עולה על התדר
היא רואה רק ערוץ 1, פרצה בבכי כשעמדה לעבור מירושלים לתל אביב, מתגעגעת לאבא, אוהבת כדורגל ומוזיקה צרפתית ולא מתחרטת על זה שאין לה ילדים. רינה מצליח, עכשיו גם שדרנית ברדיו ירושלים, כמו שלא הכרתם (באמת!)
לא בכל יום כתבת פוליטית בכירה מקבלת תוכנית רדיו משלה, רק בשביל הנשמה. לא רבים הם אנשי הטלוויזיה שמוכנים להקריב את צהרי יום שישי כדי לחסות תחת מעטה האנונימיות היחסי של הרדיו, בטח לא בשעה שאנשי ה"פריים טיים" לא יזהו אפילו בעזרת זכוכית מגדלת ובטח שלא ברדיו מקומי ועוד ירושלמי. אבל כתבת ערוץ 2 רינה מצליח תמיד היתה חריגה ולאחרונה החליטה לתת דרור לפן האישי הנוסטלגי הפחות מוכר שבאישיותה.
"התחלתי את דרכי ברדיו, כסטודנטית. לכן רדיו זו לא עבודה בשבילי, זה פנאי והנאה. קראתי לתוכנית 'נגיעות' כי יהיו בה נגיעות במקומות הכואבים, במקומות שנעים ובמקומות שאני אוהבת". אומרת מצליח, כעת גם מגישת תוכנית שבועית ברדיו ירושלים - שתשודר מדי שישי בין השעות 14:00 - 16:00. בתוכנית הרדיו החדשה היא מסירה את גדר התיל שמקיפה את הפרסונה הציבורית שלה ומתירה למאזינים לגעת ברינה - האדם שמאחורי הדימוי המצליח.
מצליח ברדיו ירושלים. רוצה להעמיק ולהרהר (צילום: רפי בן חקון)
צופי הטלוויזיה לא יודעים שכשמסתלקות המצלמות הרטוריקה שלה אחרת, נרגשת יותר, ופני הפוקר שלה מתרככים. פנים אל פנים הקול שלה רדיופוני במפתיע, נוסך שלווה במי שיושב מולה. ההחלטה לייצא את עונג השבת הפרטי שלה לירושלמים (ולכל מי שמאזין לתחנה באינטרנט) יצאה לפועל לראשונה ביום שישי האחרון. בין היתר התארחו בתוכנית יהודית רביץ וישראל סג"ל וברקע התנגנו שירים של אנריקה מסיאס, הזמר האהוב על אביה של המגישה החדשה. "אני פריקית של רדיו. משבע עד שמונה בבוקר אני מקשיבה ל'קול ישראל' ואז עוברת להאזין לגלי צה"ל, בהתאם למגיש. ב- 14:00 אני חוזרת לרשת ב' להאזין ל'רגעי קסם' וב-16:00 אני שוב פותחת את הרדיו, הפעם את גלי צה"ל כדי לשמוע את 'ארבע אחרי הצהריים'. אני לא זוכרת מתי הכנסתי דיסק לאוטו".
תזמיני את ראש הממשלה לתוכנית?
"אני אנסה. חשבתי לבקש ממנו להגיד לי כמה משפטים שישולבו בפתיח לתוכנית. בכל זאת, זה רדיו ירושלים והוא היה ראש עיריית ירושלים".
מה אומרים הקולגות?
"כל מי שיודע נורא מפרגן. כשחזרתי ביום חמישי מהכנסת כולם אמרו 'איזה יופי וכמה נחמד'".
וחברי הכנסת?
"לא דיברתי איתם על זה. חוץ מזה, הם מקשיבים לי מספיק".
שדרנית הספורט הראשונה
למרות מיומנויות הכריש שהג'וב שלה מחייב, מצליח היא אישה עדינה. מעט מאוד דברים מרתיחים את דמה. "מה מעצבן אותי? חוסר צדק מעצבן אותי". את הרשעת רמון היא מכנה "שערורייה". אבל היא לא מתכוונת לתת לפוליטיקה אחיזה נרחבת בתוכנית שלה. "זו לא תוכנית חדשות. כל שבוע תהיה התייחסות לנושא אחד מרכזי והתוכנית תיפתח במאמר אישי שלי. אדבר על ספרות ויהיו שיחות נשים. מענייני השבוע אתן טעימה בשעה הראשונה בלבד. ככל שנתקרב לשבת נתרחק מאקטואליה. לא יהיו שיחות עם מאזינים כי אני לא אוהבת את הז'אנר הזה. אני רוצה להתייחס לדברים בספירה אחת מעל היומיום, טיפה להעמיק ולהרהר - זה מה שהייתי רוצה".כמו כל עיתונאית, הזמן משחק אצלה תפקיד מכריע. בעולם שלה הכל צריך להגיע מהר ולפני כולם. ואף פעם אין מספיק זמן לחיים פרטיים שננגסים על ידי אירועים כמו מינוי רעשני במיוחד של שר משפטים חדש. כמי שמקורבת לקרום העליון של מנהלי המדינה היא בין הראשונים לקבל מידע על ההחלטות הגורליות ביותר, אבל מצליח היא גם אישה נוסטלגית מאוד. אולי בגלל זה היא מוכנה להתרפק על גלי האתר בחדווה גדולה כל כך. כך למשל, הכתבת הפרלמנטרית של חברת החדשות מעדיפה לצפות במהדורת החדשות של הערוץ הראשון ולא רק מחוסר ברירה. "אני לא רואה לרקוד עם נולדים ונולד עם רוקדים. אני צופה בהרבה תוכניות ורק בערוץ 1. גם מהדורת החדשות היחידה שאני צופה בה היא 'מבט'. הדור שעושה אותה יותר קרוב אלי מהדור שעושה את חדשות ערוץ 2".
הרדיו שווה את השעות הנוספות?
"יהיה לי קשה, כי אני כבר בלחץ בימי שישי אם אני מופיעה בערב ב'אולפן שישי'. במבט אובייקטיבי אני מכניסה לחיים שלי עוד סטרס, אבל סובייקטיבית, אני חושבת שיש לי המון חשק לעבד דברים שאני לא מתעסקת אתם ביומיום כמו ספרות, שירה ומוזיקה, הרי הגעתי ממדעי הרוח. אני צמאה לתת מקום לדברים שאני אוהבת שאינם פוליטיקה".
ומה את אוהבת?
"מוזיקה צרפתית. כל שבוע אקדיש את השעה השנייה של התוכנית לזמר צרפתי ואשמיע את שיריו. מצער אתי מאוד שהתרבות הישראלית הפכה לשפוטה של התרבות האמריקאית. היו שנים שזה היה אחרת. סרטים צרפתיים, יוסי בנאי ששר אז את שירי ברל וברסאנס. אני חונכתי על ברכיה של התרבות הזאת, זו השפה שדיברו בבית. אני לא מתיימרת להמשיך את דרכו של עלי מוהר, אבל כעת כשהוא איננו, אני חושבת שיש מה לשמר ושאנשים אוהבים את התרבות הזאת. תמיד כשאני שומעת שיר צרפתי ברדיו אני חשה שמישהו עושה את זה לגמרי לכבודי".
יש לך זמן לרדיו בכלל?
"יש לי זמן. אני לא עובדת כל הזמן, בניגוד למה שמצטייר. אני יושבת קרנות ידועה ויש ימים שאני עוברת בין חמישה או שישה בתי קפה".
אבא צופה מלמעלה
היא באר שבעית במקור, אחות שכולה לשני אחים, שהחלה לעבוד בקול ישראל תוך כדי לימודים לתואר ראשון בספרות ובתיאטרון ותואר שני בתקשורת. "התחלתי ללמוד כי כולם סביבי התחילו ללמוד. ברדיו עבדתי בהפקות ובתחקירים ועברתי להיות מפיקה בחדשות. תוך שנה הפכתי כתבת בריאות ורק אחר כך הפכתי לאישה הראשונה והיחידה שהיתה שדרנית ספורט מרכזית ושידרה כדורגל בשידור חי ולא כשדרנית קווים. זכיתי להרבה אש בגלל זה".מדוע הקדשת את התוכנית הראשונה לאביך?
"אנשים אמרו לי שהיה מאוד מרגש. במשפחה שלי בכו ממש. אני חולקת עם אבא שלי את כל האהבות: כדורגל, פוליטיקה ומוזיקה צרפתית. קשה לי מאוד עם העובדה שהוא נפטר חצי שנה לפני שהפכתי לכתבת בקול ישראל, לפני שהספיק לראות אותי מצליחה. אבל אני מקווה שהוא צופה בי מלמעלה ואני בטוחה שהוא מאוד מרוצה".
ואיך היחסים עם אמא?
"אמא שלי רוצה שאעשה קולנוע עכשיו. זה כאילו היא מנחשת את מה שעוד לא הצלחתי להגיד לעצמי, דברים שעוד לא עיבדתי".
אז את רוצה לעשות קולנוע?
"כן בהחלט. זה מין חלום. כתבתי תסריט שקיבלתי עליו 95 בעת לימודי באוניברסיטה העברית".
על מה היה התסריט?
"על יחסי אהבה קרובים מאוד ולא פתורים בין שתי נשים. הרגשות ביניהן מאוד טעונים ואינם ברורים לגמרי".
ניסית להתקבל לגל"צ?
"בבאר שבע של אז לא ידעו שאפשר להתקבל לגל"צ. עשיתי דרך הרבה יותר ארוכה מזו שעשו חברים שלי ואני לא מצטערת עליה. אני תמיד אומרת לחבר'ה צעירים: 'הדרך יותר חשובה מהיעד כי שם אתה מבלה את רוב הזמן'".
למה תוכנית ברדיו מקומי דווקא?
"בקול ישראל נחשבתי בוגדת כשעזבתי ואילו בגל"צ נותנים עדיפות לבוגרי התחנה. קיבלתי הצעה דומה מ'רדיו ללא הפסקה' אבל קשה לי להגיע בסופי שבוע בצהריים לתל אביב".
למה את גרה בירושלים?
"שאלה טובה. כנראה מפני שכשהייתי מ"פ במחנה 80 לקחתי את החיילות שלי לבקר בירושלים וכשעצרנו בשער הגיא החלטתי שכשאשתחרר אגור בעיר הזאת. לאחרונה כל שנה אני אומרת שאעבור לתל אביב ובכל זאת אני נשארת. היתה אפילו דירה תל אביבית שנורא מצאה חן בעיני והזכירה לי את הדירה היפה שלי בירושלים, אבל ברגע שעמדתי לחתום עם המתווך פרצתי בבכי. אמרתי לו שכנראה איני מוכנה עדיין למעבר. אני בנאדם שמאוד קשה לו עם פרידות ושינויים וטיפוס שמאוד נקשר למקומות ולדמויות. כילדה הייתי מתייפחת כשהיו מחליפים את המורה בראשית השנה. אבל אולי זה יקרה, כי רוב חברי עברו לתל אביב, רוב חברי הרווקים".
זה משנה?
"כן, כי אני צריכה חברים רווקים. לא תמיד יש לי שפה משותפת עם בעלי המשפחות. אין לי הרבה עניין בשיחות על הילדים".
לא היית רוצה ילדים?
"יש לי את אחייניי, שאני והם זה סיפור אהבה. זה לקבל רק מהטוב, נטו. אם הייתי רוצה ילדים הייתי עושה אותם, זאת משימה קלה את יודעת, יותר קלה מלמצוא בן זוג. האידיאולוגיה שלי היא לא 'אל תעשו ילדים'. כן תעשו, זה חשוב. האידיאולוגיה שלי היא החופש לבחור אם ללדת או לא וזה ההבדל. שאישה יכולה להגיע למימוש גם אם היא לא מנצלת את החלק הזה בגוף שלה, אבל אני לא ממליצה או מטיפה לזה. מן הסתם אם הייתי מקימה משפחה בגיל צעיר היו לי ילדים עכשיו, אבל ברגע ששמתי את העצמאות שלי בראש סדר העדיפויות שלי ולא נישאתי, גם הילדים איכשהו ירדו מהפרק. אני חייבת להודות שלאמא שלי יש תרומה מאוד גדולה לזה, מפני שבגלל הפתיחות והיכולת שלה לקבל אותי כמו שאני, אני מאוד שלמה עם עצמי. היא יודעת שזה היה מאמלל אותי".
מצליח ואהרון ברנע. סטרס בימי שישי
מומלצים
