בגיל 23 כבר להירשם לאתר היכרויות?

וידוי: כבר כמה שנים אני מתחבט בשאלה אם להירשם לאתרי ההיכרויות למיניהם. כבר נכנסתי מאות פעמים, בדקתי כרטיסים, ראיתי תמונות וקראתי קטעים (חלקם מביכים מאוד) שאנשים כתבו על עצמם. אבל את הקליק הסופי, זה שיכניס אותי למאגר באופן רשמי, לא הקלקתי.

מצד אחד, זה נוח, יעיל, מהיר, לא צריך לצאת מהבית ואפשר לסנן פניות בצורה אלגנטית. בעצם, פותר את כל אותן הבעיות שיש ביצירת קשר פרונטלי, במסיבה או בפאב, לדוגמה. אתה יושב בבית בתחתונים, אוכל גרנולה ומדפדף בעשרות תמונות של בחורות נפלאות (לפחות אתה מקווה שהן כאלה). מסנן לך בחורות על פי גודל, משקל, צבע שיער ועוד, ויודע שבתום החיפוש תקבל רק את אלה שאתה רוצה לראות ולא אף אחת אחרת. ממש גוגל את קופידון.

אבל מבחינתי יש גם צד שני לעסקה הזו. הצד התדמיתי, שלי עם עצמי ושלי עם העולם החיצון. אני מניח שלצאת בביקורת על היכרויות באינטרנט במדור יחסים ב-ynet זה כמו לנסות להכניס חזיר לכיפת הסלע ביום שישי. אבל אני לוקח את הסיכון.

יש לי הרגשה, והסכים איתי אחד מחברי הטובים שעשה את הצעד הזה, שברגע שאתה מכניס את עצמך באופן רשמי לאחד מאתרי ההיכרויות, כאילו הכרת או השלמת עם העובדה שלהכיר בחורות בדרכים "קונבנציונליות" אתה לא יכול. השלמת בעצם עם העובדה שזה שתשב יומם וליל בפאבים, בתי קפה, ותעשה עיניים לבחורות ברחוב – לא יביא אותך לשום מקום. קשה לך "למכור" את עצמך בשוק הנוראי הזה. כי בינינו, מי שיכול לעשות את זה אולד פאשן סטייל לא יפנה לאתר היכרויות זה או אחר, ובטוח שגם לא ישלם על זה.

לטובת כתיבת שורות אלו שאלתי את מכרי נון, 31, בעל ניסיון בקשרים כאלו ואחרים וגם ביצירת קשרים באינטרנט, מה הוא חושב על זה. קצרה היריעה מלתאר את השבחים שהוא הרעיף על היכרויות בנוסח המאה ה-21, ואף גער בי להתעורר ולהיכנס למילניום הנוכחי. מלבד הסיבות שציינתי קודם, השכיל המנוסה ופתח את עיניי לכך שהאינטרנט היום הוא חלק כל כך עיקרי מחייהם של האנשים שנמצאים כל היום במשרד, והוא הפך חלק אינטגרלי מחייהם – בזאת, גם ככלי ליצירת קשרים.

בכל מסגרת שאתה נמצא בה בחייך אתה מוצא בה את הקשרים הרומנטיים, אם זה בתיכון, צבא, לימודים וכו'. והיום, האינטרנט הוא מסגרת כזו או אחרת שכולנו נמצאים בה. לתמונה העגומה, על פי תיאורו של נון, שרובנו מכירם בשלב כלשהו בחיינו - משרד בו שתי הכוסיות היחידות תפוסות וכל השאר כונפות - נוספו המון צבעים. שלא לדבר בכלל על מערכות יחסים תקועות/ גוססות.

תקראו לי מיושן, אבל לדעתי היכרויות באינטרנט זה קצת סוג ב'

אין ספק שאחרי השיחה עם נון (תמיד טוב לשמוע צד בוגר יחסית) התמתנתי בגישתי. אבל מבחינתי, כרגע, עדיין יש את הגבול הזה – הגבול שאני לא בטוח רוצה לחצות, בעיקר משיקולי דימוי עצמי, שאני יודע שאולי הם מוטעים. תקראו לי מיושן, אבל היכרויות באינטרנט, לדעתי זה קצת סוג ב'. בתוכי קשה לי למצוא נימוקים מספיק טובים לכך שבחורה בגילי, 23, כזו שאני ארצה להכיר, תכניס את עצמה לשוק הבשר הווירטואלי. בראשי אני מתיר לזקנים בני 27 ומעלה, למודי הקרבות, הקשרים, הסקס המזדמן והאכזבות, לפנות אל הכלי הכל כך נוח הזה. אני מבין אותם – הם שבעים ממשחקים, חרטה ואלכוהול, ורוצים להגיע לעניין (איש, איש ושלו). לגבי אלו שרק מתחילים את העשור השלישי בחייהם, אני לא בטוח שיש לנו מקום ברשת, וגם אם יש – כאמור, אני ממש לא בטוח שבחורות בגילי תפסו אותו עדיין.

בתור בחור בן 23 העברתי כמעט עשור במחיצת האינטרנט, ואני באמת לא יכול לתאר את החיים בלעדיו. עם זאת, אני לא משוכנע שאני רוצה שהכלי הנפלא הזה, שגרם כל כך הרבה שינויים גדולים בעולם, יתפוס גם את אחת הנישות הכי אנושיות שיש. היצר החייתי משהו, וההתרגשות הכרוכה בלהתחיל עם מישהי בבר, שפת הגוף, ההתנהגות והסמול טוק – את כל אלו בלתי אפשרי להעביר באמצעות מייל, ואפילו לא בעזרת מצלמה. האם למצוא בחורה הפך בדור שלנו למשהו שלא כל כך שונה מלהזמין ספה או מערכת קולנוע?

טוב, אז אני ממש לא סגור על עצמי, ונראה שרק בדיקה מעמיקה של הנושא תוביל אותי למסקנה. אני מקווה שבעוד שנה מהיום הרעיון של להתחיל עם בחורות "לייב" לא ייראה לי אבסורדי כמו לכתת רגליים עד החנות כדי לקנות דיסק.

• יש לכם סיפור היכרות מרגש / משעשע / מיוחד במינו? כיתבו לנו בצירוף תמונה.