הממשל האמריקני נגד האינטרנט: מי ינצח?

לא - זה מה שאמרה ענקית החיפוש גוגל, לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש. לא נסכים למסור מידע על החיפושים שערכו המשתמשים שלנו. זה יפגע בפרטיות שלהם ויחשוף את הסודות המסחריים שלנו. ב-25 עמודים מנומקים הסבירה גוגל את עמדתה למשרד המשפטים האמריקני, שתבע ממנה את המידע כדי לקדם יוזמת חקיקה של מימשל בוש בנוגע לחשיפת ילדים לפורנוגרפיה באינטרנט.

הסאגה המשפטית הזו, שהחלה באוגוסט 2005 ועדיין לא הסתיימה, היא רק אחת מתוך שרשרת של תביעות משפטיות שונות שמעמידים גופי הממשל האמריקני אל מול ענקיות כמו סיסקו, יאהו ומייקרוסופט. ברקע, יוזמות חקיקה שונות, כמו חוק תקשורת חדש, שיטיל על החברות מס מיוחד, או חובה למחוק פרטים של גולשים, שנשמרו אצלן.

לעצמו להחמיץ ו-או לתפוס עליה טרמפ.

הכל התחיל, שוב, בגוגל. החברה החליטה להפעיל את מנוע החיפוש שלה בסין כאשר הוא מצונזר לבקשת השלטונות. הסיסמה היפה שלה, שצמחה בעמק הסיליקון, לא לעשות רע - התחלפה בקלות לבואו נעשה כסף. בכל זאת, 110 מיליון גולשים סיניים וקצב גידול שנתי של יותר מ-50% במכירות פירסום מקוון - לא הולכים ברגל (בעצם, לא נוסעים בריקשה).

גוגל ראתה כיצד מנוע חיפוש סיני בשם Baidu (שאגב, דומה לגוגל), מתמקם בנינוחות במקום הראשון באתרי החיפוש הסיניים.

תחת הלחץ העסקי הזה, החליטו בחברה, כי זכויות בעלי המניות הן הרבה יותר מעניינות מזכויות האדם. עדיף לתת לגולשים למצוא מידע בעזרת גוגל, מאשר שלא יוכלו למצוא מידע כלל, נימקו בחברה את ההחלטה העסקית, אבל אין ספק כי פניהם של הטוענים כך מאדימים כמו הדגל הסיני.

צנזור אתרים ומידע

לחברי הקונגרס זה היה סדין אדום. בחודשים האחרונים מייקרוסופט מחקה בלוג של עיתונאי סיני, יאהו מסרה לשלטונות הסיניים פרטים על עיתונאי מקומי, וסיסקו הואשמה בכך שהיא מספקת הדרכה כיצד להשתמש בנתבים שלה כדי לצנזר מידע.

לפני שבועיים זומנו כל נציגי החברות הללו לדיון בפני תת הוועדה לזכויות האדם של הקונגרס. הדיון ארך לא פחות משבע שעות, במהלכו הוטחו האשמות חריפות בפני נציגי החברות. יו"ר הוועדה, כריסטופר סמית', השווה את שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית בסין לשיתוף פעולה עם המפלגה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה.

בזמן השואה, יהודים הובלו באופן מדוייק לרכבות, שיצאו תמיד בזמן לתאי הגזים הודות לטכנולוגיית הכרטיסים המנוקבים שפותחה בארה"ב, תקף, כשהוא מתייחס בעיקר למידע שהעבירה יאהו למשטרה הסינית, שהוביל למאסרם של שלושה עיתונאים לתקופות שבין ארבע לעשר שנים.

החברות השיבו בתירוצים שונים ומשונים: מיקרוסופט טענה, כי לא הייתה לה מדיניות מתאימה בנושא, אך עתה היא נקבעה. יאהו אמרה, כי הייתה חייבת להעביר את המידע למשטרה הסינית, אך לא ידעה למה הוא ישמש, וסיסקו הסבירה, כי הנתבים שלה אכן יכולים לצנזר אתרים, אך היא אינה מתאימה אותם במיוחד עבור הממשלה הסינית.

דאגה כנה לזכויות האדם? לא בטוח. אותו כריסטופר סמית' הצביע, למשל, בעד חוק הפטריוטיות בארה"ב, שקבע גבולות חדשים בכל הקשור להצרת חופש הדיבור. בינתיים, על שולחן בית הנבחרים מונחת כבר הצעת חוק שתאסור על חברות אמריקניות לארח שרתים במדינות המצנזרות מידע באינטרנט, להציג תוצאות חיפוש מצונזרות, או למכור מוצרי רשת המאפשרים צנזורה למדינות כמו סין או וייטנאם.

עניינה של גוגל לא היה זוכה לתשומת-לב גדולה כל-כך אם החברה לא הייתה מגינה בחריפות על זכויות האדם דווקא בתוך ארה"ב. הכל החל כאשר ממשל בוש החליט על פסילת חוק בנוגע לחשיפה של ילדים לתכנים פורנוגרפיים ברשת. החוק קובע, כי לא יוצגו תכנים מיניים מפורשים באתרים מסחריים, אלא אם כן הם לא זמינים לקטינים. בית-המשפט העליון האמריקני קבע, כי יש לקבוע במשפט נפרד האם החוק לא נוגד את החוקה.

כחלק מההכנות למשפט, ביקשו במשרד המשפטים מגוגל עותק ממידע החיפוש של שבוע אחד בלבד. במשרד קיוו, כי המידע יוכיח לבית-המשפט, כי גולשים, ביניהם ילדים, יכולים להיחשף בקלות לפורנוגרפיה. הם גילו עניין רק בנושאי החיפוש של הגולשים, ולא ביקש מידע לגבי זהותם, או לגבי כתובת האינטרנט ממנה הגיעו.

יאהו, אמריקה אונליין ומייקרוסופט נענו לבקשה, והעבירו מידע דומה. גוגל סירבה. בתצהיר שהגישה לבית-המשפט, שנדרש לעניין, טענה החברה כי לא תפר את פרטיות המשתמשים שלה, והביעה חשש כי המידע ישמש את רשויות האכיפה כדי לחקור אנשים שחיפשו מונחים כמו גידול מריחואנה או פריצה לממירים.

עתה ממתינים לדיון נוסף במשפט, שייערך באמצע מרץ. אבל הפרשה כבר הביאה את ארגוני הפרטיות אל קידמת הבמה. הם טוענים, כי מנועי החיפוש מאחסנים יותר מדי מידע לאורך יותר מדי זמן. ברשת, לעומת זאת, סוערות הרוחות נגד גוגל, שהפכה פתאום לאבירת זכויות היוצרים בכל מה שקשור לאמריקנים. החברה, אומרים חלק מהפרשנים, פשוט יודעת, שמסירת נתונים כאלו, למרות שהם לא בהכרח מזהים את הגולשים, יכולה להיות הרת-אסון מבחינה עסקית.

בצל המאבקים המשפטיים על זכויות הגולש, שספק אם הם מטרידים את הגולש האמריקני הממוצע, מתקיים דיון שעלול להשפיע על מה שבאמת מכאיב לצרכן: הכיס. הקונגרס האמריקני החל באמצע 2005 בסדרת דיונים, שמטרתה לעדכן את חוק התקשורת הפדרלי. החוק האחרון שנחקק ב-1996 אינו עונה על האילוצים החדשים

שיצר האינטרנט, או במילים פחות מכובסות, דופק את חברות התקשורת.

הטענה המרכזית של החברות הללו היא, שענקיות האינטרנט עושות ברוחב הפס כבשלהן. משימוש בפס צר וגלישה בעמודי טקסט בלבד, עברו הגולשים לצריכת ג'יגהבייטים של מידע, בזכות תכני וידאו, הורדות מהירות, וגם - איך אפשר בלי - שיתוף קבצים.

אנחנו יוצאות המפסידות, שרות חברות התקשורת במקהלה אחת את מזמור הקוזאק הנגזל. כמובן שהן מתעלמות מכך שבמשך השנים, הן היו שגלגלו סכומי-עתק ממכירות של פסי גישה לאינטרנט, שהלכו ותפחו עם הזמן. אבל הן מסתכלות קדימה, רואות את גוגל משיקה חנות וידאו ברשת ואת אמריקה אונליין מציעה סרטים, ומבינות כי הבעיה האמיתית עדיין לפניהן.

להפלות בין סוגי תכנים

הבקשה שלהן מהקונגרס היא פשוטה: אפליה. לא כל התכנים נולדו שווים בפני הפס, אומרות החברות, ומבקשות כי יורשה להן להפלות בין סוגי תכנים שונים. הורדת וידאו? תשלם יותר על כל ביט. שלחת בסך-הכל הודעה טקסטואלית במסנג'ר? תשלם פחות. חברות התקשורת לוטשות עיניים אל קופות המזומנים השמנות של חברות האינטרנט.

אפל רוצה לספק סרטים מהירים לגולשים שלה? אין בעיה, שתשלם. הטיעון הגיוני: הקמת רשתות תקשורת מהירות עולה כסף רב ויישומים חדשים באינטרנט יזללו עוד ועוד סיבי תקשורת אופטיים. ללא מימון נוסף לא יוקמו רשתות חדשות, ורשת האינטרנט רק תהפוך לאיטית יותר.

חברות האינטרנט מתקוממות. העיקרון של מידע שוויוני באינטרנט, או הרשת הנייטרלית, כפי שהוא מכונה - יופר. קבוצות צרכנים חוששות גם מקואליציות של חברות תוכן וחברות תקשורת, שיעניקו העדפה זו לזו בהעברת תכנים, ובסופו של דבר גם יצמצמו את הבחירה לצרכן וגם יעלו את המחירים.

נשואים פלוס

המתקפה על חברות האינטרנט לא נעצרת רק בזכויות אדם או בחוקי תקשורת מורכבים. חברי הקונגרס מציעים גם הצעות חוק נוספות, שמגיעות לכותרות, אך ספק אם הן ישאירו חותם בספר החוקים. הצעת חוק שהוגשה לאחרונה על-ידי חבר הקונגרס הדמוקרטי אד מרקי מציעה לחייב אתרי אינטרנט להשמיד כל מידע אישי על הגולשים בתוך פרק זמן סביר, אלא אם כן הוא דרוש לפעילות עסקית לגיטימית.

ההצעה מפרטת מהו מידע אישי: שם, כתובת, מספר טלפון, כתובת דואר אלקטרוני וכו'. לטענת מרקי, הדבר יסייע לעצור את תופעת גניבת הזהויות - גניבת פרטים אישיים של גולשים, וביצוע פעולות באתרי אינטרנט בעזרתם. אבל ההצעה, בינתיים, זוכה לביקורת, כיוון שלא ברור מהי מסגרת הזמן שבה יחויבו האתרים להשמיד את המידע. בנוסף, לא ברור על סמך מה ייקבע, כי המידע שאכן נשמר חיוני לפעילות העסקית.

ירח הדבש עבור חברות האינטרנט נגמר, אומר בשיחה אתנו הלוביסט מרקהם אריקסון מחברת NetCoalition. אריקסון מייצג בקונגרס חברות כמו גוגל, יאהו, News.com, וספקיות אינטרנט שונות. הוא סבור, כי חברות האינטרנט התבגרו, ומכיוון שהן חלק מהכלכלה העולמית, הן זוכות להתייחסות הולכת וגוברת של הקונגרס. לא מדובר דווקא בגל מכוון. לפני חמש שנים היה דיון נרחב בנושא הפרטיות, לפני שלוש שנים הקונגרס דיבר כל הזמן על קוקי'ס (קבצונים הנשתלים במחשבי המשתמשים, ר.ש).