התנתקות מחמאסטן

אנשי ימין טוענים כי יש להתארגן כך שנוכל להתגונן בפני הקמת מדינה איסלאמית קיצונית על-ידי המשך השליטה בכל נקודה אסטרטגית בגדה המערבית ועל-ידי חיזוק ההתנחלויות בגדה. כמו כן, יש להפסיק את העברת כספי המסים והמע"מ, שישראל גובה, על-פי הסכם אוסלו, עבור הרשות. אך קיימת גם גישה שונה, המניחה שאנו הולכים לתקופה ארוכה למדי של העדר כל סיכוי להידברות ולהסדר. גישה זו מורכבת מהאלמנטים הבאים:

1. התנתקות חד-צדדית לגבולות ביטחון. המצב הנוכחי של המשך האחיזה בחלק ניכר מן הגדה הוא הגרוע מכל. הוא מסכן את היותה של ישראל מדינה יהודית, במובן הלאומי, ואת היותה של מדינה דמוקרטית. הוא מנציח משטר של כיבוש, שלעולם לא יתקבל על-ידי הפלסטינים ומשפחת העמים. אולם החזקה בחלק משטחי הגדה לצורכי ביטחון היא חיונית לביטחוננו, ואף עשויה להיות מובנת הן לאמריקנים והן לאירופים.

2. הורדת יישובים. אין מנוס מאשר להתחיל בהליך מדורג של הורדת יישובים רבים ביהודה ושומרון. חלק יורד כליל וחלק קטן יועתק לשני גושי התיישבות, כמו גוש עציון, שההסכמה לעצם קיומם ניתנה באופן ברור - גם אם ללא ציון מפורש של האזור - באיגרת הנשיא בוש לראש הממשלה באפריל 2005.

3. השלמת הגדר. הגדר הופכת לחיונית מאי-פעם. חמאס, יש להניח, ימשיך ביתר עצמה בפעולות טרור, וקיים חשש כבד שבפעולות הללו ישתתפו גם כוחות הביטחון הפלסטינים, שבסופו של דבר יעברו לשליטתו. זה כבר קרה בעבר, תחת שלטון ערפאת, וזה יקרה שוב. הגדר והערכות צבאית לאורכה היא יותר ויותר חיונית.

4. נדיבות בקביעת תוואי הגדר. ראש הממשלה שרון וגם ממלא מקומו אולמרט כבר אמרו שהם חותרים להקמת מדינה פלסטינית. הם לא אמרו שאין מכך מנוס אלא אמרו, שהם רואים בפתרון של שתי מדינות ממערב לירדן פתרון ראוי, ועל כן על ישראל לגלות נדיבות בקביעת תוואי הגדר. קילומטר לכאן או לכאן לא ישנה דבר, ומה שאינו חיוני ביותר מבחינה ביטחונית, בשונה משליטה ישראלית בבקעת הירדן למשל, אסור שיזיז את הגדר מן התוואי של הקו הירוק. כך גם רואה זאת בית-המשפט העליון שלנו, שהתקבלה עוד לפני חוות הדעת של בית-הדין הבינלאומי בהאג.

גישה נדיבה זו תאפשר ליצור מדינה פלסטינית שיש בה רציפות טריטוריאלית וקשר טריטוריאלי בין צפון הגדה לדרומה. יש גם מקום לחשוב על סלילת כביש עילי - על עמודים - לאורך כ-40 ק"מ, שיחבר בין רצועת עזה לדרום הר חברון. זאת כדי ליצור קשר ישיר, שלא מסכן את ישראל, בין שני חלקי המדינה הפלסטינית. מי שראה את הכבישים העיליים בניו-ג'רזי ובדרום פלורידה, למשל, יודע שהדבר אפשרי, וגם ניתן לגייס עבורו מימון בינלאומי.

5. המשך העברת הכספים לרשות הפלסטינית. תהיה זו טעות קשה, מבחינתנו, לפגוע ברמת החיים והשירותים של תושבי הגדה ורצועת עזה. יצירת מצוקה כלכלית קשה לא תביא להדחת החמאס, שכן הם נבחרו למספר שנים באופן דמוקרטי. מנגד, מצב כאוטי רק יגביר את התסיסה ויביא להאשמת ישראל בהרעבת האזרחים. מצב כאוטי עלול גם להביא לחדירה של אל-קאעידה לאזור, שמתערבת, על פי תפישתה האסטרטגית, רק באזורים של מהומה ומבולקה. ועל כן עלינו להמשיך בהזרמת חשמל ומים ובהעברת סחורות ואף - בפיקוח מלא וקפדני - לאפשר מעבר של כוח אדם לצורכי עבודה בישראל. אסור לנו גם להפסיק את העברת תשלומי המס והמע"מ, שאנו גובים עבורם על-פי הסכמי אוסלו. אין גם מקום להתנגד להעברת כספי פיתוח מן הקהילה הבינלאומית, בתנאי שניתן יהיה לפקח על הוצאת הכספים למטרותיהן המיועדות.

הקמת ממשלת חמאס ברשות מהווה שינו דרמטי במערכת היחסים שבינינו לבין הפלסטינים, והדבר יימשך שנים. אפילו אם האחיזה במושכות השלטון תמתן את החמאס, יימשך התהליך שנים אחדות, ועל כן על ישראל להיערך לשינוי זה ולחשוב על עשר השנים הבאות במונחים אחרים, שיבטיחו את ביטחונה מצד אחד ואת אופייה היהודי והדמוקרטי מצד שני.

שמואל שנהר, עורך-דין