פתאום אני סופרת ימים ומשדלת אותו לסקס
הוא מוכן להיות מעורב ביצירה, אבל לא בתכנונים של ספירת ימים, ביוץ וכדומה. ההסבר שלו היה: "אני גבר, אני לא רוצה ולא צריך לדעת על הדברים האלה, אני יודע את החלק שלי, וזה מספיק". העניין הוא שבעלי עובד בשעות הפוכות משלי, כך שלהתאמן על רטוב להביא ילד לעולם זו משימה קשה לנו
בעלי היקר לא ממש התרשם מהטיעונים, אבל בכל זאת הודה שלמרות הפחד הוא רוצה ילד. הוא מוכן להיות מעורב ביצירה, אבל לא בתכנונים של ספירת ימים, ביוץ וכדומה. ההסבר שלו היה: "אני גבר, אני לא רוצה ולא צריך לדעת על הדברים האלה, אני יודע את החלק שלי, וזה מספיק". לאור העובדה שהתחתנתי עם בחור מארה"ב ומכשול השפה הוא תירוץ נפלא, אני מעדיפה לא להתווכח. אחרי הכל, לא התווכחתי כשהוא התעקש לשלם את שכר הדירה כשהייתי מובטלת ועוד אי-אלה הצהרות ומעשים שוביניסטיים לחלוטין שבהחלט משרתים את האגואיזם שלי ואת חלום ה"אני נסיכה" מגיל שלוש.
למרות השוביניזם הוא לא ממש התנגד לעקשנות שלי לצאת לעבודה. "משעמם לי בבית ואני צריכה לשלם על השיט שלי", שכנעו אותו. מאז שהכרתי אותו, המילים "שיט" ו"פאק" הפכו להיות חלק מהלקסיקון שלי בדיוק כמו נו, יאללה, אוף ו-או הוווו. לפעמים הן מאיימות להיפלט החוצה גם בשיחה עם ההורים שלו, ולא אחת יצא לי לבלוע איזה שיט או שניים, ממש כמו בחיים. העניין הוא שבעלי עובד בשעות הפוכות משלי, כך שלהתאמן על רטוב להביא ילד לעולם זו משימה קשה לנו.
סוף השבוע בשבילי הוא הזמן המתאים ביותר לטרף, אבל אחרי שבועיים יתברר שלשחלות ולרחם שלי זה ממש לא אכפת. בעלי מנמנם לו על הספה, בטלוויזיה מקשקשים שני זקנים על המצב בעיראק, תוכנית לא מחרמנת בעליל. השחלתי את עצמי בעדינות תוך כדי דריכה לא מכוונת על האזור שאני כל כך זקוקה לו כדי לבצע את זממי, בעלי קפץ, התקפל, ואני מלמלתי לעצמי בזעם - יופי טיפשה, עכשיו תצטרכי לחכות עד שהוא ישכח מהכאב בתקווה שהוא לא יירדם לך עד אז.
זחלתי לי בחזרה לחדר השינה. אחרי שעה תיארתי לעצמי שהכאב והזיכרון של בעלי התפוגגו. התגנבתי לסלון בשקט, אבל קולות נחירה לא חרישיים בכלל החרישו לי את האוזניים. אפילו הכלבה נאנחה במחאה על כך שלא נותנים לה לישון.
התיישבתי למרגלות בעלי הרדום והתחלתי לשלוח ידיים
עברו להן עוד שלוש שעות, בינתיים בטלוויזיה שינו את הפאנל, אבל לא את נושא השיחה. התיישבתי למרגלות בעלי הרדום והתחלתי לשלוח ידיים. אחרי כמה ניסיונות שלו לברוח, הוא נכנע לטענה שלי שאני לא עושה כלום, אני בסך הכל רוצה להחזיק. ממתי בחורה, ובפרט בחורה שרוצה להביא ילד לעולם ולא מפסיקה לדבר על זה, רוצה רק להחזיק? אבל זה עובד, אז אני לא מתלוננת. הופ הופ והאימון מתחיל.
מי שיש לו כלב סקרן מאוד יזדהה עם הבאסה שאני עומדת לשתף בה אתכם: תוך כדי כששנינו מאוד מרוכזים כל אחד בפנטזיה של עצמו, ליקוק לשון גסה בכף הרגל שלי מקפיץ אותי, ושנינו עפים מהספה ונוחתים על הכלבה המבוהלת.
בסופו של דבר האמצעים הושגו, אבל המטרה לא, למרות הניסיון שמאוד כאב לשלושתנו. לאחר שבועיים חוויית כאבי הבטן ושליחת בעלי לסופר להתברבר בין המדפים כדי להביא לי את הטמפונים מהסוג הנכון לא נחסכו ממני.
החלטתי להשקיע גם באמצע השבוע
החלטתי להיות יותר רצינית להשקיע גם באמצע השבוע, למרות הקשיים. מצאתי את עצמי סופרת ימים ומשדלת אותו לסקס בדרכים שונות ובניסיונות שכנוע שהפעם לא אתנהג כמו הגבר במיטה, אסובב גב ואלך לישון.
אתמול חזרתי מהעבודה כדי להכין את השטח והמשטח. ניקיתי את הבית, שאבתי מהספה את עיגול השיער שהסגיר איפה הכלבה החצופה ישנה לה רוב היום. ניקיתי את שאריות האפר מסביב למאפרה. כמו גבר טיפוסי, גם הוא יוצא מהקווים כשמדובר במסגרות עגולות (ע"ע אסלה). אפילו זרקתי את שאריות תרנגולת הגומי שהכלבה השאירה לו בתוך נעלי הבית, ויש לו מזל שזה הדבר הרטוב היחיד שהיא משאירה לו. אחרי מקלחת חמה נכנסתי לתוך הבייבי דול והתיישבתי על הספה בציפייה לבעלי שיבוא רעב לקולות הגניחה שלי.
אני מחכה, מרגישה סקסית ומתכוונת להתנהג בהתאם. אני יושבת מפנטזת על הסקס המטורף, אבל יד מנערת אותי וזורקת אותי החוצה מהפנטזיה. "את נראת כמו עכבר רטוב שנרדם, לכי למיטה". בחוסר חשק אני גוררת את עצמי לחדר השינה מתנדנדת, עומדת בקושי, זורקת ניסיון אחרון "אבל..." ונרדמת על המיטה באלכסון. בבוקר אני מבינה שאין מה לעשות, כנראה שנצטרך להמשיך להתאמן עד החודש הבא.
