העולם של Second Life רק בחיתוליו
השגעון סביב Second Life מזכיר את טירוף הדומיינים של שנות ה-90 ומצביע על כך שהעולם הווירטואלי עדיין רחוק מאוד ממיצוי הפוטנציאל שלו; וגם זה קרה השנה: גוגל הכניסה חיים חדשים לתחום המסרים המידיים
המגזין "טיים" קבע שאתם, כלומר אנחנו, הגולשים, הם אנשי השנה, וקבע במידה רבה את האופן בו תיזכר השנה הזו בהיסטוריה של התפתחות העידן הדיגיטלי. אך גם אם 2006 היא השנה שלנו, קרו בה עוד דברים חשובים.
בימים הקרובים נצביע על התופעות הבולטות ב-2006 ונציג את שאלות המפתח הנוגעות לשנה העומדת בפתח.
Second Life עוד בחיתוליו
באחד הפרקים של סדרת האנימציה פיוצ'רמה, מציעה אחת הדמויות לגלוש באינטרנט. הרשת במאה
ה-31, על פה יוצרי הסדרה, היא לא אתרים דו מימדיים על הדפדפן, אלא תוכנת מציאות מדומה, בה משוטטים הגולשים במרחב וירטואלי.
זהו אולי החזון של יוצרי Second Life, שלמרות שיש בו אלמנטים של משחק מרובה משתתפים, הוא לא ממש משחק עם משימות, נקודות כלי נשק או קרבות. למעשה, הוא די משעמם. עולם ה-SL הוא גיזרה נוספת של המרחב הווירטואלי בה ניתן לגלוש ולחוות את האינטרנט בצורה תלת מימדית – בינתיים בקרב כמיליון גולשים פעילים מתוך מאות מיליוני גולשי האינטרנט בעולם.
טויוטה, אדידס, ג'ף פולבר, אתר חדשות הטכנולוגיה Cnet, חברת סאן, IBM, סוכנות הידיעות רויטרס ועוד חברות נכנסו לעולם הזה – הן מציבות שם את המוצרים שלהן, מממנות ומקיימות פעילויות תרבותיות, ומחזיקות שם סניפים. חלק מהחברות אף שילמו ליוצרי SL על הזכות להעניק לעובדיהן את שם החברה. כך, כתב הטכנולוגיה של רויטרס, אדם פאסיק, הפך ב-SL ל"אדם רויטרס”, והוא מדווח מהשטח הווירטואלי.
העולם של SL, אכן הביא בשורה חדשה לעולמות הווירטואלים, כשהרשה לגולשים לבנות בו להרחיב אותו כמעט ביד חופשית. אך זהו גם עקב האכילס שלו – העולם סובל מבעיות תדירות של שכפול או גניבת חפצים, ואף מושבת באופן תדיר למספר שעות מדי כמה ימים.
כך או כך, בכל המקרים הרעיון דומה להקמת האתרים באינטרנט בשנות ה-90 – הרדיפה אחרי הדומיינים, והרצון לתפוס נוכחות פיזית ראשונית בעולם וירטואלי מתפתח – גם אם זה כרוך בעלויות ולא משתלם לזמן הקרוב. הכי חשוב שאפשר להוציא על הסניף החדש הודעה לעיתונות, ושאדם רויטרס יפרסם אותה.
השילוב המוצלח של Google Talk ב-Gmail
בעשור של הטכנולוגיה הפכו המסרים המידיים (IM), באופן טבעי, לכלי תקשורת מרכזי בחיינו – אך עולם ה-IM לא נולד מיד לתוך הדפדפן, כמו מרבית יישומי הרשת שאנחנו מכירים היום, אלא כתוכנות להורדה למחשב.
תוך מספר חודשים, הבינו כל החברות שניידות היא מילת המפתח בעולם של תקשורת – הן עברו לאחסן את רשימת החברים על הרשת, ופיחתו גירסאות קלות לדפדפן של תוכנות המסרים המידיים.
כשגוגל השיקה את תוכנת המסרים המידיים Google Talk, גם היא הציעה אותה רק להורדה, אך כבר בהתחלה קישרה את רשימת החברים לפנקס הכתובות בשירות הדואר האלקטרוני המקוון Gmail – פשוט להוריד ולהתחיל לדבר.
הצעד הבא, שהתרחש בתחילת השנה וחודשים ספורים לאחר ההשקה, היה ההגיוני ביותר – שילוב Talk בתוך תיבת הדואר של Gmail. אם תיבת המייל שלנו פתוחה באופן קבוע – למה שלא נוכל לדבר עם האנשים שמחוברים כרגע?
לא רק זאת, אלא שהיסטוריית השיחה לא נחבאת במעמקי המחשב, בעוד תיקיה שצריך לזכור לגבות, אלא פשוט נערמת יחד עם תכתובות המייל שלנו, ומשלובת עם החיפוש המהיר של גוגל שזמין מכל מקום, הודעות קוליות וטקסטואליות ממתינות לנו בתיבה. המילה "מידיים" מעולם לא הייתה יותר מתאימה.
