הקו. אני זוכר שהייתי בהלם. כשהכותרות בעיתונים התחילו חשבתי שהעולם השתגע. מה קרה לשפיות בפרסום? איפה הצניעות עד לגזר הדין? למה חייבים ישר לקפוץ לכותרות ראשיות?".

אגמון יודע שהחלטת הפרקליטות אינה חותמת את הגולל על הפרשה: "איך הסיפור הזה יכול להיות מאחוריי? זה לא סוף פסוק, ואי אפשר עדיין לסכם את זה. מעבר לעניין הציבורי יש כאן עניין אישי. זה החיים שלי, אני בן 77 ופתאום שכחו את כל מה שעשיתי. זו לא חגיגה, רחוק מזה. את שואלת איך אני מרגיש? אני מרגיש נאחס. יש לי גועל נפש מכל העניין הזה".

התלונה: מעשים מגונים והטרדות

כזכור, הגישה מי שהיתה מזכירתו של אגמון במשך שנתיים תלונה נגדו בה טענה כי הוא ביצע בה מעשים מגונים בשלוש הזדמנויות שונות והטריד אותה מילולית ופיזית. לאחר שהתיק עבר להתייעצות בפרקליטות נערכו פגישות עם המתלוננת ולאגמון נערך שימוע ובעקבות התהליך הזה הגיעו בפרקליטות למסקנה כי לא יתגבשו ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בבית המשפט. הוחלט על גניזת התיק.

במאי הודיעה המשטרה, כי היא לא מצאה מספיק ראיות להעמיד את אגמון לדין. זאת, לאחר עימות שנערך בינו לבין האישה שהתלוננה כי הטריד אותה מינית. בעימות לא ניתן היה לקבוע מי מבין השניים דובר אמת - ולפיכך העבירה המשטרה את תיק החקירה לפרקליטות ללא כל המלצה.

הפרשה החלה לאחר שמזכירתו של אגמון, תושבת השרון בת 36, התלוננה כי הוא הטריד אותה מינית וביצע בה מעשים מגונים בזמן שעבדה תחתיו בתיאטרון. אגמון עצמו הכחיש את הדברים ועורך דינו, אלי זהר, מסר בשמו כשהפרשה התפוצצה: "מר אגמון שמע בתדהמה על התלונה נגדו. דמה של אישיות ציבורית אינו הפקר".

העובדת סיפרה במשטרה כי החליטה להתלונן לאחר שפנתה למרכז לנפגעות תקיפה מינית, ושם המליצו לה להגיש תלונה במשטרה על מסכת ההטרדות המיניות שעל פי החשד עברה.

עו"ד אלי זהר, המייצג את אגמון, הגיב: "מר אגמון שמע בתדהמה על התלונה נגדו. מר אגמון לא הטריד מעולם את מזכירתו ומערכת היחסים ביניהם

לא חרגה ממערכת יחסים חברית שהיתה לו עם כל העובדים והעובדות בתאטרון. לתדהמתו מהתלונה תרמה הפרידה הלבבית והחמה שהיתה בין מזכירתו לבינו לפני חודשיים עם פרישתו מהתפקיד.

אגמון פרש מתפקידו לאחר מאבק משפטי ארוך על דרך התנהלות התיאטרון. כשהועלה הרעיון להאריך את כהונתו בשישה חודשים, התנגדו לכך העובדים בחריפות. יו"ר ועד העובדים של "הבימה", אריה כץ, אמר אז: "הארכת כהונתו של אגמון תפגע חד משמעית בתיאטרון ובעובדיו. במשך 9 שנים עשה אגמון בתיאטרון כבשלו". "כשהוא יילך, ייצא מכאן הרבה לכלוך", הזהיר יו"ר הוועד.