ידיד וירטואלי: הרגשתי קרובה לקו האדום
אחרי השיחה איתו במחשב והנשיקות המצוירות ששלח כיביתי את המסך ונשכבתי בחזרה על המיטה, עיניי בוהות בתקרה ומחפשות תשובה. האם אני יכולה לאהוב את החבר שלי ולהתאהב במישהו אחר תוך כדי? האם אני בעצם בוגדת?
אלו היו עדיין שעות הבוקר המוקדמות, וכרגיל הוא עדיין לא התעורר. אז נכנסתי למחשב לראות מי מחובר, והנה הוא היה שם, עם החיוך בתמונה בצד, שואל אותי "מה נשמע הבוקר, יפה?"
חייכתי לעצמי וגלשנו לעוד אחת מהשיחות "הידידותיות" שלנו, שהסתיימה בשליחת נשיקות מצוירות מצידו. מה שהבהיל אותי היה הרצון העז שלי לשלוח נשיקות בחזרה, אבל התאפקתי.
כיביתי את המסך ונשכבתי בחזרה על המיטה, עיניי בוהות בתקרה ומחפשות תשובה. האם אני יכולה לאהוב מישהו אחד ולהתאהב במישהו אחר תוך כדי? האם רק מעצם המחשבה על מישהו אחר או על הרעיון להיות איתו, אני בעצם בוגדת? האם זה אומר שאני כבר לא אוהבת את החבר שלי?
אני לא רוצה שזה יהיה אפשרי
לא יכול להיות. או יותר נכון, אני לא רוצה שזה יהיה אפשרי. התקרה לא עזרה לי הרבה, אז החלטתי לנעול את נעלי הספורט, לקחת את נגן המוזיקה שלי ולצאת לריצה. ניסיתי לחשוב מאיפה כל זה נובע. הרי אני באמת אוהבת אותו, את החצי השני שלי. אבל בכל פעם שיש לי איזוהי מועקה לגביו או לגבי הקשר שלנו, מתחשק לי לגשת למחשב, בתקווה שהידיד האפלטוני שלי יהיה שם ואוכל להתנחם בזרועותיו הווירטואליות.
עד עכשיו התייחסתי אליו בתור ידיד נוסף, שאין לו כל איום על היחסים שלי עם בן זוגי. אבל פתאום בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי לפעמים מהרהרת בו בדמיוני, ממהרת לעבר המחשב בתקווה שהוא כבר נמצא ומחכה לי שם, צוחקת איתו עד השעות הקטנות של הלילה ומעזה אפילו לפלרטט איתו, כי אולי אם אין רואה ואין שומע - זה לא קורה ולא אמיתי.
אבל ללב אי אפשר לשקר, יש לו הבנות משלו, והוא אינו מאמין לדבר מלבד לעצמו. אכן קרה אצלי משהו, משהו שאני כבר לא יכולה להתכחש אליו. אני מרגישה שזה מתקרב אל עבר הקו שממנו אין חזרה, הקו האדום.
אני מפחדת מהרגע שבו איאלץ לדרוך על הקו הזה. אני באמת אוהבת את בן זוגי, הרי אנחנו יחד כבר כמעט שנה וחצי והוא מעניק לי את מיטב אהבתו. אבל לפעמים פשוט אני מרגישה שחסרה בו ההבנה הזו, הנחמה שאני כל כך זקוקה לה, שדווקא הידיד מהמחשב דואג להעניק לי.
בעודי רצה ונוטפת זיעה, הבנתי שאם הדברים ימשיכו ככה אני אגיע לקו הרבה יותר מהר ממה שאני חושבת, אז החלטתי שאני חייבת להפסיק את זה מיד. אני משקרת לעצמי, לו והכי הרבה לאהובי. אם אני באמת רוצה לתת ליחסים שלנו את ה-100% אני חייבת להיות אמיתית עם עצמי ולהבין שאני חייבת להפסיק את הקשר הזה בדחיפות. וכמובן - לזכות את בן זוגי בסקס מטורף שקצת יעזור להשכיח את רגשות האשם שלי על מה שכמעט היה יכול לקרות.
תודה לאל, סיימתי את המסלול, חזרתי הביתה, והנה הוא עומד מולי ומנשק אותי בנשיקת בוקר טוב, כשטעם משחת השיניים עדיין בפיו. ואז פשוט הבנתי: נכון, יש לי כימיה מטורפת עם הידיד הווירטואלי שלי, הוא מבין אותי מבלי שאני צריכה להסביר את עצמי, הוא מדבר אלי באופן הכי פיוטי שיש וגורם לי להרגיש כמו המלכה שאני רוצה להיות. הכל טוב ויפה, אבל יותר מזה הכי חשוב - זה גם הכי קל.
למה הכי קל?
כי הידיד הווירטואלי לא צריך לסבול את התפרצויות הר הגעש השוכן בתוכי, שמתחלף מהעצב אל השמחה, מהכעס אל האהבה, מהבכי אל התשוקה. הוא לא צריך לשלם עלי ביציאה לבילויים, הוא לא צריך להפתיע אותי עם מכתבים או הפתעות קטנות כמו שאהובי דואג ועושה זאת כבר שנה וחצי כבר.
החבר שלי לא מתייאש ממני, לא מוותר עלי, עלינו
נכון, לפעמים קשה, ואפילו מרגישים את הייאוש מחלחל לו בגרון ורוצה לצאת החוצה בהברות של המילה ה-פ-ס-ק-ה. אבל החבר שלי לא מתייאש ממני, הוא לא מוותר עלי, עלינו. הוא שם כשאני כועסת ומרגיע אותי, כשאני עצובה ומנחם אותי, וכשאני חרמנית - מספק ואוהב אותי.לחבר הווירטואלי החיים הרבה יותר קלים. מאוד קל למצוא חן בעיניי ולרגש אותי, כשכל מה שאתה צריך לעשות הוא לכתוב מספר משפטים במחשב.
אז אני מודה בגאווה ובקול רם - החבר המתמיד ניצח!
אני הולכת לסיים את הקשר הווירטואלי ולחזור אל אהובי בעוצמות חזקות הרבה יותר ועם אמונה הרבה יותר גדולה משהיתה לי מקודם. אם כבר, אפשר בעצם להודות לו, לאחר, שפקח את עיני והראה לי את המלאך שעומד ממולי. אני לא הולכת לוותר על הדבר הכי יפה שקרה לי בחיים, ואת הספקנות שיש לי אני הולכת להוציא מקרבי. כי אין כמו הדבר האמיתי.
סליחה, אהובי!
אולי אם אין רואה ואין שומע - זה לא קורה ולא אמיתי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
