בנות, למה אתן כל כך מסובכות?
מדוע בחורות מחפשות רק את כל אלה שיתייחסו אליהן כמו זבל? שהרי כל בחורה מחפשת בשלב מסוים את המניאק. זה סוג של ריגוש? כיבוש? לבלוגר רגע אמדוד לי יש הרבה שאלות
לפני כמה ימים הפנתה אותי ידידה טובה שלי לאתר בו מתפרסמת כתבה של בחורה סימפטית, שסיפרה על חבר פוטנציאלי שלה ועל חששותיה הגואים מכך שהוא "לא רציני" ועומד לזרוק אותה. רשימה זו הובילה לדיון מתמשך במיילים, ובסופו של דבר ביססה את דעתי, שהיתה מוצקה למדי גם כך עד אותו רגע - בנות לא יודעות מה הן רוצות.
באמת - ואני פונה בקול נרגש לכל המין הנשי (שאותו אני מעריץ - שלא תטעו חלילה...) - מה נסגר???
מדוע - (וכאן מגיעה רשימה ארוכה יחסית של שאלות) :
מדוע כשאתן נכנסות לקשר אתן חייבות - אבל חייבות - להסתיר את רגשותיכן ו"לשחק אותה" קרירות ולא מעוניינות, אבל שנייה לאחר המפגש עם אותו בר-מזל אתן פונות לחברותיכן: "הוא כזה חמוד, מתוק, רגיש". מה רע בכנות? האם אתן באמת חושבות שהידיעה שהוא מצא חן תרחיק אותו מעליכן? אני לא מתכוון להערצה עיוורת, אלא מה שאת מרגישה, זה מה שאת מקרינה, נטו.
מדוע אתן צריכות להרגיש לא רצויות, מדוע אתן מחכות לרגע בו הבחור יגיד "לא היום ממי - היום אין לי כוח / אני נפגש עם חברים" כדי לפתח תיאוריית קשר מסובכת, שאולי הוא לא ממש רוצה אתכן?
מדוע אתן סוחבות איתכן את כל סיפורי העבר, וכל בן זוג חדש צריך למעשה לסבול, כי החבר הקודם שלכן היה מניאק ואתן לא רוצות להיפגע שוב? מה מביא אתכן למחשבה שזה יקרה שוב? ואם כן - מה מביא אתכן למחשבה שאתן לא חלק מכך?
ובגדול - מדוע בחורות מחפשות רק את כל אלה שיתייחסו אליהן כמו לזבל? שהרי (וזה בדוק) כל בחורה תודה שהיא מחפשת בשלב מסויים את הבחור המניאק. זה סוג של ריגוש? כיבוש? ביות? אני באמת לא מבין.
בסופו של דבר, אותו בחור נחמד (אני לא מעיד על עצמי, אפשר להירגע) משקיע, מבין, מוכן, מעוניין, מתאמץ - יורד מהפרק כאילו נכשל בטסט, על לא עוול בכפו, וזאת מפאת חוסר עניין לציבור. ועוד בטענה "אתה בחור באמת מקסים - אבל אני לא בנויה לקשר".
מי שחשב שבנים מדברים על הזיונים שלהם - טועה בענק
כן כן, אני יודע, זה קורה לשני הצדדים. אבל בנים באמת הרבה יותר פשוטים מזה. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, ואם זה עובד אז סבבה - אם לא אז לא.
קחו לדוגמה את כל נושא הרכילות. מי שחשב שבנים מדברים על הזיונים שלהם - טועה בענק. בנות מסוגלות לספר על כל פרט הכי קטן (ולפעמים הפרט באמת קטן, ואין מה לעשות): כמה, למה, מה היא לבשה, אכלה לפני, איך היה, מה היה אחרי וכולי.
בנים? שיחה כזו תישמע בערך כך:
א': "זיינת אותה?"
ב': "כן".
א': "וואלה".
זהו.
בכלל, אתן יותר מסובכות בכל דבר. והסיבה היא באמת שאתן חושבות עם שתי האונות ביחד, משהו שרק נשים מסוגלות לעשות: להפעיל שיקול לוגי ורגשי במקביל. זה דבר שברוב המקרים יכול להועיל, אך באותה מידה להזיק. זכרים, לעומת זאת, אינם יכולים. או רגש או לוגיקה - בינארי ופשוט.
אז אתן מסובכות, חסרות ביטחון עצמי (ובאמת אין סיבה) ונוטות לבלבל את האויב מדי יום. ועם זה כנראה ניאלץ להתמודד. אבל אז לפחות קחו גם אותנו בהבנה.....
הבלוג של רגע אמדוד לי
