המטוסים ממריאים וכדור-הארץ מתחמם

הירידה המתמשכת במחיריהן של טיסות הנוסעים היא גורם מפתה, המאפשר להמוני בני-אדם בכל רחבי העולם (או לפחות בצדו המפונק של הגלובוס) להשתמש יותר ויותר במטוסים לצרכים שונים. אולם אליה וקוץ בה. בבריטניה צופה הממשלה, כי עד שנת 2020 יוכפל מספר הטסים במטוסי הנוסעים. על פי התחזית, יוכפל מספר הטסים מ-189 מיליון בשנת 2002 עד למספר שבין 350 מיליון ל-460 מיליון בשנת 2020.

תחזית זו, המבשרת לכאורה טובות, מתנגשת עם כוונתה של המדינה להפחית עוד ועוד את פליטת הפחמן הדו-חמצני, שהוא גז החממה בעל ההשפעה הגדולה ביותר על התחממות כדור-הארץ. כוונתה של בריטניה היא להפחית פליטה זו בשישים אחוזים עד שנת 2050, כדי למנוע עלייה בטמפרטורה העלולה להמיט על כולנו סכנה של שינוי אקלים.

אנשי מרכז טינדל לחקר שינוי האקלים (Tyndall Center for Climate Change Research) הצביעו על הסתירה בין השאיפה להפחית את פליטת הפחמן הדו-חמצני לבין הגידול המהיר הצפוי במספר הטסים. קווין אנדרסון (Anderson), מאנשי המרכז, טוען שאם בריטניה לא תיערך להפחתת פליטת הגז של המטוסים, יהיה על כל שאר מגזרי המשק הבריטי לשאת בנטל ולעבור למשטר דרסטי שבו פליטת גז זה תנוטרל לחלוטין, או במילים אחרות, תרד לאפס.

האם אפשר לקדם משימה שכזאת (הפחתה לאפס של פליטת הפחמן הדו-חמצני בכל המשק, מלבד מגזר התעופה) מבלי לפגוע בכלכלה הבריטית? אנשי מרכז טינדל טוענים שהפחתה כזו ניתנת לביצוע בשתי דרכים. האחת היא שימוש גובר והולך במקורות אנרגיה הפולטים שיעורים מופחתים של פחמן דו-חמצני. האחרת היא שיפור נצילות הפקת האנרגיה. נצילות היא החלק היחסי של האנרגיה השימושית, מתוך כלל האנרגיה המושקעת במכשיר או במתקן. 

הגברת היעילות, מאפשר קבלת אנרגיה שימושית רבה יותר מאותה כמות אנרגיה מושקעת (אין בכך סתירה לחוק שימור האנרגיה, משום שעל חשבון האנרגיה השימושית הנוספת, מתקבלת פחות אנרגיה בלתי שימושית, כגון אנרגיית חום).

האם אפשר לקצץ בכל זאת גם בפליטת הפחמן הדו-חמצני של המטוסים? אחת הדרכים המוצעות להפחתה כזו, או לפחות למניעת חלק מתוספת הפליטה הצפויה, היא הטלת מס על הדלק המיועד לתעופה. את ההצעה הזאת העלתה "קבוצת הלחץ של חברי כדור-הארץ" (Environmental Pressure Group Friends of the Earth). הצעה זו מנוגדת לדעתו של שר התחבורה של בריטניה, אליוט מורלי (Morley). מורלי סבור שאם אכן יוטל מס כזה, הנוסעים יסכימו לשלם את מחירי הטיסות היקרים יותר, והמס לא ישיג את מטרתו – הפחתת פליטת הפחמן הדו-חמצני ממטוסים.

כך או כך, לצערנו אנו מצויים כרגע בתקופת ביניים, שבה הטכנולוגיה איננה מאפשרת עדיין טיסות כדאיות מבחינה כלכלית המוּנעות באמצעים אחרים מלבד מוצרי נפט, כגון תאי דלק והנעה חשמלית. עד שנת 2020 נותרו 14 שנה, וספק אם עד אז יהפכו האמצעים המוזכרים למעלה, או אמצעים אחרים, לכדאיים מבחינה כלכלית בטיסות. דבר זה מטיל עלינו אחריות כבדה לשמור על פליטה מופחתת ככל האפשר של פחמן דו-חמצני, עד שתגיע הישועה הטכנולוגית המיוחלת.