לעבוד בפיג'מה: לא מה שחשבתם
סקר חדש מלמד שמרבית העובדים חולמים על האפשרות לעבוד מהבית. מור אסאל כאן כדי לנפץ כמה מיתוסים לגבי ההנאה שבעבודה בפיג'מה, ואורנה רודי מנהלת מכון רודי לניהול קריירה, מרככת קצת את המסר וגם מעניקה עצות
בסקר שערך אתר הדרושים AllJobs,
ציינו 33 אחוז מהמשיבים כי השיפור המשמעותי ביותר שחסר להם במקום העבודה הוא האפשרות לעבוד מהבית. 18 אחוז ציינו כי היו שמחים לראות מעון לילדים במקום העבודה. מנכ"לית AllJobs רויטל
הנדלר-שבדרון מסכמת: "יותר ממחצית מהמשיבים היו מעוניינים להביא את העבודה הביתה או, לחילופין, להביא את הבית – הילדים – לעבודה. נתון זה מצביע על הקושי הגדול ביותר שיש לעובדים, והוא הדאגה לילדים והאיזון בין החיים הפרטיים לעבודה". כתבת "לאשה" מור אסאל רוצה לספר לכם שהאיזון בין החיים הפרטיים לעבודה מסובך לא פחות, ואפילו יותר, עבור מי שעובד (ובעיקר עובדת) מהבית. רוצה שאצלכם זה ייראה אחרת? קראו את העצות המצוינות של אורנה רודי, במסגרת.
איך בכל זאת
עבודה מהבית: רוצה שאצלך זה ייראה אחרת?
אורנה רודי
לא משנה אם את קוסמטיקאית, מעצבת, רואת חשבון או עורכת ספרים. אם את עובדת מהבית, העצות המצוינות של אורנה רודי, מנהלת מכון רודי לניהול קריירה, יעשו לך את ההבדל
שכחו אותי בבית
אין כמו לעבוד מהבית. את לא צריכה להתלבש, להתאפשר ולהסתדר. את לא צריכה לנסוע לשום מקום. את לא צריכה להיפגש כל יום עם עמיתים לעבודה ולבזבז זמן יקר על פטפוטי סרק ושיחות בטלות. כל זה מפנה לך זמן יקר שבו את יכולה לעבוד, לעבוד, לעבוד. כל זה בתנאי, כמובן, שיש לך סביבת עבודה מאורגנת, שלא כוללת הררי כביסה על הספה, ערימות כלים בכיור או צעצועים על המקלדת. אבל כמה זמן זה כבר דורש ממך ביום: שעה? שעה וחצי? התגברתם על זה, ואת מסודרת. עכשיו את יכולה לעבוד, לעבוד, לעבוד.
כמובן, זה אפשרי בהנחה שאף ילד לא חולה פתאום (אבל כמה זה כבר קורה? פעם בשבועיים אולי. או פעם בשבוע, אבל מי סופר). ברור שאם היית עובדת מחוץ לבית, כמו כולם, היה מן הסתם מתנהל דיון עם בן הזוג התומך, האוהב והמתחשב שלך בשאלה "מי צריך הפעם להפסיד יום עבודה". אבל כשאת עובדת בבית, אין דיונים, וגם אין שאלות. את הרי ממילא בבית, אז מה הסיפור? כל מה שאת צריכה לעשות זה להכין תה, להדליק לילד טלוויזיה, להחזיק אותו שעתיים על הידיים, לנקות אחרי שהוא מקיא, להעמיד מכונת כביסה עם הבגדים שלך ושלו שהתלכלכו, לשחק איתו חצי שעה, להדליק לו את המחשב, לנקות עוד הקאה שלו ולהעמיד שוב מכונת כביסה, למדוד חום, לכבות את המחשב ועוד פעם להדליק טלוויזיה, ואז נשארה לך חצי שעה שבה את מסודרת – ויכולה פשוט לעבוד, לעבוד, לעבוד.
לעבוד, לעבוד, לעבוד (צילום: Able Stock)
כל זה בתנאי, כמובן, שאין שום סידורים חשובים שצריך לעשות – כי הרי בניגוד לך, שזמנך המצוי בשפע בידייך, בן הזוג שלך לא יכול סתם ככה לעזוב את העבודה באמצע, ולרוץ לדואר, או לחברת החשמל, או לקופת חולים. אבל זה הרי מצב שכמעט לא קורה אף פעם. נניח, פעם ביומיים, וגם זה בקושי. אז את קופצת קצת לפה (ומחכה שעה בתור) ולשם (ורבה עם הפקיד) ועוד פעם לפה (ולוקחת מספר), ומחכה חצי שעה למרשם, ושוב לפה (ולבית המרקחת) – ואת מסודרת. עכשיו את יכולה פשוט לחזור הביתה ולעבוד, לעבוד, לעבוד.
בהנחה, כמובן, שאין לך ילדים שחוזרים הביתה בצהריים, וצריכים לאכול, ולהשתולל, ולנוח, וגם קצת זמן איכות עם אמא. אם היית עובדת מחוץ לבית, בטח היית מוצאת איזה משפחתון נחמד, או מטפלת, או אולי אפילו מתחלקת עם בעלך (שכבר אמרנו שהוא תומך ואכפתי ומתחשב). אבל כשאת עובדת בבית, אין שום סיבה טובה שמישהו אחר ייקח אחריות על הילדים, נכון? את הרי ממילא בבית, אז מה זה כבר דורש ממך? להקדיש שעה לבישול כל יום? לדחות את עבודתך עד אחרי שהילדים יגמרו לאכול ולהשתולל ולבלות זמן איכות עם אמא? לדבר בטלפון בענייני עבודה כשהילד אחד דבוק לך לציצי, ילד שני משחק לך במקשים וילד שלישי צורח לתוך האוזן שלך (ושל מי שמדבר איתך בטלפון באותו זמן) "אמא רעה, מסריחה ומגעילה!"? בכל זאת, בין לבין נשאר לך שפע של זמן שבו את יכולה פשוט לעבוד, לעבוד, לעבוד.
כל זה נכון, כמובן, בתנאי שאין לך חברות שעובדות מחוץ לבית (כלומר, כולן), שנתקעות לעתים נדירות (כלומר, פעם בשלושה ימים) בעבודה שלהן. את הרי ממילא בבית, אז מה הסיפור בשבילך להוציא גם להן את הילדים? כל מה שזה דורש ממך זה להקדיש עוד קצת זמן להכנת האוכל (הילד של החברה האחת לא אוכל פתיתים, והילדה של החברה השנייה מתעבת קוסקוס), ולעבוד כשבחדר השני מתרחשת קטטה המונית. אם את לומדת לא להקשיב, אין לך שוב בעיה פשוט לעבוד, לעבוד, לעבוד.
כל זה בתנאי, כמובן, שאין לך מקרר בבית, או שלפחות אין לך מקרר מלא בשאריות של פתיתים, וקוסקוס, ופסטה, ושניצלים שהילדים שלך ושל החברות שלך השאירו. כי אם יש לך, אולי קצת קשה להתאפק ולא לעשות הפסקות אוכל מדי פעם (אחרי הכל, את הרי עובדת כל-כך הרבה שעות רצוף). אבל אחרי שחטפת משהו, ועוד משהו קטן, ומשהו מתוק לקינוח, ועוד משהו כדי להעביר את המתוק מדי הזה בפה, ושטפת כלים (מאיפה שוב ההר הזה בכיור? ממך?) נשאר לך שפע של זמן שבו את יכולה פשוט לעבוד, לעבוד, לעבוד.
אין, אין כמו לעבוד בבית. בתנאי, כמובן, שאת לא אוהבת להתלבש, לא יכולה לסבול שאנשים אחרים יראו ויאהבו את המגפיים שזה עתה השקעת בהם חצי משכורת, ומתעבת פגישות עם אנשים אחרים שאומרים לך כמה טוב את נראית ושואלים אם רזית. אבל כאלו הן כמובן כל הנשים. אלה הגברים שכל-כך חשוב להם לראות ולהיראות. אנחנו, הבנות, רק תנו לנו לשבת כל יום בטרנינג, לגרבץ ולראות ערוץ הספורט. אה, כן, וכמובן לעבוד, לעבוד, לעבוד.
והכי כיף כשעובדים בבית, זה שאת יכולה, אם יש לך זמן, פשוט לקחת לעצמך יום חופשי בלי להודיע לאף אחד. מעניין למה אני אף פעם לא מצליחה להגיע לזה, עם כל הזמן שאני רק עובדת, עובדת, עובדת.
מומלצים
