"גלית" נגעה בפחד סמוי של גברים ונשים
היו שכתבו שזו פרובוקציה של ynet, כדי ליצור רייטינג גבוה. היו שמצאו ברשימה הזאת חיזוק לטענותיהם המרירות, שנשים הן גנבות זרע ומחפשות כספומט מהלך. היו שמצאו ברשימה של גלית מקור לעידוד, ואולי אפילו פתרון טוב למצוקותיהם. תגובות נבחרות שהפכו למעין סימפוזיון בנושא האהבה הרומנטית
"בדרך כלל מקובל לחשוב שנשים מזייפות אורגזמה, בעוד שגברים מזייפים מערכת יחסים שלמה - אבל הנה מקרה הפוך. בטח לא יחיד. כל רווק שיקרא את זה מין הסתם ייתן לעצמו עוד הארכה לפני שיחליט להתמסד", כתב/ה מישהו שנון בעל הכינוי "איקרה" בתגובה לרשימה החושפנית של "גלית 007" שהתפרסמה כאן שלשום. "רק בכתבות של מלחמת לבנון השניה היו כל כך הרבה תגובות", כתב מישהו אחר. "נראה שאנחנו במלחמה גם בנושא הזה".
היו שכתבו שזו פרובוקציה של ynet, כדי ליצור רייטינג גבוה. היו שאמרו שהכותב הוא בטח גבר, כי לא יכול להיות שכתבה את זה אשה. היו שמצאו ברשימה הזאת חיזוק לטענותיהם המרירות, שנשים מחפשות כספומט מהלך והן גנבות זרע. היו שמצאו ברשימה של גלית מקור לעידוד, ואולי אפילו פתרון טוב למצוקותיהם. היו כאלה שהזכירו לנו את שיטת השידוך הוותיקה, שפועלת בדיוק לפי העקרונות אליהם הגיעה בסופו של דבר הכותבת האלמונית. וכמובן, היו רבים כאלה שהניחו הנחות פרועות לגבי משלח ידה של הכותבת ושל אמהּ יולדתה.
אז נכון, אני אוהבת כתבות שמכות גלים, אני אוהבת רייטינג גבוה, זה עושה לי ורוד בלחיים ונעים בלב. אבל אני לא ממציאה סיפורים כאלה; יש די והותר סיפורי-חיים אמיתיים מסביב. מצד שני, אני גם לא שולחת בלשים לבתיהם של הכותבים כדי לפשפש בציציותיהם או בציצקאותיהן. מה שבטוח - אשה שמחליטה מתישהו לוותר על האהבה ולהתחתן, זה לא רעיון מופרך. וכפי שציינו אחדים מהמגיבים, חיים בינינו זוגות רבים מאוד, שלפחות אחד או אחת מהם עשו את השיקול הזה בבואם להקים מה שנקרא "בית בישראל". ההבדל הגדול הוא, שהכותבת הכריזה על כך בריש גלי. כמאמר הבדיחה, כולם משתינים בבריכה, אבל היא עשתה את זה מהמקפצה.
ללא ספק, המחשבה על "יניב" קשה מאוד, גם אם "גלית" לא תצטרך לממש בסופו של דבר את כוונתה המרומזת "לגוון" בחוץ את חיי המין שלהם. יש משהו מהפך קרביים במחשבה, שאולי האשה שאתה אוהב, אם ילדך, לא באמת אוהבת אותך, ואף פעם לא אהבה. אבל ייתכן שיש גם משהו מנחם במחשבה שהיא בכל זאת בחרה בך מבין רבים אחרים. ובעיקר, במחשבה שאולי עם הזמן היא תלמד לאהוב את מי שאיתה, אם היא לא יכולה להיות עם מי שהיא אוהבת.
תגובה אחת, של "אנה, ירושלים", מסתכלת על העניין ממעוף הציפור, ואולי כמו מקהלה יוונית:
"אני לא זוכרת כתבה שקיבלה כל כך הרבה תגובות במדור יחסים. מעניין מה זה אומר על הקהל. מה הקהל רוצה בעצם? למה הסיפור הזה כל כך מסעיר את כולם? זה כתוב כל כך טוב? זה נוגע בפחד סמוי של גברים ונשים? אולי זה נוגע במשהו שכל אחד מרגיש אותו? אולי אף אחד לא ממש בטוח באהבתו לבן זוגו ובאהבת בן הזוג אליו? אני בטוחה שהרבה זוגות אוהבים באמת הרגישו גם ספקות ושאלות לפני, במהלך, ואחרי החתונה. אולי מבול התגובות מעיד על חוסר ביטחון שלנו בדבר שהוא הכי שלנו: הרגשות שלנו. ואם גם עליהם אין לנו שליטה, אז על מה כן? ותשימו לב לתגובות עצמן: מאיחולי רע לכותבת, ועד תקווה והבטחות לאושר הצפוי לה. מאזהרות כנגד בגידה צפויה שלה בבעלה, ועד הודעות מבעלה המספר על בגידותיו הסוערות. אולי זה פשוט סיפור שאנחנו לא יודעים מה יהיה הסוף שלו וכולם מתגייסים לכתוב לו את הסוף ההולם לדעתם. מכל מקום, ולמרות שזה לא כל כך מסעיר אותי, מוכרחים להכתיר אותו כסיפור הצלחה".
למי שמתעצל לצלוח מאות תגובות, ריכזתי כאן את אלה שחבל להחמיץ.
