עומר א-גוגו
הוא דאג שסטינג והבלאק אייד פיז ידפקו דרינקים בשקט, שנינט טייב ואפרת בוימולד ישתוללו כאילו אין מחר ושקארין מגריזו תדלק שמפניה בכיף. תכירו את עומר גרשון, המנוע שמאחורי מעוז הברנז'ה הלוהט, הוויסקי א-גוגו - נקודת ה-G, גרסת ה-VIP

דקות ספורות חלפו מאז התייצב עומר גרשון לעוד משמרת בשירות מערך יחסי הציבור של מועדון הוויסקי א-גוגו, סלון המסיבות התורן של סלבז ארצנו, ועד שהוא נדרש לטאטא מיני שערורייה פוטנציאלית מתחת לבר. העובדה שהסכים להכניס את הצלם שלנו אל תוך שמורת הטבע הסגורה שנקרא לה בקיצור הוויסקי, כנראה לא עשתה טוב לקולגות שלנו אצל המתחרים. מעברו השני של הסלולרי הסחוט מעודף שיחות נכנסות ויוצאות, קוצפים עליו בכירים בעמדות שונות שמאיימים כי אם חלילה יתפרסמו ב"פנאי פלוס" תמונות של סלבז מתוך הוויסקי, לא רק שהם לא יראו זאת בעין יפה, אלא גם יכריזו בזאת על מלחמת עולם.

 

"טוב, אין רגע משעמם בחיי הלילה", הוא מדגמן לעברי פסאדה נינוחה של אחד ששולט ברזי תעשיית הפי.אר ובו זמנית מתאמץ להסביר למי שנמצא מעברו השני של הקו שהסיבה היחידה של"פנאי פלוס" אישרו את חדירת הצלם לשטח הסטרילי היא בגלל שעושים עליו כתבה. "כן. מבטיח. לא, אף אחד לא יקבל תמונות של מריאנו בעמדה. זה הגיע עד אמנון דנקנר? אני לא מבין בשביל מה?".

 

למי מכם שלא הזדמן עדיין להתארח בוויסקי, שלוותה או ריבנדייל, תת השלוחות הפופולריות של תאגיד מועדון ה- TLV, זה הזמן להסביר שנתח ניכר מהמשכורת של גרשון, מפיק-מארח-הצ'יף שאחראי על יחסי הציבור של המותג הרב זרועי הזה, משולם לו כדי שיעשה כל מה שצריך, כדי שהבליינים המפורסמים שמתארחים בקונצרן ירגישו כמו בבית. מה זה בבית? בנעלי בית. טוב, אולי לא בפיג'מה אבל בלי שירגישו שמישהו - תרגום: צלמי הפפראצי - מפריע להם לעשות בבילוי את כל מה שהיה עושה אזרח פשוט אחרי ארבעה וודקה רד בול. ואם זה טוב לקהילת האח"מים המקומית, היו סמוכים ובטוחים שהשמועה תגיע גם לאוזני התח"מים (תיירים חשובים מאוד), דוגמת סטינג וחברי בלאק אייד פיז, שנחתו להופעות בישראל ומיד דפקו נוכחות.

 

 "סטינג היה הכי חמוד", משחזר גרשון. "צנוע לגמרי. הוא הגיע בלבוש מרושל, כאילו יצא הרגע משיעור יוגה, הוא היה הכי קול שיש אבל גם הכי לא מתערבב ודי מבודד. הבלאק אייד פיז לעומת זאת חיפשו את הבלגן, הם מיד ביקשו שנשים את המוזיקה שלהם במערכת והשתכרו ועשו שמח. זה הבונוס של הוויסקי", הוא שוטח בפניי את קצה המזלג של התיאוריה שעושה נעים בגב לחוג הסילון התורן. "העובדה שאנחנו לא נותנים לצלמים להיכנס לכאן והסלברטיז יכולים להרגיש בנוח. את יודעת, היו כאן אלפי ימי הולדת של סלבז, כמו עדי אשכנזי, בר רפאלי, נועה בן ארצי, קארין מגריזו ואייל טייב. וברגע שהם יודעים שיש צלם בפנים, יש איזשהו איפוק, הם לא יכולים לשתות כמו שצריך ובטח לא להשתכר וזה נורא מבאס. ואני חושב שמספיק מבאס להיות סלב שעוקבים אחריך מאחורי שיחים ומוציאים דברים שאתה אומר מהקשרם וממציאים עליך המצאות".

 

כבר 17 שנה שגרשון, "עוד רגע בן 32", מפלרטט עם חיי הלילה של תל אביב לפרנסתו. בגיל 15 יחצן את המסיבה הראשונה שלו במועדון הפינגווין ז"ל ומאז הספיק להתנסות בכל תחנה אפשרית בבירת הבליינים הרשמית של ישראל, רוב הזמן כיחצן ולתקופה גם כסלקטור ("מקצוע לא קל, אבל נחשבתי לסלקטור נחמד"). בשלוש וחצי השנים האחרונות כאמור, הוא ניצב מאחורי הקלעים של משפחת ה-TLV. "אני בעצם צריך להיות הפנים של המקום", הוא מצייר לי תמונת מצב, כשאנחנו פותחים את הערב על הבר בשלוותה, הילד המועדף עליו שפתח את שעריו בתחילת הקיץ כמדי שנה במפץ סלבריטאי גדול. "בפועל זה אומר להיות אחראי על ייחצון, שיווק, פרסום ומיתוג. מבחינתי החלק הכי כיף בשנה מגיע באחד באפריל, כשהמשרד שלי עובר לשלוותה. שם יש לי הכי הרבה אינפוט לשים וזה המקום שאני הכי חולש עליו מהבחינה האמנותית: משיבוץ די.ג'ייז, דרך סגירת הופעות, שיתופי פעולה עם יחצנים מליינים שונים ולבניית הרוח של המקום, לאיך יוצרים את האווירה".

 

מוזר, תמיד חשבתי שאווירה נוצרת מעצמה.

 

"תראי, עושים סיעור מוחות וחושבים איזה קהל צריך להביא ואיך מביאים אותו. הקהל הישראלי חסר סבלנות. הוא זקוק לריגושים, הרבה יותר ממקומות אחרים בעולם ומה שקורה הוא שכל ערב בעיר הזאת יש לאן ללכת והכל שוקק, אנשים יוצאים ושותים כל לילה כאילו אין מחר".

 

בין הוריקן הטלפונים שגרשון מתמודד איתו בגבורה מבלי להשתמש באופציית הסינונים ("כן, יש היום מסיבה נורא נחמדה. מריאנו מנגן, מריאנו מ'אלי ומריאנו', אויש איזה מפגר אני, מריאנו מ'ארץ נהדרת'. מה? מקום כבר אין, הכל שמור מראש, אבל אתן יותר ממוזמנות לבלות. אני שם.
צילום: שי וליץ
ואם יש בעיה בכניסה תרימו טלפון"), לבין הבליינים שחפצים לנופף לו לשלום ואולי לזכות על הדרך בטובות הנאה, ללקוחות שלא ראו אותו בחודשיים האחרונים ומתפעמים מגזרתו הדקיקה החדשה, גרשון מצליח להישאר דה הוסטס וויז דה מוסטס. במשך שעתיים שלמות הוא מעמיס אותי קדימה ואחורה בין שלוותה ("מאיה בוסקילה הגיעה עם דודי עכשיו") לוויסקי ("אני לא חושב שהצלם שלך יכול לצלם את מריאנו מתקלט"), שאומנם נמצאים מרחק יריקה זה מזה, אבל בגלל השמפניה והמרטיני אפל שזורמים לי בדם, מרגישים ממש רחוקים. ברגע קצרצר של פוקוס (הוא באמת יודע להשקות כמו שצריך), אני חוטפת אותו למשרד המעוצב של הוויסקי, שיתפקד כאי זמני של שקט.

 

מה הופך את המקום הזה לסלב מגנט? אין מקומות אחרים בעיר שאפשר לחגוג בהם חופשי על הבר?

 

"זה פשוט מאוד, אנחנו נותנים להם תחושה שזה הבית שלהם. כשסלבריטי מגיע תמיד יבקר אותו בשולחן אחראי משמרת לוודא שהוא בסדר, או לארגן לו שולחן במיקום טוב, יש כאלה שמבקשים בקבוק של דום פריניון, אז צריך לקרר בקבוקים מראש. הנקודה היא לתת להם תחושה שמישהו מלווה אותם".

 

שמרטפות אח"מים. מה עוד?

 

"צריך להיות אובר קומוניקטיבי כל הזמן. להכיר הרבה אנשים, לדעת לארח, ולתת לאנשים תחושה ביתית וחמימה, תחושה שהם רצויים, מועדפים, שהם VIP".

 

איך נותנים להם כזאת תחושה?

 

"כל אחד ואופיו אני חושב. צריך הרבה צ'ארם. צריך גם לדעת איך לגשת. יש אנשים שהתקשורת איתם קלילה יותר ויש אנשים שצריך לרכך. אלכוהול מאוד עוזר בריכוך ואני מעולה בלהיות שר המשקים, זה כינוי שדבק בי שנים בעיר הזאת. אנשים בעצם רוצים יחס, על אחת כמה וכמה יחס מועדף. ברגע שבן אדם יודע שהוא בא ואני נותן חיבוק ונשיקה ושואל מה הוא צריך ונותן איזה דרינק ראשון חינם, זה דבר נורא חשוב, א"ב של שיווק. וברגע שבן אדם מקבל את זה, למה שלא יחזור?".

 

אז אתה בעצם אמור לזכור מה עדי אשכנזי אוהבת לשתות, מה אפרת בוימולד מעדיפה לאכול ולצלילי איזו מוזיקה קארין מגריזו נהנית לרקוד.

 

"אתה לומד דרך העבודה מה העדפות של האנשים, חלקם גם חברים שלי מכורח הנסיבות, משנים של היכרות. יש כאלה שמאוד אוהבות שמפניה, קארין למשל, יעל גולדמן לא אוהבת אלכוהול אז היא כמעט לא שותה. הרוב אוהבים וודקה רד בול. יעל רייך היתה שותה איתי וודקה טוניק. זה משתנה אבל בגדול רובם אוהבים את הכל. כולם רקדו כאן על הברים והשולחנות, העיר יודעת מה המקום הזה מסמל, זה לא מקום סודי עם חריץ בדלת וקוד ססמה בכניסה, אבל כן מקום שמרגישים פה בחופשיות".

 

בוא נדבר על תופעת החינמים. בשנים האחרונות עדת הסלבריטאים מפונקת היטב על ידי יחצנים בתמורה לנוכחותם במדורי הרכילות בסמוך למותג המיוחצן. איזה דיל הם סוגרים בתמורה לביקור בוויסקי?

 

"התופעה הזאת די נרגעה בשנים האחרונות מבחינתי. אם זה ברמת הלתת דרינק, פינוק ראשון, אין שום בעיה. אף אחד לא שותה כאן חופשי על הבר. אני יוצא מנקודת הנחה שלא מגיע לאף אחד. אם רוצים לפנק ומרגישים חיבה בסיסית אז למה לא, אבל בגדול זה לא בא מהמקום שהיא היתה בעיתון אז בוא ניתן לה משקה חינם".

 

יש לך זמן לחיים אישיים, כשצריך כל הזמן לדאוג למלא את הכוסות לכולם?

 

"היתה תקופה שניסיתי לכבות את הפלאפון לשעה ביום, אבל זה לא הצליח. גם יש אותו לכל העיר, הדבר הכי קל בעולם זה להשיג את הטלפון שלי".

 

אחרי ערב עליז במחיצתו המרעננת של גרשון, שנראה כהכלאה בין היופי של ביורק לאופי של מיקי בוגנים, קבענו להיפגש לארוחת בוקר דלת פחמימות בבית הקפה גבריאל, הבית השני של גרשון בעיקר בימים. כבר חודשיים שהוא מצליח להתמיד במשטר דיאטטי קפדני שגרם לו להתכווץ ב-17 ק"ג עודפים ("סוג של שמונה ק"ג לחודש") ושמסביר את העובדה שבלילה שבילינו יחד, במקום להוריד דרינקים על הבר, הוא נתן בראש עם פרייה מוגז. "אני מרגיש עכשיו בריא יותר מאי פעם", הוא מסביר לי את גרסת ה'לרדת בגדול' שלו על חביתה וסלט והרבה טחינה מלמעלה. "יש לי גם מאמנת כושר אישית ומופלאה בשם ענת הראל מאז שבוע שעבר ויש עוד פעם בשבוע שאני מבקר בחדר כושר".

 

קשה להחליט אם הג'וב של גרשון חלומי או סיוטי. בפועל הוא כנראה שילוב של השניים. כדי להתמודד עם השחיקה ולהימנע מלהפוך למאפרה מהלכת עם כבד פגום, גרשון, טיפוס צבעוני וכאמור חיובי במלוא מובן המילה, מצא עם השנים דרכים יצירתיות לנתב את כישורי המינגלינג הבלתי נדלים שלו עם חוג הסילון הברנז'אי.

 במקביל לפעילות הלילית הלוחצת, הוא לרגע לא חשב להזניח את השעות המוקדמות של היום וכבר הספיק להתנסות בלא מעט הפקות טלוויזיה ונחשב למי שאחראי לתגלית הליהוקית ששמה שרון אילון ("ראיתי אותה בבראסרי ואמרתי לה בואי תהיי כוכבת, מה אכפת לך, ושנינו לא ידענו מה ייצא מזה"), להתעופף לניו יורק בגיל 25 ללימודי פרסום ושיווק ("אבא שלי רצה תואר ואני רציתי לחיות קצת בחו"ל. גרתי שם כמעט ארבע שנים וזאת היתה חוויה מאלפת כי צ'לסי זה כמו גיי גטו. עונת הציד נמשכת שם 24/7"), לחזור לארץ, ואפילו לתרום מניסיונו ההפקתי לטובת ארגוני התנדבות שונים כארגון הנוער ההומו לסבי ומעגל נשים ("זה מאפס אותי עם הצרות הקטנות והשטויות שלי").

 

אומרים שמבקרים הם אמנים מתוסכלים. יש לך תוכניות כמוסות לעשות שדרוג לפרונט?

 

"כשהייתי ילד רציתי להיות שחקן, כשגדלתי זה עבר לי. דווקא בשנים האחרונות יצא לי להשתתף בכל מיני תוכניות: עשיתי את פינת הלייף סטייל ב'אקזיט' לתקופה, עשיתי כתבות ל'Y בעשר'. יש לי גם פינה קבועה שאני מגיש ברדיו תל אביב. זה לא שיש לי שאיפה בוערת בבטן, אבל גיליתי שנורא נוח לי מול המצלמה, שמרגיש לי טבעי. אני עובד עכשיו עם כמה חברים על תוכנית שאולי אנחה. בגדול אני מתכנן לעבור את הקיץ בשלום ובהמשך להיות הבעלים הגאה של תאגיד כמו זה שאני עובד בו עכשיו. מעבר לזה אני מחשיב את עצמי לבחור דעתן, יש לי תמיד דעה על הכל ואם אפשר לעשות את זה בהומור, אז למה לא מול מצלמה?".

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה עומר א-גוגו
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ראיון
    המנוע שמאחורי הגוגו. עומר גרשון
    צילום: ינאי יחיאל
    7 לילות
    ynet ספיישל