נוכח התמונות שמצלמתו מנפיקה קשה להאמין שקריירת הצילום המקצועי של ואדים אונישנקו
, בסך-הכל בן 28, החלה לפני ארבע שנים. אבל אונישנקו, יליד אודסה שעלה לישראל כשהיה בן 14 וחי כיום בבת-ים, גילה את צילום הטבע רק בשנים האחרונות. "התחלתי בצורה חובבנית למדי", הוא נזכר. "מאחר ואני אוטודידקט בנשמתי גמעתי ספרי הדרכה ברוסית, והם אלה שהעניקו לי את הכלים והידע. לאחר מכן פשוט יצאתי לשטח ולאט-לאט למדתי למצות ממנו את המרב".
וכך, בין צילום הטבע הארצישראלי לצילום עירוני שונה בתכלית, אונישנקו שידרג את הציוד שברשותו והפך לצלם טבע מקצועי לכל דבר. "אני חושב שהסוד במפגש בין הטבע לצלם תלוי בהיכרות מקדימה", הוא מסביר. "אתה לא יכול להסתער על הטבע בלי לכבד אותו. אני משקיע זמן רב בלימוד של בעלי-החיים אותם אני רוצה
לצלם וקורא עליהם מידע רב ככל האפשר. למרות זאת, כשאני מגיע לשטח אני מגלה לעתים דברים שבכלל לא כתובים במדריכים ובספרות המקצועית. הטבע תמיד מכין לך הפתעות".
האהבה הענקית לצילום שיגרה את אונישנקו לביקורים חוזרים ונשנים באפריקה, ואף הביאה אותו להשיק את אתר פוטו-לייט המארח
קהילת צלמים שוקקת. שיטוט באתר, בו רשומים כ-4,600 חברים, יניב 75,000 תמונות, בהן גם אלה של המייסד. "פתחתי את האתר במטרה לנסות לאחד את קהילת הצלמים בארץ", הוא מפרט. "בתור צלם שאוהב לראות עבודות של אחרים תמיד חיפשתי מקום נוח שבו אוכל לפגוש חברים למקצוע, לפרסם תמונות ולהגיב. אני מקווה שבעזרתו נוכל גם להעלות את רמת הצילום בארץ".
האם סבלנות או מזל משחקים לטובתו? "צילומי טבע מצריכים ממך סבלנות בלבד, במיוחד אם אתה מצלם באפריקה שבה הזמן שלך מוגבל", הוא פוסק. "אתה יכול לנוע בין כמה מקומות ולצלם תמונות רבות - או לעמוד במקום אחד ולקוות שהאינטואיציה שלך נכונה. אני תמיד מנסה לחשוב לאן הסיטואציה יכולה להגיע ורק אז מחליט אם לזוז הלאה". ההוכחות לאינטואיציה של אונינשקו לפניכם.
אחת הדרמות הגדולות שאונישנקו הצליח לתעד בקניה היא ניסיונו של עדר גְּנוּ
עצום לחצות נהר באזור מאסי-מארה. המטרה: להגיע לעשב טרי בעברו השני. "הייתי באזור כמעט שמונה ימים, ובכל פעם שנראה כי עדר הגנו עמד לחצות את הנהר הוא נרתע ברגע האחרון, בעיקר בגלל המהומה הקולנית שהקימו תיירים מיפן", הוא נזכר. "הם פתחו וטרקו דלתות ברכבים, צעקו וגרמו לגנו ללחץ רב. חלפו מספר שעות עד שמשהו קרה".
אבל אז משהו אכן קרה. ענק אבק עצום החל להתקדם לכיוון הנהר והוא החליט לשוב על עקבותיו. "העדר הגיע, וברגע שגנו אחד זינק אל הנהר כולם הלכו בעקבותיו", הוא משחזר. "חלקם מתו במהלך החצייה, בעיקר הצעירים והבלתי מנוסים. המים עמוקים ושורצים בתנינים וחלקם חלשים ולא מצליחים לטפס מעלה". תוצאת המפגש היא סדרת תמונות מעוררות השתאות, שאחת מהן זכתה השנה במקום הראשון בתחרות צילומי טבע ברוסיה.
למרות חיבתו העזה לצילום ציפורים בישראל, אונישנקו מצר על היעדרה של אתיקת צילום מקומית. באפריקה, הוא מתקומם, לא רק שהדבר אינו מקובל - הצילומים אף מותנים בקבלת אישור. "אני מכיר לא מעט צלמים שמוכנים להרוס קן או להעביר גוזלים ממקום למקום כדי שהתמונה הסופית תיראה יפה יותר", הוא מוחה. "לצערי, אין בישראל חוק המגביל את הכניסה לשמורות הטבע. בארץ אני מקפיד לצלם בעיקר במסתור ולא בטכניקות אחרות, מתוך רכב או בקרבתם", הוא מוסיף. "זו השיטה המתחשבת ביותר כלפי בעלי-חיים".
ב-2004 אונישנקו החליט לקחת את קריירת הצילום שלו צעד אחד קדימה, והתוודע לעולמן של חיות הבר באפריקה. "התאהבתי בה ממבט ראשון וצילמתי כמעט כל דבר שזז", הוא מודה. "קשה לצלם בה אך היא מכילה מגוון עצום של נופים ובעלי-חיים. כשחזרתי לישראל, פתאום גיליתי שקשה למצוא כאן פינות טבע בלי עמודי חשמל או מקומות שלא נפגעו על-ידי האדם". מאז הביקור הראשון ביבשת השחורה הוא הספיק להתרוצץ פעמים רבות בשמורת בקניה, לעתים מלווה בצלמים נוספים להם הוא משמש כמדריך.
