כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

"את כל השאר כבר עשיתי"

נאור ציון לא מתפתה לכסף והולך על האהבה האמיתית שלו עם הסדרה החדשה "החברים של נאור". ולא תאמינו, הוא אפילו מוותר על בדיחות לטובת הסיפור

מירב קריסטלפורסם: 14.11.06 , 10:47

עוד בטרם עלה לשידור, הספיקו להשוות את סיטקום הבכורה של נאור ציון להרבה דברים: ל"סיינפלד", ל"פאזל", ל"סקס והעיר הגדולה" ולמופע סטנדאפ של נאור ציון. כנראה שכשאתה כותב סדרה שבמרכזה חבורה של שלושה גברים ואישה, שמדברים על יחסים, ולאחד מהם קוראים נאור והוא גם סטנדאפיסט שפותח וסוגר כל פרק בקטע מאחד ממופעיו, אתה די דורש את זה.

השאלה האם "החברים של נאור" עומדת בפני עצמה, נחלקת לשתי שאלות: האם היא טובה כחיקוי והאם היא טובה בפני עצמה. ובכן, "החברים של נאור" אינה טובה כחיקוי כי היא לא דומה למקורות. משהו מהפורמט הסיינפלדי דבק בה ומעט מניחוח "סקס והעיר" ישנו שם, אבל היא בהחלט ניצבת איתנה בכוחות עצמה. היא תל אביב פוגשת את נאור ציון והחברים שלו, מקבלת אותם לתוכה אבל לא מטמיעה, וניו יורק רחוקה ממנה ומהם מרחק שנות אור. האם היא טובה? נאור ציון בטוח שכן.

"זו סדרה על עצמנו שנוצרה בתקופה בה היו יותר מדי ריאליטי ופחות מדי סדרות שבאמת מראות מציאות. היא לא דומה לסיינפלד בכלל. קטע הסטנדאפ בהתחלה ובסוף כל פרק עוזר לספר את הסיפור. זה בא במקום ווייס אובר. בסיינפלד לא מראים את הקהל, וכאן כן אפשר לראות אותו. עבדתי עליה שש שנים וחשוב היה לי לעשות את הפרקים כאלה שאפשר יהיה לצפות בהם גם כמה פעמים והם עדיין יצחיקו ויהיו מעניינים. דאגתי שיהיו בכל פרק פרטים קטנים שמתגלים בצפיות חוזרות. יש בה גם תפקידי אורח חזקים, השקענו כאן עד לרמת הניצב".

אתה לא חושש להיבלע בין כל סדרות המקור החדשות?

"זה נהדר שיש הרבה סדרות ישראליות חדשות. אני לא חושש מזה, להפך, זה רק יעודד את הצופים לראות יותר סדרות. אני מאמין בסדרה. ההשוואות ייעלמו ברגע שיצפו בשלושה-ארבעה-חמישה פרקים ויבינו שהיא עומדת בפני עצמה ויש לה שפה משלה".

אחרונת המוהיקנים בתל אביב

במרכז "החברים של נאור" ניצבת כאמור רביעיית חברים, המורכבת מנאור, סטנדאפיסט, וחבריו, דדי, טייס F-15 מספר 1 בצה"ל (יובל סמו מ"הרצועה"), דניאל וייסמן, החבר הכי טוב של נאור (בני אבני, "חכמת הבייגלה") ומיקה, חברת ילדות של נאור, שיוצאת עם נמוך קומה (תמר קינן, "טלנובלה בע"מ").

"חלק מהדמויות מבוססות על חברים אמיתיים", אומר ציון. "מיקה למשל, היא קומבינציה של שתי חברות שהיו לי. דדי מבוסס בחופשיות על טייס שפגשתי שהוא נחשב הכי תותח אבל בכלל לא נראה כמו טייס. בסדרה, דדי מאיים לעזוב את חיל האוויר אם לא יסדרו לו הצלחה עם בחורות. ויש כמובן גם יציאות שקשורות רק בסדרה, כמו למשל שווייסמן קיבל בירושה עסק לייצור מצבות יוצאות דופן: צבעוניות שיש עליהן כתובות כמו "I’ll be back" ולקוחותיו הם הומואים והמאיון העליון".

ראינו כבר הרבה רביעיות חברים בטלוויזיה. מה מיוחד בזאת?

"הם חיים לפי קודים משלהם. למיקה יש חבר בשם תמיר שהוא נמוך קומה גם כי היא אחרונת המוהיקנים בתל אביב, לא מתכופפת לתכתיבי החברה, אבל בעיקר כדי להראות שהחבורה הזאת חיה בעולם משלה, שמבדיל אותה ומייחד אותה. החבר הוא כמו הקונטרס שלנו, שקול ובעל ביטחון עצמי ולא, אין הומור של גמדים בסדרה, רק אולי בפרק הראשון, לפני שהם מתרגלים לנוכחות שלו. אפשר לומר שהחבורה הזאת קצת אגדתית לכן הכנסנו אליה נמוך קומה. ולמה אגדתית? כי היא עדין מחפשת את ה-fairy tales שהבטיחו לנו בילדות".

חברה סמויה בחבורה היא העיר תל אביב שבאתריה הסדרה צולמה. באופן לא אופייני לסדרה קומית, המצלמות יוצאות החוצה בכל פרק ומשוטטות ברחובות העיר. תל אביב היא המצע המאפשר לרביעייה לטפח ספירה פרטית מעט סוריאליסטית, והדבקות שלהם בעוגנים שונים בעיר היא כמו דרך שחבריה מוצאים כדי להישאר צמודים לקרקע המציאות. אחד האתרים הבולטים בסדרה הוא פיצריית "הסובל", לוקיישן שמתארח בשישה פרקים בסדרה. כשמבקרים בה, קשה להתעלם מהשלט העצום והבהיר שמציין את מיקומה, וקשה עוד יותר להתעלם מ"הסובל" בכבודו ובעצמו - אבי דלל המכונה בפי כל "דלל". את הפיצה שלו הוא מכין עם בצק סודי ומעליה הוא מניח ביצה קשה וסודית. יודעי דבר עולים אליו לרגל. בסדרה הוא משמש כיועץ ומדריך של החברים.

"דלל הוא מוסד תל אביבי מיתולוגי. הוא אישיות והוא משחק את עצמו בסדרה. בפרק הראשון הוא מסדר לוייסמן שסובל מהעובדה שלחברה שלו (מלאני פרס) יש שני ידידים, אדם שמכונה 'מעלים הידידים' (אורי גבריאל), שלדברי דלל, 'איפה שיש את העניין הזה של ידידים הוא מוחק את העניין הזה'.

"באמת יש חשיבות למקומות בסדרה. החברים יושבים בבית קפה קבוע, ישנו פרק שלם שהם בוגדים בחומוס אשכרה והולכים לשבת בחומוס חסן, שמתייחס בעקיפין לדרישות נאמנות של בעלי מקצוע ולסכסוך הישראלי ערבי. יש פרק אחר בו החבר הטוב שלי במילואים אז ההומלס השכונתי מכיר לי חבר חדש. בחלק השני של הסדרה, אגב, העלילות מקבלות יותר עומק ודברים יותר נוגעים ללב".

"הסטנדאפ נתן לי ניסיון"

איך המעבר מסטנדאפ והופעות בטלוויזיה במסגרת של מערכונים, לכתיבה וכיכוב בסדרה משלך?

"הדבר שאני הכי אוהב זה קולנוע ואני מאוד אוהב טלוויזיה. אבל אני מופיע כסטנדאפיסט מגיל צעיר מאוד והצלחתי בתחום, כך שההצלחה בסטנדאפ הכריעה את הכיוון של הקריירה שלי. לא למדתי קולנוע וטלוויזיה אבל ביימתי וכתבתי ספיישלים לקשת, לטלעד ולערוץ 10, עשיתי סרטים דוקומנטריים ועבדתי ב'נפלו על הראש' בתור תסריטאי ראשי. למדתי תוך כדי עשייה. על הסדרה הזאת אני עובד כבר 6 שנים. היא היתה אמורה לעלות ב-2003 אבל כשערוץ 10 נקלע לקשים היא נדחתה. הסטנדאפ נתן לי ניסיון בלהבין מה מצחיק קהלים גדולים מאוד וזה יתרון עבור מי שיוצר לטלוויזיה.

"אנשים נורא משתעבדים לדעות קדומות, וככה גם אנשים מהתעשייה - הם לא חושבים שמישהו שלא בא מבפנים יכול להצליח ולייצר משהו טוב. ודוגמא טובה לזה הוא חברי אילן הייטנר. לא ראיתי הרבה סרטים כמו 'חכמת הבייגלה' שלו, שאנשים קמו באמצע ומחאו כפיים, אבל לא קיבלו אותו כתסריטאי וכבמאי כי הוא לא בא מהמיין סטרים. לתעשייה לוקח זמן לעכל מישהו שלא בא ישירות מהתחום".

הסדרה עוסקת ביחסים ובאנשים בסביבות גיל 30. אתה לא חושש לאבד את הקהל הצעיר שלך?

"לא. חזרתי עכשיו ממושב קדימה, צפיתי שם בפרק הראשון של הסדרה בבית של נער שזכה בערב צפייה איתי (במסגרת "באזרים", שיטת שיווק בה בני נוער מקדמים ומפיצים את דבר קיומה של הסדרה) וכולם שם מאוד נהנו. הדור הצעיר נורא מתחבר לסדרה. אפילו האחיינים שלי בני 8-7 התלהבו מהפרק של הידידים. מכרה אמריקאית שלי שנכחה בהקרנה של הפרק הראשון, הבינה מה קורה בו גם בלי להבין את השפה וזה מראה שהסדרה עוברת. בתור ילד אהבתי קומיקס ומה זה קומיקס? זה משהו שאת העלילה שלו אתה יכול להבין רק מצפייה בתמונות וזה מה שהופך אותו לנגיש יותר".

ולמה לא להמשיך במה שעובד טוב ומצליח?

"תראי, קיבלתי מלא הצעות ללייט-נייט, זה מפתה מבחינת כסף. אבל אני מעדיף ללכת על האהבה האמיתית שלי ואת כל השאר הרי כבר עשיתי. גם בסדרה, אני מנסה שלא ליפול למקומות האלה של הצחקה לשם הצחקה, אלא לעבור למשהו שלם יותר, שמספר סיפור. אני מוריד בעריכה הרבה מאוד קטעים של בדיחות נטו, כי הן פוגעות בסיפור. חשוב לי שיהיו בסדרה סיפורים מעניינים ומרתקים לפני הכל, כי זה מה שלמדתי באומנות העריכה: אין דבר שמנצח סיפור".

ומה הלאה?

"נותרו עוד שישה פרקים לסיום הצילומים. אני כבר עובד על שני פרוייקטים אחרים, אחד מהם קולנועי, סרט אקשן".

ובמשפחה כבר התרגלו למקצוע שלך?

"אמא שלי התרגלה לכל דבר שאני עושה. היא צפתה בהקרנה ועכשיו היא גאה בי יותר מאי פעם".