מפעל הבארביות, דיויד גוס, גילוף ושמן על עץ, 1995
* * *
לְפִי שָׁעָה
בֵּינְתַיִם כָּאן. צִנּוֹרוֹת מַזְגָן מְלַחֵשׁ
סַרְגֵל הָחוֹבוֹת מוֹדֵד שְׁמוֹנֶה עַד חָמֵשׁ
קִירוֹת הַפְּלַסְטִיק מַצְמִיחִים עִשְׂבִּיָּה רוֹחֶשֶׁת
כֹּל מִתְקָן שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד צָרִיךְ בִּשְׁבִילוֹ רַק שֶׁקֶל.
תַּחַת תְּעָלוֹת הַנֵּאוֹן אֲנִי קָשׁוּבָה לַאֲנָשִׁים
הֵם מְקַנְנִים בַּקֶנְיוֹן וּמִסְתַּכְּלִים בַּקַּנְקַנִים
מוּזִיקָה מְשָׁהֶקֶת,
לֹא נִרְאֵית, מְכַסָה
תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה
גְּבָרוֹת בְּמָדִים זוֹלִים
מִשְׁפָּטִים קְטוּעִים:
אִמָּא תִּקְנִי לִי. זֶה
בְּדִיוּק זֶה. לֹא לְבַלְבֵּל אַהֲבָה עִם
לַחָץ בֶּחָזֶה. דַּבְּרוּ אִתִּי.
הַזְּמָן הוֹלֶךְ וּמִתְבָּזֶה
לְפִי שָׁעָה אֲנִי נִתְלֵית עלַיו כְּמוֹ עַל שֶׁלֶד רָזֶה.
זֶהוּ כֹּל הַמִּסְתוֹרִין הַנִּגְלֶה בְּפָנֵינוּ
עֵינַיִים מֻפְרָזוֹת, חִיוּכִים מְעֻרְפָּלִים.
זוֹהִי הַתְּנוּעָה הַבִּלְתִי רְצוֹנִית שֶׁל יַמֵינוּ
רַגְלַיִים הֵן סְבָךְ, מִלִים הֵן מִלְמוּלִים.
בֵּינְתַיִם כָּאן. מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה
מִתְגוֹשֵׁש עִם מַכּוֹת הָאֶפְשָׁר וְהַמְצִיאוּתִי.
אֲפִילוּ מֵאָה פְּעַמִים אֶבְדוֹק אֶת הַתִּיק בַּכְּנִיסָה
לֹא אַצְלִיחַ לְזָהוֹת אוֹתִי.
נוית בראל, 2006
- "בית העם", גלריית פועלים וירטואלית לאמנות ושירה, מתפרסמת ביוזמת עמותת "מען"
ומגזין "אתגר"
- לקראת האחד במאי תצא לאור אנתולוגיה אדומה של שירה שתכלול שירים הנכתבים כאן ועכשיו ונוגעים במעמד הפועלים, עבודה, אבטלה, כסף, סולידריות ומאבק על זכויות עובדים. שירים בכל השפות והערות ניתן לשלוח לאימייל redsardin@gmail.com
