רומן עם 60 אחוז אלכוהול בנפח
כל הטיול שתינו רק מים וקולה, וזה בעצם פעם יחידה שאני ויואבי יחד ולא שיכורים. סיבה מספיק טובה להאמין שאחרי כל הטיול הזה הכל ייגמר. יש יחסים המבוססים על אמון ואהבה, ויש שמבוססים על אלכוהול. יכולים להתפתח אמון ואהבה, אבל בשביל זה צריך כנראה להיות בחורה
הסיפור הזה מתחיל בכלל בגליל. בגליל העליון, בין שבילים מסומנים ומאיר אריאל. מה שמעניין את יואבי בטיול הזה זה למצוא איזה שיא גובה. לעזאזל זה שאני נשרטת ונראית כמו מסננת, העיקר שהוא ימצא איזה נקודה עם מספר על המפה. פעם צנחן, תמיד מחפש שיא גובה.
אני חושבת שמפריזים בערך האהבה. זה לא שלא היתה לי - היתה אחת בצבא, כי כל הדברים הטובים קרו לי בצבא. אבל מאז אני מתחילה לחשוב שיותר מרגש, אהבה זה אינטרס. האינטרס של יואבי היה לא להיות לבד, זה שאני הגעתי היה במקרה. ומכיוון שההגעה שלי היתה פתאומית, ושימו לב למוטיב החוזר - היא לא היתה מתרחשת ללא מעורבות ידידתנו הטובה, וודקה - כך הרגיש יואבי חופשי להיעלם בפתאומיות.
כל הטיול שתינו רק מים וקולה, וזה בעצם פעם יחידה שאני ויואבי יחד ולא שיכורים. סיבה מספיק טובה להאמין שאחרי כל הטיול הזה הכל ייגמר. יש יחסים המבוססים על אמון ואהבה, ויש שמבוססים על אלכוהול. לא שמאלכוהול לא יכולים להתפתח אמון ואהבה, אבל כנראה בשביל זה צריך להיות בחורה. יואבי פיתח בעיקר האנגאובר.
אלכוהול זה דבר נפלא. מנטרל רגשות, מעלים פחדים, כמה "שוטים" והחיים יפים יותר. אם מישהו יצליח לפתח משהו שינטרל את תסמונת הפוסט-אלכוהול, אני מבטיחה לו את אהבתי לנצח. לא שזה גרויסע מציאה, אבל אני את שלי מבטיחה לקיים, רק תנו לי לחיות עם 60 אחוזי אלכוהול בנפח.
יכולתי להכניס פה מטאפורה שלמה, על כך שכל צעד שאנחנו הולכים בטיול מביא אותנו בעצם לסיום הקשר, לעשות הקבלה יפה של מסלול-קשר. אבל אני לא רוצה שזה יהיה ככה. לא רוצה שברגע שנגיע חזרה לעמק יואבי יגיד "תראי, את אחלה וטוב לי איתך, אבל זה לא פשוט..."
הנאום הזה של יואבי יחזור על עצמו מאוחר יותר, והנוסח כמעט ולא משתנה, רק התפאורה. והשנה. אז 2004, שמעתי את הנאום גם ב-2005 (פעמיים!) וההשערה שלי אומרת שמכיוון שאני בחורה, הווה אומר מטומטמת, הוא יחזור בגדול ב-2006.
יואבי ואני בגליל, לא משתטחים על קברי צדיקים
אומרים שיש בגליל אווירה רומנטית. אז אומרים. אגדה אורבנית מחורבנת שהמציאו זוגות כדי שגם אנחנו נשתכנע לבוא לגליל, לטייל שעות, לקפוא מקור ליד ברעם ובעצם נסבול כמותם. גם אנחנו כשנחזור נספר על האווירה הרומנטית בגליל. לא סתם הלכתי בחושך מחורפיש לפקיעין.
אז יואבי ואני. סיפור שהתחיל עקום, כמעט התיישר, ונגמר בבכי. והרבה אלכוהול. תמיד אלכוהול. יואבי ואני בגליל. לא משתטחים על קברי צדיקים, מנווטים עם מפת סימון שבילים ונהנים מהנוף.
מבט אחר:
עולם הדייטים על פי מדד הבירה
זיו ארליך
אחרי "הרצה" של כחמישה דייטים, הבנתי שהקלישאה נכונה, ושעדיף להתרכז בלהיות מי שאני. אה, ואם זה לא מספיק, כדאי פשוט להעלות את מפלס האלכוהול במעט, משם הכל נראה טוב יותר. כך עברתי כמה עשרות דייטים, שכולם היו מוצלחים. אם לא בגלל רמת השיחה, לפחות בזכות רמת הצריכה
יואבי לא נעלם, זו סתם אשליה. יואבי תמיד ברקע. תמיד מלווה אותי כסיפור אהבה נכזבת. אהבה גדולה, היחידה שחשבתי שתישאר לכל החיים. הוא גם תמיד צץ ברגעים החמקמקים האלה, שאני חושבת שאני מאושרת, רק כדי להזכיר לי שפעם "מאושרת" היה משהו הרבה יותר גדול.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
