הח"כים של אסד
בדיוני התקציב קולם לא נשמע, הפער והעוינות נוחים להם ורק "שליחות" בסוריה מעוררת התלהבות
קשה להבין את חברי הכנסת הערבים. גם מי שדוגל בפשרה עם שכנינו ומוכן לקיים עימם דיאלוג, יתקשה להבין מה רוצים הח"כים להשיג. עד כה ניתן לומר בבירור שכל הישגם הוא העמקת הקרע והחשדנות בין יהודים לערבים. קולם לא נשמע בדיוני התקציב על העמקת העוני בקרב ערביי ישראל, ונראה כי הנושא החברתי אינו מעניין אותם כלל. פרט להפרחת סיסמאות מדי פעם על קיפוח, לא נשמע קולם. אנרגיה ומרץ, התלהבות ופעילות אקטיבית הם מגלים רק כאשר הם נוסעים לבקר את בשאר אסד או בלבנון.
אולי נשגב מבינתם כי אנחנו, אזרחי ישראל היהודים, כמו גם מרבית שולחיהם הערבים, איננו מעוניינים כלל בשליחותם. אנחנו לא רואים בהם נציגים שלנו וגם לא שליחים שלנו. אין ביכולתם למתן את עמדת מדינות ערב ואין ביכולתם להביא את דברינו אליהם. מה התועלת לערביי ישראל בביקוריהם אצל אסד? מה התועלת לנו האזרחים היהודים בשליחותם? המקום החשוב ביותר לביקורים עבור חברי הכנסת הערבים הוא אולי מדינות המפרץ העשירות.
אדרבא, כשם שהיהודים יודעים לשנורר כספים מהקהילות העשירות בעולם היהודי לצורך פרויקטים חברתיים וקידום אוכלוסיות חלשות, כך גם חברי הכנסת הערבים יכולים לגייס כספים מאחיהם העשירים למטרות פיתוח חברתי וכלכלי של האוכלוסיה הערבית בישראל. זה אולי פחות זוהר, אבל הרבה יותר מועיל. קשה להבין מדוע הקבוצה הזאת נבחרת פעם אחר פעם לייצג את האוכלוסיה שהם פועלים נגדה.
את התלונות על הקצנה בעמדות האזרחים היהודים כלפי ערביי ישראל יש להפנות ישירות לחברי הכנסת הערבים, הפועלים ללא לאות להעמקת הקרע בין שתי האוכלוסיות. מובן ומקובל שחברי כנסת ערבים יתמכו בעמדות יוניות, ויצהירו על כך בפומבי. מובן שהם אינם חייבים להיות ציונים אדוקים. אבל בין זה לבין נסיעות ביקור במדינות עוינות לישראל אין דבר וחצי דבר. מה הקשר של זה לביקורים אצל אסד ונאומים אנטי-ישראליים שם, נבצר מבינתי להבין.
התנהגות חברי הכנסת הערבים מרחיקה, דוחה ויוצרת חיץ כלפי כל מי שרוצה בפשרה בין העמים, מחפש דיאלוג, דוגל בשווי זכויות ושיתוף פעולה בין יהודים לערבים. חברי הכנסת האלה עושים מאמצים כבירים למנוע דיאלוג וקירוב לבבות, למנוע יצירת אמון. הם מלינים על אי שוויון בשילובם בתפקידים במגזר הציבורי, אבל עושים הכל כדי שהאי שוויון הזה יישאר.
סקרי דעת הקהל, המתבצעים חדשות לבקרים ובודקים את עמדות הציבור הישראלי כלפי ערביי ישראל, מצביעים על הקצנה. נכון, יש לכך סיבות רבות, ולא כולן קשורות לפעילות חברי הכנסת. העוינות אולי לא במקומה, אבל ודאי שפעילות הח"כים תורמת ומזינה אותה. נראה שהמצב של היעדר שלום, היעדר דיאלוג עם מדינות ערב והפלסטינים, קיום פערים בחברה הישראלית בין ערבים ליהודים - כל אלה נוחים לחברי הכנסת הערבים. אחרי הכל, מה הם יעשו אם הבעיות ייפתרו?
ד"ר עמיר לוי, מרצה לניהול ומנהיגות
בשארה. מה יעשו אם יהיה שלום?
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
