עיר עם אקשן, אני תייר בעיר הזאת צילום: צביקה טישלר
פתאום היא השתנתה לי, נהייתה אחרת לגמרי. נעלם לה הרבה מהעומק, כאילו היא התמזגה עם השטחיות והזוהר של חיי הלילה, והיא כבר לא אותה אחת שהכרתי. כנראה שיש בה עדיין הרבה עומק, ועוד פינות נסתרות שבינתיים רק אני מכיר, אבל אולי ביום מן הימים יכיר אותן גם מישהו אחר"
יש כאן ארבעה פאבים שראוי להיות בהם (היו חמישה, אבל החבר'ה שלי החליטו להחרים אחד), ואף אחד מהם לא נמצא באזור הבילויים הראשי. החנייה כאן סיוט (בתל-אביב לפחות יש חניונים). יש כאן הרבה פחות צעירים, ולמרבה הצער גם צעירות. חיפה היא עיר קצת זקנה"
אני מת על תל-אביב, אבל גר בחיפה
כשאני אומר שאני אוהב את העיר הזאת, ישר יהיו קופצים עם "סדום ועמורה" וכאלה. לא כולן בתל-אביב שרלילות, הרוב בעצם לא, אבל יש משהו בעיר הזאת שגורם לך לרצות לשחק את המשחק, כי אתה מרגיש שאחרת זה לא יילך. בין שתי ערים
סיגריות – יותר מדי. אוכל – לא מספיק. ביקורים בתל-אביב – 1 (בהחלט לא מספיק). דייטים כושלים – 1 (יותר מדי). ערבים של שתייה מופרזת – 3. סקס בערבים של שתייה מופרזת – 2 (ולא עם אותה אחת – כל הכבוד לי). שיחה עם האקסית המיתולוגית – אחת (ואחרונה, תודה לאל). שיחות עם אקסית אחרת - יותר מדי (אבל באחרונה היא קראה לי "מניאק" ו"בן זונה", אז נראה לי שגם זה לא יקרה יותר. היא גם טרקה לי את הטלפון, יש כאן לקח: ללמוד לשקר כשהיא שואלת אם אתה עדיין חושב עליה).
אני מת על תל-אביב, באמת באמת. אני יודע, ישר יהיו קופצים על אמירה שכזאת, "סדום ועמורה" ועוד שכאלה. לא כולן בתל-אביב שרלילות, הרוב בעצם לא, אבל יש משהו בעיר הזאת שגורם לך לרצות לשחק את המשחק, כי אתה מרגיש שאחרת זה לא יילך.
אני מת על תל-אביב, על הפאבים, על המסיבות. כל החברים הטובים שלי גרים שם (ולחברים שלי מחיפה: אני אוהב גם אתכם), מת על אין סוף האפשרויות שיש בה, מת על האווירה, על הטיפוסים, מת על זה שהיא במישור ואפשר להגיע לכל מקום באופניים.
בקיצור – אוהב את תל-אביב.
אבל, אני גר בחיפה. בחירה שלי. אולי לחלקכם זו תיראה בחירה מוזרה, אבל זו הבחירה הנכונה בשבילי.
יש כאן ארבעה פאבים שראוי להיות בהם (היו חמישה, אבל החבר'ה שלי החליטו להחרים אחד), ואף אחד מהם לא נמצא באזור הבילויים הראשי. החנייה כאן סיוט (בתל-אביב לפחות יש חניונים). יש כאן הרבה פחות צעירים, ולמרבה הצער גם צעירות. חיפה היא עיר קצת זקנה.
בחיפה אני לא יכול להתקלקל שוב.
פגשתי השבוע את האקסית המיתולוגית, החלטתי שהגיע הזמן לסגור כמה פינות. זאת היתה פגישה שחשבתי שתלך לכיוון אחד, ופתאום התגלגלה לי לכיוון אחר. פתאום כל מה שחשבתי שהוא אהבה התגלה אצלי ככעס, הרבה כעס, מרוכז מאוד. בהחלט היה שווה נסיעה לתל-אביב בשביל לגלות את זה.
אז הנה ההבדלים בינינו, בדיוק כמו ההבדלים בין שתי הערים שאני אוהב בצורה כל כך שונה. היא חזרה לתל-אביב, ונכנסה עמוק לתוכה. אני החלטתי להישאר בחיפה, ולהיות הרבה בתל-אביב, אבל רק כתייר.
אני מניח שנווה-צדק שלה עדיין נמצאת שם בתוכה
עוד מבט:
"את מתכוונת לעבור למרכז מתישהו?" / אורית גל
אני גרה בחיפה. כן, יש עיר כזאת, והיא אפילו במדינת ישראל. מתי הבנתי בעצם שאין מודעות לעיר הולדתי? כשהתחלתי את כל הקטע של ההיכרויות. התגובות למשמע העובדה המזעזעת שאני מחיפה הן רבות ומגוונות. על הגיאוגרפיה של האהבה
פתאום היא השתנתה לי, נהייתה אחרת לגמרי. נעלם לה הרבה מהעומק, כאילו היא התמזגה עם השטחיות והזוהר של חיי הלילה, והיא כבר לא אותה אחת שהכרתי. כנראה שיש בה עדיין הרבה עומק, ועוד פינות נסתרות שבינתיים רק אני מכיר, אבל אולי ביום מן הימים יכיר אותן גם מישהו אחר. אני מניח שנווה-צדק שלה עדיין נמצאת שם בתוכה, רק שלהגיע לשם נהיה מסובך, והרבה יותר פשוט להגיע לפאבים ב"יפה נוף".
כשאתה חי בעיר גדולה, לבד, פתאום אתה מסגל לעצמך את התכונות מהסביבה, סופג אותן כמו שספוג סופח מים, ואז מה נשאר בתוכך?
אחרי כמה זמן, ואת כל הדברים האלה אמרתי לה, הזיוף מתנפץ. אחרי כמה זמן אתה מבין שלצאת עם ברמנית זה מגניב רק כי היא כוסית ואתה מקבל אלכוהול חינם, אבל בעצם אין כלום מאחוריה (לפחות מאחורי הברמנית שלי לא היה כלום). אחרי כמה זמן הבדידות הזאת מתחילה לייאש, כי אף אחד לא יכול לזייף כל כך הרבה זמן, ואז אתה מתפשר.
אז אני רוצה להגיד לך את כל מה שאמרתי כשנפגשנו, בתקווה שזה באמת יחלחל...
זה יגיע מתישהו, לא אמרתי סתם. באיזשהו שלב את תתייאשי, ואז הוא יגיע. אני מקווה שהוא יהיה שווה את זה. אל תתפשרי, סיכמנו בצורה מאוד בוגרת ואחראית שאנחנו כבר לא אוהבים אחד את השנייה, זאת האמת יקירתי, הערים שלנו שונות מדי. זה לא אומר שאנחנו רוצים דברים שונים.
אני לא אקבל מישהי שאוהב פחות מאיך שאהבתי אותך, ברור שלא באותה דרך, אבל לפחות באותה כמות אהבה. מקווה שגם את לא תוותרי על זה. לא רוצה מישהי שלא אוכל בסופו של דבר לגרום לה לחייך כשהיא כועסת עליי בטירוף אחרי שהשארתי את המטבח הפוך ושרפתי את ארוחת הערב, ואת אל תתפשרי על מישהו שלא יעלה על פנייך כזה חיוך. לא אתפשר על מישהי שלא תהיה החברה הכי טובה שלי בעולם, זאת שתכיר אותי פנים והחוצה, שתדע מתי ללחוץ, מתי לוותר ומתי לשתוק, מקווה שגם את תמצאי מישהו שידע מה את חושבת רק לפי המבט.
אני מקווה יקירתי, ובעצם, יקירתי לשעבר, שהקשבת לי כשדיברנו, לפני שהממטרות של האוניברסיטה קטעו את השיחה, כשאמרתי לך שאולי נועדנו זה לזו, אבל ששנינו כבר יודעים שזה לא יקרה.
את יודעת? מפחיד אותי שאולי זאת היית את, אולי הרכבת כבר יצאה, הכרטיס היה ביד ואני לא עליתי (מצטער, נגמרו לי הקלישאות), זה מפחיד אותי, אבל לא משתק. הרי יש לנו רכבת פנימית כאן בעיר...
בחיפה הכל יותר פשוט לי בינתיים
מצד שני:
בתל אביב מתאהבים כמו בכל מקום אחר / דפנה גלפז
אני כאן שנתיים, ולא קרה לי ששכבתי עם מישהו בערב הראשון. די עם ההכללות האלה. לא כל בחור בתל אביב מזיין כל לילה, ולא כל תל-אביבית "תזרום" איתכם. ובכלל, איך אפשר לחיות ב"בועה" כשכל רגע יש כאן הפגנה בכיכר?
אני נשאר כאן, כי בחיפה הכל יותר פשוט לי בינתיים, ואת המשחק התל אביבי אני משחק הכי טוב מבחוץ. אני נשאר כאן, כי הבנות כאן עדיין קצת תמימות (אני יודע, יש כאלה גם בתל-אביב, אבל פה זאת לא בושה להיות תמימה). אני נשאר כאן, כי כבר מצאתי את עצמי, ואת, עדיין מחפשת.
מחפשת בעיר שהיא לא לגמרי ניו-יורק, אבל כמה שהיא היתה רוצה להיות.
אז אל תתני לה. אל תתני ל"ניו-יורק בכאילו" לעשות לך את זה, אל תישברי, תמצאי שוב את עצמך, ואם תרגישי שאת רוצה הפוגה, שבא לך עיר עם עליות וירוק, פשוט היכנסי לאוטו וסעי. שנינו הרי יודעים שזה רק 50 דקות מתל-אביב.
