פסיקה: השמצתם ברשת - אתם עלולים להיחשף

יש לחשוף שמות של גולשים באינטרנט במקרים בהם פירסמו דברים המעוררים חשש לעבירה פלילית, על פי החלטה חדשנית של בית המשפט השלום בירושלים (בש"א 4995/05). כך דווח באתר המשפטי של עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט באינטרנט.

הפרשה עלתה לדיון לאחר שאם של תינוקת בת שנה, עובדת בכירה בשירות המדינה, עתרה לבית המשפט על מנת לחשוף את פרטיהם של גולשים שפירסמו דברי לשון הרע מכוערים עליה ועל בתה. היא ביקשה להגיש תביעת לשון הרע נגד מי שפירסם את ההשמצות, אך מאחר וזהותם לא ידועה, התובעת ביקשה מבית המשפט להורות לספקי האינטנרט לחשוף את זהות הגולשים.

"בקשה זו מעוררת שאלה מעניינת הנוגעת לאיזון בין חופש הביטוי ללשון הרע באינטרנט",

כתבה השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, "מחד, החשיבות של האנונימיות באינטרנט המקדמת את חופש הביטוי, השוויון והדמוקרטיה. ומאידך, זכותו של הפרט לשם טוב ומניעת נזקים על ידי שימוש לרעה באותה אנונימיות".

הגולשים השמיצו בתגובות

על פי כתב התביעה, שניים מהגולשים שהשמיצו הם עובדי מדינת ישראל, אשר עשו שימוש במחשבים של המדינה לצורך הפרסום, ואילו השאר הם גולשים פרטיים.

עובדות המקרה, שאינן שנויות במחלוקת, הן כי ב-21 באפריל, 2005, פורסמה כתבה באתר, בנושא שאינו עוסק בתובעת או בילדתה. בסוף הכתבה פורסמו 247 תגובות, מתוכן 31 תגובות שעסקו ברמיזות ובהשמצות ביחס לזהות הוריה של התינוקת, מנהגיה המיניים של אמה, והאשמות בדבר גניבת כספים על ידה. בחלק מהתגובות התחזו המגיבים לתובעת והודו בשמה בהשמצות שיוחסה לה. כעבור ארבעה ימים ולבקשת עורך הדין של התובעת, חסם מנהל האתר את האתר לתגובות נוספות.

העותרת פנתה למנהל האתר, על מנת שיחשוף בפניהן את כתובות ה-IP של המחשבים מהן נשלחו התגובות, הוא נענה בחיוב, ובעקבות זאת היא עתרה לבית המשפט בבקשה להורות לספקי האינטרנט לחשוף את שמותיהם של בעלי כתובות ה-IP שאותרו.

ספקי האינטרנט סרבו למסור את פרטי הגולשים

המשיבים, ספקי האינטרנט בזק בינלאומי, ברק וחוות השרתים הממשלתית תהיל"ה הגיבו לבקשה בצורה שונה: שתי הראשונות הודיעו כי המידע על מפרסמי ההודעות מצוי במאגריהן, אך הן מתנגדות לבקשה מטעמים משפטיים, ואילו מתהיל"ה נמסר, כי המידע המבוקש אינו מצוי עוד במאגריה, והוא נמחק.

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מתבססת בהחלטתה, על הפסיקה הישראלית, שנוטה לאפשר חופש מרבי באינטרנט, תוך הטלת מגבלות מצומצמות, אך במקרים בהם עולה חשש לשימוש לרעה, חויבו ספקי אינטרנט בחשיפת שמות הגולשים.

הבחנה בין אחריות אזרחית לפלילית

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מזכירה כי המחוקק והפסיקה מבחינים בין שתי רמות של אחריות המוטלת

על המפרסם לשון הרע. רמה אחת היא הרמה האזרחית. אם פרסם אדם לשון הרע אודות אחר, יוכל הנפגע להיפרע ממנו באמצעות פיצויים או הוצאת צו מניעה. רמה גבוהה יותר של אחריות תוטל על מי שנתכוון לפגוע באדם, ועליו תוטל אחריות פלילית, שכן באותו מקרה נפגע גם האינטרס הציבורי.

"אני סבורה, כי לעניין גילוי שמות הגולשים, רק במקרים מהסוג האחרון, כלומר רק במקרים בהם עשויה לקום אחריות פלילית, יש להגביל את חופש הביטוי של הגולש באינטרנט, וליתן לניזוק סעד בדמות חשיפת שמו של הגולש. במקרים בהם לא עשויה לקום אחריות פלילית, לא ראוי בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, להגביל את חופש הביטוי של הגולש, ולחשוף את שמו. קביעה זו עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה, אשר נהגה להגביל את חופש הביטוי באינטרנט, כאשר נפגע אינטרס הציבור או שלום הציבור".

אגמון-גונן קובעת, כי במקרה זה, בו פורסמו תגובות משמיצות בחוסר תום לב, אין לאפשר שימוש באנונימיות כדי לפגוע במכוון באחרים. היא הורתה לבזק בינלאומי ולברק לחשוף את שמותיהם של הגולשים שפרטיהם נמצאים בידיהן, כמפורט בהודעות שהומצאו לבית המשפט

בית המשפט קרא לשקול אם אין מקום בהצעת החוק, המחייבת גילוי כתובות הגולשים במקרים מסוימים, לחייב את ספקי השירות לשמור את המידע במשך תקופת זמן נתונה.