שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ים המוות גוסס: איך מצילים את המפלס?
    הנשיא הטרי פרס רוצה להזרים את מי ים סוף צפונה; מומחים אחרים מתנגדים ליוזמה ומבקשים להזרים מים מהים התיכון לירדן. בינתיים ים המלח מתכווץ במהירות - ועל חשבונו צצים הבולענים ושאר נזקי הסביבה

    מטר וחצי - זה הגובה שאיבד בשנה האחרונה מפלס ים המלח. בעשר השנים האחרונות מאבד הים בממוצע מטר לשנה, לעומת כמה עשרות סנטימטרים בשנות ה-70 וה-80, וסנטימטרים בודדים בשנות ה-50. גסיסתו של "ים המוות" מדירה שינה מעיניהם של מומחים ומדינאים. אז מה עושים? הדעות חלוקות.

     

    ראשית, ממה בכלל נובעת הצניחה במפלס המים? "האדם מגביר באופן קבוע את השימוש במים, ומקורות שהיו נכנסים אליו - לא נכנסים עוד", מסביר אלי רז, גיאולוג ויועץ סביבתי. "יותר מ-95% ממה שנכנס פעם לים המלח הולך לשימושי אדם, בין אם זה מים שנכנסו לאגם ולא נכנסים היום בגלל מפעל תעשייה ושאיבה, ובין אם זה מים שמוצאים מהאגם עצמו לצורך התעשיות. לכן המפלס יורד כל הזמן, בקצב הולך וגובר, והיום הוא עומד על 420-. 

     

    מה המשמעות? "ירידת המפלס גורמת להרבה מאוד בעיות סביבתיות", אומר רז, איש

     משרד המדע ומכון ים המלח והערבה. "קודם כל, מה שנראה לעין זו תופעת הבולענים. יש פגיעה בתשתיות, בכבישים, בעקבות הירידה של בסיס הניקוז לנחלים. מקומות רבים, אדמות יקרות, ננטשו. אבל יש גם הרבה דברים שהציבור לא ער להם. בצפון ים המלח יש מעיינות גדולים עם ערכי טבע חשובים למדע וערך תיירותי גדול, אלה הם פלאי טבע שאיש לא יכול להציב להם תג מחיר. זה נזק עולמי. גם נדידת הציפורים נפגעת, ונוצרות עוד בעיות אקלוגיות חובקות עולם.

     

    הים האדום - או ים תיכון?

    אז איך מצילים את הים? אחד הרעיונות המובילים היום הוא "תעלת הימים" החדשה, אותה דחף במלוא המרץ הנשיא הטרי שמעון פרס בתפקידו הקודם, כמשנה לראש הממשלה והשר הממונה על פיתוח הנגב והגליל. את התעלה בגרסתה המקורית הגה למעשה בנימין זאב הרצל בספרו הידוע "אלטנוילנד", אלא שאז דובר בהזרמת מים מהים התיכון לים המלח לצרכי שיט והפקת חשמל. מאז קום המדינה נעשו מספר ניסיונות ליישם את המודל השאפתני, עד כה בלא הצלחה. המודל החדש שואף לחבר את ים המלח דווקא עם הים האדום, ולהיכלל בפרויקט "מסדרון השלום" - שאמור להביא לפיתוח כלכלי, תיירותי והתיישבותי משותף לישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. 


    הבולענים (צילום: דפנה טלמון)

     

    ד"ר אלי רז סבור שהנזק הסביבתי מהחזון יהיה רב מהתועלת. "האופציה הזו, שמורצת על-ידי פוליטיקאים, הייתה אולי הדבר ההגיוני ביותר לפני 15-10 שנה. היום יש אופציות אחרות". בעיקר חוששים רז ומומחים נוספים משינוי בעייתי בתכונותיו של ים המלח, בעקבות הערבוב במי הים (לעומת הזנה ממים מתוקים בלבד עד כה - נהר הירדן), ומנזקים גם לתעשייה ולתיירות. "עלולות להיווצר בעיות בתחום המינרולוגי. זה יכול להשפיע על החזר אור, על האקלים ועוד. ואלה רק הדברים הצפויים מראש - מי יודע מה עוד עלול להתגלות? הכי מסוכן זה האי-ודאות, לכן אני אומר - לא לקחת צ'אנסים".

     

    החלופה שמציע רז מדברת על "החזרת הגלגל לאחור, במקום המצאתו מחדש. ההנחה היא שהמצב שהכי קרוב למצב הטבעי - הוא הנכון והוא שנטול סיכונים לא-צפויים". התוכנית מכילה

    את כל המשתנים שהיו אמורים להרכיב את התוכניות הקודמות, וגם את זו של השר פרס: התפלת מים - עליה מושם הדגש במודל הזה - וכן הפקת אנרגיה ובעקיפין, עצירת הייבוש של ים המלח. התהליך מתחיל בהתפלת מי הים התיכון. תחנות ההתפלה ייבנו בצמוד לתחנות כוח קיימות, במטרה לחסוך מים ואנרגיה. המים המותפלים - שאיכותם, מבטיח לנו ד"ר רז, אינה נופלת מזו שאנו שותים כיום מהברז - יתחלקו לשניים: מחציתם תוזרם למשקי הבית, כתחליף למי השתייה שמספק המוביל הארצי, והמחצית השנייה תוזרם בתעלה מזרחה, לנהר הירדן. על הדרך, אמורה התוכנית לתת תנופה אקולוגית ותיירותית גם לעמק הירדן - וכמובן, לפתור את בעיית התכווצותו של ים המלח.

     

    לסיכום, פונה ד"ר רז לנשיא החדש, כמו גם ליורשיו במשרד הנגב והגליל: "אם אתם רוצים סיסמה של שיתוף איזורי, הרי בפרויקט ים סוף אין כזה - זו סתם קלישאה. פה יש לנו שיתוף לאורך הירדן כולו. הבה נחלוק גם את הכנרת כמאגר משותף - את זה הירדנים מאוד צריכים, לכן אני חושב בסופו של דבר שההצעה הזו יכולה להיות אטרקטיבית גם לירדנים, וגם פרס צריך לאמץ אותה בשתי ידיים. לכל הפחות, יש פה רעיון נגדי שמחייב בדיקה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ים המוות גוסס: איך מצילים את המפלס?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים