הבחור הכי חתיך בבר נדלק על החברה שלי
הבחנתי בו בעודם מתקרבים לעברנו, ללא ספק ‘must have’. את החבר שלו בכלל לא ראיתי, רוני כבר תדע מה לעשות איתו. אין פה בכלל שאלה, ליפה תמיד מגיעה זכות ראשונים
יום רביעי, כמה דקות לחצות, תחילת שד' רוטשילד, מקום חדש, אותה הסצינה, מה כבר יכול לקרות?
שאלתי לשמו וקיבלתי תשובה שזה לא באמת משנה והצצה חטופה בשעון, שהעידה על כך שרבע השעה שהוא הקדיש לשיחה בינינו הולכת ומתקצרת. עמדתי חסרת הגנה, נבוכה כמו ילדה שסיימה אתמול את הגימנסיה. שום דבר לא עזר, הבחור שעמד ממולי רצה לשכב עם האשה הכי יפה בבר, וכמעט שברחתי משם כששמעתי אותו אומר לי, באותו טון מלא תעוזה: "אצלי או אצלך? הערב את מחליטה".
דווקא הערב לשם שינוי החלטתי להתנסות בחוויה של להישאר בבית, לצנוח על הספה מול הסופרנוס בלוויין, לצבור שעות שינה איכותיות, וכל זה במקום החוויה המדהימה של לסיים את הלילה במיטה זרה עם זה ששכחתי לשאול לשמו.
רוני, לעומתי, חשבה אחרת. "אנחנו לא הולכות לפספס הזדמנות לראות ולהיראות", שמעתי את התחינה בקולה. "אולי הלילה הוא יהיה שם, האחד שבשבילו שווה לי לסבול את העקבים".
לי ממש לא בא למצוא את ה-אחד שכולן מדברות עליו, אבל הלכתי איתה, בלי שממש ידעתי למה, הרי הייתי אתמול ושלשום, ובטח אלך גם מחר. נראה שפשוט הבנתי, שגם נסיכה הופכת בחצות לסתם עוד רווקה בת 29 שצריכה קצת חום ואהבה.
"תפסיקי להחמיץ פנים, זה לא מחמיא לך", שמעתי את רוני לוחשת לי מבעד לאדי האלכוהול, גם היא שתויה אבל דרוכה לקראת משהו חדש שיקרה, תפנית בעלילה, אולי בשר חדש ושווה? האם נעז לחלום?
רוני, על תקן המלווה של מלכת הכיתה, הבחינה בהם ראשונה. מילת הצופן נשלחה לעברי "60 מעלות לימין", וכבר היה לי ברור איך הערב שלי הולך להסתיים... העפתי מבט קטן מלווה בחיוך עוד יותר קטן, וזה כבר הספיק כדי להזיז את העניינים.
הבחנתי בו בעודם מתקרבים לעברנו, ללא ספק נכנס לקטיגוריית ‘must have’ שלי. את השני בכלל לא ראיתי, רוני כבר תדע מה לעשות איתו. אין פה בכלל שאלה, ליפה תמיד מגיעה זכות ראשונים.
הבטתי בחברתי אסירת התודה על הרגע הזה, וחשבתי על סקס. זהו, תכף ננהל שיחה סתמית למדי של איזה רבע שעה, מספיק, לא?! אני מקווה שכן, כי אין לנו את כל הלילה. נגיד יפה שלום וניגש לעניין שבגינו הגענו כולנו לכאן.
כשהואלתי בטובי לכבד במבט את הדבר היפה הזה שעמד מולי, אחר שכבר הספקתי בשתי דקות להריץ בראש פנטזיות מטורפות לגביו, הוא כבר היה במקום אחר - שקוע ברוני!
ניצחון ראשון לבנות שסתם נראות בסדר
הייתי בטוחה שטעיתי, רוני עמדה המומה, ניצחון ראשון לבנות שסתם נראות בסדר, לאלו שהן לא שמנות ולא רזות, לא יפות ולא מכוערות. בכל מקרה אחר הייתי נלחמת עד לדרינק האחרון, אחרי הכל אני יותר יפה גם בשכרותי. אבל, ועכשיו הולך להגיע אחד הרגעים הקיטשיים חסרי הציניות הראשונים של חיי, אז שמעתי את השאלה מאחוריי "מה את שותה?"
הוא לא הציג את עצמו, ויתר על המחמאות הנדושות בנוסח "את כל כך יפה שלא יכולתי להוריד ממך את העיניים", נטול חנופה ומלא עוצמה הוא שאל אותי, דווקא ההוא שרוני היתה אמורה לדעת מה לעשות איתו, מה אני רוצה לשתות.
כמעט שעניתי "רעל", אני והאגו שלי שנרמס, אבל במקום זה אמרתי "יין אדום'", ובעודו מזמין דמיינתי אותנו פוסעים יד ביד אל עבר השקיעה. הנה, זה סוף סוף קורה לי, החלפתי לרגע את הברים האפלים בפיקניק בטבע, את הזיונים במושב האחורי של המכונית (כי מה הטעם לנסוע עד בית בשביל סקס מזדמן) בהצגות ב"הבימה".
הטור הקודם:
הוא היה אהבת חיי, אבל גם הגדול שבאויביי
מיטל משה
הכרנו בתור לפיצוציה, אני קניתי מים מינרליים, הוא שילם עבורי. בעודי רודפת אחריו כדי להחזיר לו את הכסף ביססתי את מה שלימים הפך להיות מהות הקשר שלנו – אחת כזאת שרודפת אחרי אחד כזה, שבעודו הודף אותה לא מבין שבעצם איפשר לה בכך לקחת תנופה רצינית בדרכה להשיג אותו
"היי, מותק", רציתי לצעוק לעברו, "אני תמיד מחליטה". אבל במקום זה אמרתי בביטחון שהעיד על יציאה זמנית מהמשבר ועל חזרה למקומי הטבעי: "אצלך, כי בדיוק היום החלפתי מצעים".
בעודנו עוזבים את המקום קלטתי את הבחור הכי יפה בבר מתאהב בחברה שלי, שבעצם היה לה את כל מה שצריך.
האימייל של מיטל
לפנייה לכתב/ת 
אנחנו לא הולכות לפספס הזדמנות לראות ולהיראות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
