כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

העורף מגויס? אז אל תפנו לנו עורף

גלי יודילביץ', בת 29 מתל-אביב, רואה ושומעת את הקולות על "העורף המגויס" וחושבת על משפחתה בכרמיאל. "מנהיגי המדינה שלחו את העורף למלחמה, שמו את אמונם בעורף הנאמן. אבל מה עם עניי העורף שלנו? ולמה המדינה מנהלת מלחמה על חשבון אזרחיה?"

גלי יודילביץ'עדכון אחרון: 24.07.06 , 00:55

ב-13 הימים האחרונים כל הפוליטיקאים ואנשי הצבא שמתראיינים בכלי התקשורת מרעיפים תשבוחות על העורף - המגויס, המאמין, התומך, הנוקשה, העמיד, החזק, המאוחד, ועוד ועוד. תושבי הצפון, העורף, הם מרכיב חשוב ביותר בלחימה, כך הם אומרים.

נכון, העורף אכן לוחם בגבורה, או יותר נכון עומד בגבורה. העורף דוחק במנהיגיו להמשיך במלאכתם ולהבטיח את ביטחונו. העורף נשמע להוראות, יושב במקלטים ובממ"דים, שולח את משפחותיו למרכז, נמנע מהתכנסויות, נמנע מלצאת למקומות עבודה לא ממגונים. העורף סופג אבידות ופגיעות קשות אך אינו מרכין את ראשו.

העורף בחזית. תמונות מכרמיאל (צילום: ירון ברנר)

ומי זה העורף הזה? אזרחים עובדים, מובטלים, עשירים, עניים, צעירים, מבוגרים, נשים, גברים, הורים, ילדים. כן, כולנו העורף.

שלשום אושרה הצעת החוק של אלי ישי שאוסרת על מעסיקים לפטר עובדים בצפון שלא הגיעו לעבודה בשל המלחמה, אך טרם אושרה ההצעה שתחייב את המדינה לשלם לעובדים את עלות שכרם. שר האוצר, אברהם הירשזון, כבר הודיע השבוע שאינו מתכוון לחרוג מתקציב 2006-2007 למרות המלחמה.

אז איזה ביטחון מציעה בעצם המדינה לעורף האהוב שלה בסוף המלחמה הזו? ביטחון מפני הרקטות של נסראללה, אבל לא ביטחון ויציבות כלכלית?

עניי העורף קודמים

מנהיגי המדינה שלחו את העורף למלחמה, שמו את אמונם בעורף הנאמן. ממש כמו בחיילי המילואים שמתגייסים בהמוניהם. חיילי המילואים המגוייסים, מקבלים תשלום על פי חוק מהמדינה ששלחה אותם להלחם בשמה. ומה עם העורף, תומך הלחימה הגדול מכולם, אותו עורף מגוייס? האם לא מגיע לו לדעת שהוא נלחם בעבור מדינה ומנהיגים שידאגו לו בתום תקופת המילואים הארוכה הזו, בה משרתים הוא וכל בני משפחתו.

אנחנו והעולם מטיחים האשמות בנסראללה שהוליך את אזרחי דרום לבנון למלחמה בניגוד לרצונם, שהוא לא באמת דואג לאזרחי המדינה, שלוחמיו מסתתרים מאחורי בתיהם של אזרחים תמימים. הלבנונים האמידים יותר נטשו את בתיהם בדרום המדינה, ועניי הדרום נותרו בלית ברירה לשמש כעורף של נסראללה.

אז נכון שמדינת ישראל עושה הכל כדי להגן על אזרחיה בעורף, אבל מה עם עניי העורף שלנו, בצפון, שמנועים מלעבוד, ואינם מקבלים שום הבטחה להגנה על ביתם שאולי לא יהרס בהפגזה הבאה אבל בקרוב לא יוכלו לשלם שכירות בעבורו. הממשלה מסרבת להכריז על מצב מלחמה בצפון משיקולים כלכליים, כדי שלא תצטרך לפצות את העובדים בצפון, ומנהלת כרגע מלחמה על חשבון אזרחיה.

העורף אינו רק משפחה אמידה שנסעה לבקר את הדודים בהרצליה. העורף ברובו מרוויח שכר מינימום, אולי קצת יותר, מגדל ילד או שניים שכרגע אין להם שום מסגרת להיות בה וחי בדירת 2.5-3 חדרים בבלוק בשכר דירה. הצבא צועד על קיבתו, את זה כולם יודעים. אבל מה לעשות, גם האזרחים צריכים כסף ללחם, וגם לשכר דירה או משכנתא, גנים, חיתולים, דלק, אוטובסים, ועוד. ואם האזרחים מגויסים כרגע למלחמה, אז מן הראוי שלא תתעורר אפילו שאלה לגבי פיצוי בשכר, או אפשרות של מעסיק לפטר או לא לפטר. בדיוק כמו כל חייל מילואים אחר של המדינה.

גייסתם? התגייסנו. לא שאלנו שאלות כי מדינת ישראל מחבקת את העורף שלה ודואגת לו.

אנחנו רק מבקשים דבר אחד: אל תפנו לנו את העורף בתמורה.

פורסם לראשונה 24/07/2006 00:02

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו